חברות יקרות

[sarity33]

חברות יקרות

מה שלומכן? שמחתי להכנס לפורום ולשמוע בשורות כל כך טובות על מעיין הברכה. הייתי כולי מצומררת. כל כך שמחה ומחזיקה אצבעות להתאוששות מהירה. בהזדמנות זאת המון המון תודה לכולכן שליוותן אותי בשעות שלפני הלידה זו הייתה עזרה נהדרת גם לנפש ולרוגע תודה תודה תודה! סליחה על העדר חגיגיות מצדי בהקשר שלי אני פשוט מתמודדת מזה מספר שעות רב עם משהו ובאמת זקוקה לעזרה. מצאתי הפוגה קטנטנה (לא בדיוק, ברקע צרחות) כדי לכתוב ולהתייעץ. אני מניקה את הילדה (אין לה שם עדיין אחרי שהייתי אצל ד"ר ליבוביץ אתמול (מקסימה מדהימה) בכל מקרה הילדה מאוד לא רגועה (וזו לא הרגישות של טליה - עשינו מבחן במקרה אפילו עם שואב אבק וזה ממש לא מזיז לה). כלומר היא רגועה כשהיא יונקת או נרדמת עלי בעת היניקה אבל מתעוררת כעבור 10 דקות בבכי קורע לב. כנ"ל אם אני שמה אותה במיטה - מתעוררת אחרי 10 דקות גג ובוכה ללא הרף. מאז שש בבוקר היא עלי (יונקת משד אחד - השני עם בצקת אז אני שואבת) כמעט בטוח שלא מדובר ברעב משום שנתתי לה את החלב השאוב 40 CC שאמור להספיק כשלעצמו ובנוסף יניקה אינסופית. היא לא יונקת כל הזמן כשהיא עלי. ועושה מנוחה אך בהחלט יש את כל הסימנים של יניקה כשהיא עושה זאת עדיין בגלל חוסר בטחון אני תוהה לפעמים אם היא באמת יונקת. לפני דקות אחדות נשברתי ונתתי גם מטרנה ארוחה מלאה רציתי מאוד לבדוק אם מדובר ברעב - והיא עדיין לא מפסיקה לבכות. עשתה היום 5 יציאות האחרונה לפני מספר דקות בהחלט נראית כמו שלשול. הכיוון כאבי בטן. (אגב על הדרך האם גזים מופיעים כבר בגיל 5 ימים????) מה אני שואלת בעצם - האם השלשול יכול להגרם ממשהו שאכלתי - אכלתי בעיקר ירקות ומוצרי חלב, שוקולדים ושתיתי קפה. שותה הרבה מים. כמובן שזו לא התזונה שתכננתי פשוט רק אתמול באמת התחלתי להניק אחרי שנתגלעו קשיים. (ההורים שלי טוענים שמלפפון ושתיית מים ידועים כמשלשלים בהנקה אבל באותה נשימה הם גם מחזיקים בדעות מיושנות שאולי החלב שלי לא משביע אותה אז אשמח אם תנפצו או תאירו את עיני בשני הנושאים). באופן כללי יש לי המון שאלות בנושא הנקה אני דור "עשירי" לאמהות מדוכאות שנאמר להם שהחלב שלהם לא טוב/לא מספיק/פטמות שטוחות - כך שממש אין לי שמץ. הקונספט מאוד זר לי. האם יש סדר בארוחות והפוגות לשינה והאם זה נורמאלי שהיא כל הזמן תלויה עלי. עם בקבוק זה מאוד מובן לי אוכלים עושים גרעפס וזהו. חברות שלי אמרו לי שהיו להם ימים שהילד/ה לא ירדו מהשד אבל דווקא ד"ר ליבוביץ שהתקשרתי אליה לא הלכה לכיוון הזה ולא ראתה בזה משהו נורמאלי למעט האפשרות שהיא פשוט רוצה את קרבתי. המנשא מגיע בערב אז נעשה גם עם זה נסיונות. עוד דבר שלא ברור לי הוא העניין הזה של איך ניתן להבחין אם את נהפכת למוצץ אנושי או שבאמת מדובר ברעב. והאם בהנקה תמיד נותנים ציצי ואין מצב שמדובר בהאכלת יתר??? אני יודעת שאני נשמעת ממש לא אינטליגנטית אין לי זמן לנסח ואני די אובדת עצות. ובכל זאת כמה מילים. אני יודעת שאחרי שאתגבר על הקשיים הראושנים יהיה בסדר. היא נהדרת. מתוקה אמיתית. בניגוד לטליה ניתנת לניחום. גם כשהיא בשיא האטרף כשהיא שומעת אתקולי היא נעצרת להקשיב - זה משהו שאני לא מכירה ועושה לי כל כך נעים להרגיש פשוט אמא שמצליחה גם לנחם ושיניחו עליה את הראש. למי שמכירה קצת את מה שעברנו עם טליה יכולה להבין את החידוש הנפלא. ובכל זאת אתמול בכיתי פשוט ללא הרף העובדה שהיא הייתה כל כך לא רגועה וזה או שינה או אוכל או בכי השביזה אותי אני לא חושבת שאעמוד בזה שוב. כל כך מקווה שזה יהיה אחרת. נשיקות לכולכן ותודה על כל פיסת מידע.

 

[sarity33]

ועוד הערה על משהו שקצת צרם לי

במה שכתבתי מקודם. לפעמים כשאני מדברת על הקשיים עם טליה אני מרגישה המון נקיפות מצפון. הרי יש לי ילדה נהדרת כל כך מיוחדת. איש לא נשאר אדיש אליה. תמיד היא מכונה "המיוחדת" "ג'דאית" ועוד ועוד. הרגישות שלה פועלת בשני הכיוונים זה שמביא קשיים וזה שמביא המון יחוד וחכמה והלם מצד הסביבה .(במובן החיובי כמובן). כשאני כותבת בניגוד לטליה אני לא מתכוונת לשום דבר למעט העובדה שהתמודדת עם רגישות סנסורית בגליאים הצעירים היא מאוד קשה ומאוד מתסכלת בעיקר להורה לילד ראשון שגם כך צריך להתמודד עם קשיים רגילים. לא אהבתי את הניסוח שם למעלה עשה לי קוואץ בלב (ואולי אני כותבת את ההודעה הזו בעיקר בשבילי). אני מרגישה מאוד מגוננת עליה כעת ועם שפע של הורמונים הייתי חייבת לכתוב את ההודעה הזו. זה שטליה לא הייתה מנוחמת לא הופך אותה מבחינתי למשהו פחות טוב אבל אי אפשר להתעלם מזה שעניינית כאמא זו חויה אחרת, כן בהחלט נעימה יותר אבל לא הייתי מוותרת על שום דבר שהיה עם טליה. אני מאוד רגישה אליה עכשיו. אני רואה אותה מקבלת את השינוי, איך האסימון שלה יורד לאט לאט יש בה צד בוגר שמקבל את העניין וצד שני שהבטוי לו הוא סוג של מופנמות שירדה עליה וזה שובר את הלב. ביום הראשון כשהגענו עם התינוקת הראשונים שעברו משבר הם בעלי ואני הרגשנו שמשהו פלש לנו לטריטוריה והפר את האיזון.ועוד בליל רב של רגשות שהיה להם ביטויים אצלי ואצל בעלי בכל מני רבדים. וכן אנחנו יודעים שזה שינוי לטובה, ואנחנו מנסים לשדר את זה (ובטוחה שגם נצליח)אבל בהתחלה זה פשוט הלם. מודה בזאת על חוסר שפיות זמנית בהחלט.

 

[נאשא]

נסלח לך

אבל קודם כל מזל טוב ענק לתוספת הנהדרת והמבורכת הזאת. אנחנו מכירות אותך, מכירות דרכך את טליה, ולרגע, ממש לרגע אחד בכל ההכרות הזאת כולל עכשיו לא הרגשתי שאת מקטרת עליה, אם כבר להיפך הגמור! אז אל תדאגי, את מובנת וכוונותיך מובנות (וכאן זה הרי המקום לפרוק ככה). לגבי ההנקה והכל זה ממש לא תחום התמחותי, ולכן לא אכביר במילים, ורק לגבי דור עשירי, את יודעת שזה בולשיט. את דור ראשון למיניקות מוצלחות, וגם אמא שנותנת בקבוק מטרנה היא לא אמא רעה. רק השערה קטנה (קרה לסבתא שלי לפני מעל 50 שנה ומתגלגל כסיפור משפחתי ידוע: אולי כואבת לה הבטן מרוב אוכל? הם לפעמים לא יודעים להפסיק לינוק, כלומר אוכלים כי הציצי או הבקבוק שם ולא כי הם זקוקים לזה באמת, וככה אפשר ליצור להם יופי של כאב בטן). אוהבת אותך וגאה בך מאד גברת שריתי הנכבדת, אמא לשתי ילדות חיות. טפו.

 

[sarity33]

נאש'אלה יקרה

תודה רבה. על הכל. מתנצלת שלא חזרתי אלייך. קיבלתי את ההודעה המקסימה (אומנם ראיתי אותה באיחור). פשוט מהרגע שהגענו הבייתה אין רגע דל. מקווה לקבל שחרור על תנאי בקרוב. נשיקות רבות.

 

[מעין וגם]

שרית יקרה ../images/Emo24.gif

קודם כל - טוב ל"שמוע" ממך בבית. יש לי המו ןמה להגיד לך אבל לא אוכל להתפנות למחשב עד הערב, וההודעה שלך נשמעת ממש דחופה, אז כמה דברים בקיצור: 1. מעולה שהיית אצל ד"ר ליבוביץ' המקסימה - יש מצב שתתקשרי אליה שוב להרגעה? רוצה טלפונים של יועצות הנקה מומלצות? 2. בד"כ אין מצב של "האכלת יתר" בהנקה. 3. לא כל כך מהר הופכים ל"מוצץ אנושי" ונראה לי שממש אין לך מה לחשוש מזה בגיל כל כך צעיר (עוד לא מפתחים הרגלים). אם זה לא מאד מציק לך ובגבולות האפשר פשוט הייתי נותנת לה להיות עלייך עם ציצי בפה (שוב, רק אם זה באמת אפשרי, כי אני מכירה את ההרגשה שלפעמים זה בלתי אפשרי). יכול להיות שעוד קצת קשה לה להתרגל לעולם שבחוץ והיא פשוט נורא צריכה את הקירבה שלך. (מסייגת את תשובתי - זה מה שאני הרגשתי עם הגדולה שלי). 4. כבר שמעתי על גזים בגיל 5 ימים. 5. מאד מאד ממליצה ואפילו בחום רב לשאול את השאלות בפורום הנקה - יש שם מומחיות אמיתיות!! 6. חזקי ואימצי - חוסר השפיות היא זמנית בהחלט. לגבי טליה - אין לך בכלל מה להרגיש אשמה. זה נשמע נורמלי לחלוטין, ולמעשה תתחילי להתרגל לזה - כל ילד הוא משהו אחר, וזה לא אומר כלום על הילד השני. אני אמנם לא פגשתי אתכן אף פעם אבל נדמה לי שטליה היא ילדה מיוחדת ביותר והמיוחדות שלה והמדהימות שלה עולים קבוע מההודעות שלך. אענה יותר באריכות בערב!

, מעין

 

[sarity33]

../images/Emo140.gif מעיין יקרה

תודה על התגובה המהירה, שעזרה לי לעשות עוד קצת סדר בראש. ותודה על הדברים שכתבת לגבי טליה זה תמיד היה חשוב לי ובימים אלה יותר מתמיד. נשיקות

 

[דיא]

כמה טוב שבאתן הביתה../images/Emo24.gif

מזל טוב עוד פעם, את אמא לשתיים, נהדרות כל אחת בדרכה, ואת אמא לשתיים, נהדרת עם כל אחת בדרכך המתאימה להן (תשובה להודעה השנייה). ולהודעה הזו - מסכימה מאוד עם מעיין. ד"ר ליבוביץ אכן נפלאה ומשמח מאוד שהייתן אצלה. אם יש מישהו שאין ספק שהיא יועצת הנקה בחסד, זו היא. אז כמה מחשבות:

שלשול - במיוחד להורים גם לילדים גדולים הקקי של יונק נראה כשלשול. הוא יכול להיות מימי מאוד מאוד (תכף הסבר הופך למורכב יותר

) אם הילדה ינקה יחסית הרבה - הרבה נוזל נכנס=הרבה נוזל יוצא, גם פיפי וגם קקי.

הנקה מתמשכת מאוד וחוסר רוגע - מסכימה עם ד"ר ליבוביץ שכנראה יש לה צורך בך, לאו דווקא ביניקה. היא בטח כבר אמרה לך, אבל אם את יכולה, בבית, להיות כמה שיותר איתה במגע עור לעור (טופלס על טופלס

). גם אבא מוזמן ליטול חלק במשימה (כלומר שהוא יהיה עור לעור איתה, לא שלושתכם ביחד

. זה לגבי הצורך בלהיות עליך/איתך. לגבי אכילה ממושכת - 1. רק אתמול התחלתן באמת לינוק/להניק - היא עכשיו משפרת את הטכניקה שלה. ניסוי, טעיה, חזרה על זה. לפעמים מצליחה לקבל מה שרצתה, לפעמים אולי לא. זה גם מעייף, אז נרגעים קצת ומנסים שוב. זה לוקח זמן. 2. חם - יניקה מספקת גם נוזלים, לא רק מזון, כך שהיא יונקת הרבה פעמים. אם אני מבינה נכון אלו גם יניקות יחסית קצרות. אם כך אז זה מסביר גם את ה"שלשול" וגם אולי כאבי בטן. אין הרבה מה לעשות עם זה, חוץ מלנחם ולתת לה למצוא את האיזון המתאים לה. 3. הטבע חנן אותנו במה שחנן לא רק לצורך האכלה, אלא גם למציצה. את לא הופכת למוציצי, נולדת כזו. אם את רוצה לבדוק האם היא עוד רעבה או רוצה למצוץ, את יכולה להציע לה את הזרת - ידיים רחוצות, ציפורן גזורה, ציפורן כלפי מטה (כלפי הלשון) ולהניח אותה על השפה התחתונה שלה. היא תקח את האצבע ותרגע על ידי המציצה שלה. אם היא עדיין רעבה, אחרי כמה דקות היא תתעצבן שוב. גם אבא יכול לעשות את התרגיל הזה. 4. השפעת התזונה של האם על החלב ועל התינוק - מחקרים שאני מכירה לא מראים קורלציה ברורה. מאידך, אלפי שנים נשים טוענות שזה משפיע, אז מי סומך על מחקרים

. באופן כללי, גם לפי הרפואות המזרחיות, מוצרי חלב וקופאין משפיעים לרעה על מערכת העיכול האנושית, ובהחלט צריכה שלהם תוביל להופעת הגורמים האלרגניים או הגורמים לרגישות גם בחלב אם. כך שאם ניתן, להפחית באלה ולראות אם יש שינוי. 5. בצקת - אני משערת שד"ר ליבוביץ הנחתה אותך איך ומה לעשות. אלו באמת ימים חשובים של שינויים הורמונליים, וגם בייצור החלב. להקפיד, לשים לב ולא לתת לזה להתדרדר. שריתי - אלו ימים לא פשוטים. בהדרכות אני לא חוסכת מאנשים את זה - אלה ימים מהממים (overwhelming and wonderful). עוד שבועיים תשכחי שזה היה. דברים יסתדרו, קשיים אחרים יצוצו. את, אתן, תהיו בסדר. אם את רוצה, שלחי לי מסר ואשלח לך מס' טלפון, זמינה כמעט יומם ולילה (סוף חודש שמיני, חם, כבר אי אפשר לישון ממש)

 

[דיא]

שכחתי, חשוב ../images/Emo70.gif

קקי שמצביע על בעיה - פחות מ-3 ביום; קצפי (מלשון קצף); עם סימני דם; רירי; בעל ריח לא טוב בעליל - חמוץ או כמו ביצים סרוחות; בצבע ירוק כהה ומעשה כל צבע שהוא לא ירקרק בהיר-צהבהב-חרדלי (ייתכנו כתמי פיפי דווקא ורודים - אדמדמים וזה לא בעייתי, אלא תוצאה של השינויים ההורמונליים והכימיים של לאחר לידה). במקרה של קקי באחת הקטגוריות הללו יש לפנות לרופא ילדים במקביל להתייעצות נוספת עם יועצת הנקה (זה יכול להיגרם ממחלה אצל הילדה או מבעיה באכילה, שניהם מחייבים התייחסות וניתנים לפתרון). ומשהו להרגעה - אוטוטו שקילה נוספת, שתראה לך שהיא אוכלת היטב

 

[sarity33]

דיא המהממת!!!

אלף תודות על כל המידע שנתת לי וכמובן גם על ההערות הציניות שעזרו לי לצאת מהבועה שאני נמצאת בה וקצת לצחוק פה ושם. המידע שלך שווה זהב ואני כל כך מודה. (הייתה לי בעיה להגיע למצב של חיפוש מעמיק באינטרנט מכיוון שהייתי מוגבלת לגמרי והייתי זקוקה לעזרה מהירה).

 

[נוריה]

שלום יקירתי

קודם כל מזל טוב ענקי. השבת בטח תקראו לה בשם יפיפה...

רציתי לומר לך שיש לא מעט ילדים שזקוקים להמון המון מגע וכשהם מקבלים את ה"מנה" שלהם , הם נרגעים ומסוגלים להיות בעריסה שלהם לשינה טובה. לדעתי את חייבת בהקדם מינשא קשירה (תינוכיס/לופי) עם הדרכה טובה. אין דרך אחרת. כלומר אפשר גם בלי אבל בסוף השבוע ינשרו לך הידיים מרוב כאב ותגמר לך הסבלנות והתשישות תטריף אותך. וחבל. וזה לא בגלל ההנקה. יש תינוקות שצריכים את זה יותר וזה לא הזמן לגמול אלא להיפך (לא שחשבתי שאת חושבת את זה, ברור לי שאת תחזיקי אותה כמה שהיא צריכה). תתני לה הרבה עכשיו כי זה הזמן. אם את צריכה עזרה עם המנשאים - ננסה לתאם משהו - אני אשמח לעזור, אני ממש מומחית עם המנשאים וגם קצת בהרגעה. המון נשיקות...

 

[א וש ר י]

שרית...אמא ענקית...

ימים לא קשים. אני קוראת ונזכרת בשני שלי, שלא הסכים להפסיק ולבכות. בעצם טעות. הסכים רק כשהיה עלי. ורצוי עם ציצי. פעם אמא שלי כמעט שכנעה אותי לנסוע לחדר מיון, כי לא יכול להיות שילד כל כך קטן לא מפסיק לבכות, 4 שעות (כן...כן...כן) רצופות, בגלל שהוא על ידיים של מישהו אחר. הוא פשוט הרגיש. וזה היה מהרגע שהגיח... אז כמו נוריה-----השתמשתי במנשא. קיבלתי על הראש מכל הסביבה בנוסח - את מפנקת אותו, והוא לא יתרגל למשהו אחר וכל זה... אבל שנינו היינו רגועים. והקטע, שכשהוא הגיע לבית תינוקות, הן קנו מנשא... ואת יכולה לדמיין מי חנך אותו ומי שהה בו רב שעות היום... היום הוא גדל לילד מוצק ואוהב... ולגבי הקקי - באמת צריך לראות אם זה הקקי יונקים המפורסם. והתיאור שקיבלת למעלה הוא מדויק... הימים קשים וסוערים, כך שגם אני חושבת שדברים יסתדרו. ובכלל אני אומרת, שאם את בראש של להניק, והיא רגועה כשהיא על הציצי, אז שתהיה על הציצי... נשיקות. אני

 

[נאשא]

אני עדה

ראיתי את הפלא אתמול. אם כבר, הוא גדל להיות ילד עצמאי ושיודע לעמוד על דעותיו עם הסברים משכנעים מאד, ולגיטימיים מאד. נראה לי שמנשא זה באמת יופי של פתרון. עכשיו כשאני נזכרת בזה אז באמת התמגוצ'י הייתה המון במנשא (את הגורונה כבר החזקתי שעות על הידיים).

 

[sarity33]

לגבי המנשא

לצערי, הכנתי את עצמי לנושא. רציתי לקנות מנשא ואז עצרו אותי חברות משום שלאיזו חברה יש אבל....עד כשהגענו לרגע היו קשיים באיתורו וכבר העדפתי לקנות מנשא כדי שהיא תתרגל כבר בבית החולים אבל עצרו אותי מתוך כוונות טובות באמת. בערב הגיע המנשא (הרגיל עם הבד הארוך) ואני מתכוונת לעשות בו שימוש על הבוקר נראה מה לקטנה יהיה להגיד בנושא. האמת קצת צחקתי כשקראתי את ההודעה שלך, לא עלייך כמובן אלא על נסיבות החיים - תחשבי על זה האחת, לא רוצה מגע וכבר למדה להגיד בגילה המופלג "אמא זה לא נעים לי" והשניה צריכה אולי יותר קרבה ומגע כדי להרגיש בנוח - הילדות האלה פשוט עושות אותי רב-תחומית.

 

[sarity33]

אופס, ברחה לי ההודעה

וכמובן תודה ונשיקות לשתיכן.

 

[נייטי]

מותק'לה

קודם כל כל הכבוד על ההנקה עד כה. בכלל לא מובן מאליו ובעיניי זה נפלא++++++ לא קראתי את התגובות של קודמותי מפאת חוסר זמן משווע אבל אני בטוחה שנתנו לך עיצות טובות. אני בהנקה לא מבינה הרבה רק מהנסיון הפרטי שלי ורק מזה אני יכולה להשליך. אז נתחיל בשאלתך האם את מוצץ אנושי - ובכן לדעתי - ברורררררררררררררררר שכן! זה בלתי נמנע, זה בא עם הג'וב הזה שקוראים לו הנקה. תראי, עם תומר לא היה לי עצבים לזה. מהר מאוד הפנמתי שאם אני מתכוונת להשיך להניק אותו אז אין מצב שאני מחכה שהוא ישמוט פטמה, כי אם אני אחכה לזה אני אשמוט עליו קללה. אז מה שהייתי עושה זה מניקה בכל שד עד לרגע שהייתי רואה שהוא מתחיל לעשות את תנועות הערפת על השד שלי, מן תנועות דג כאלה, שהיה לי ברור שהוא כבר לא באמת יונק אלא בעיקר ממזמז אותי. בשלב הזה הייתי מחליפה את הפיטמה במוצץ ובא לציון גואל. אבל איתו זה באמת היה יחסית פשוט מההתחלה, כי כשהייתי מניחה אותו במיטה הוא היה ממשיך לשון. מאידך, חייבת לציין, שעם תומר לא נהנתי מההנקה ברוב תקופת ההנקה, היינו 7 חודשים. עם דניאל הסיפור היה אחר לגמרי ומוזר כ"כ. דניאל הייתה סרבנית מוצץ מהרגע הראשון. הקיאה כל פעם שניסיתי לתת לה מוצץ. בכתב כשהייתי מניסה להניח אותה בעריסה שלה, וינקה אותי בלי סוף. אבל אצלי משהו השתנה, לא יודעת להסביר מה. אני חושבת שמשהו ביכולת שלי להכיל היה הרבה יותר פתוח. מצאתי את עצמי זורמת איתה. וככה, בלי לשים לב, הקטנה הזאת גרמה לי לשון בלינה משותפת, דבר שלא היה עולה על דעתי לפני כן, היא גרמה לי להכיר ולהעריך את מנשאי הבד, והיא ניצחה אותי בעניין המוצץ. חודשים ישנו צמוד, בלילה היא ישנה נהדר כי הפיטמה היתה לה ליד האף, בשניה שהייתי מנסה להעביר אותה למיטה שלה - נגמר הלילה. התיעעצתי בזמנו עם חברה לגבי עניין המציצה האין סופית אבל בסוף גיליתי שאני חיה עם זה וזהו. לא יודעת להסביר את השאנטי שנפל עלי, כאילו קיבלתי את המצב בהכנעה ובהבנה. מצאתי לעצמי פתרונות איך להסתדר עם שניהם לבד גם כשהיא תלויה עלי, מצאתי את עצמי מניקה תוך כדי הליכה, בגן שעשועים על מגלשה, והיא צמודה עלי במנשא לופי רוב היום ובלילה במיטה. בגיל חודשיים פתאום הדברים החלו להשתנות. הקטנה שיחררה אותי. היא נרדמה לילה אחד במיטה שלה וישנה כל הלילה, פתאום היא כבר לא רצתה להיות במנשא כל הזמן או צמודה אלי, העולם היה נראה לה מפתה. אני חושבת שהיא הייתה זקוקה לחודשים האלה כדי להתגבר על השוק הזה שנקרא "החיים", ואחרי שהיא נרגעה קצת היה לה קל יותר לחיות אותם. מה אני מנסה להגיד, אני חושבת שאת הדבר הזה של העירסול האין סופי וההצמדות היה לי קל יותר לתת לילד שני ומשום מהעם תומר לא הבנתי את זה ולא הייתי מסוגלת לזה. אני מעיזה להגיד לך שאני קצת נגד לתת תחליף בשלב הזה, לא בגלל שחלילה יש עם זה בעיה -כי אין לדעתי אלא מהסיבה הפסיכולוגית שלך. אני חושבת שברגע שאת יודעת שיש לך לאן לברוח - ע"ע בקבוק תחליף אז את עושה בזה שימוש, וזה סוג של מדרון חלקלק אבל אם אין אופציה אז את ממשיכה להניק על אף העצבים. אז מה העיצות שלי - מנשא מערסל, הנקה מרובה וסבלנות. תזכרי, זה חולף, עוד מעט ההנקה תתיצב, היא תפתח פערים, היא ואת תלמדו לחיות ביחד עם כל העניין הזה של ההנקה. מותק, את גיבורה, באמת. מסירה בפניך את הכובע.

 

[sarity33]

נששששמה שולחת מסר