חברות דורסנית

[ק א ס י ו פ א ה]

חברות דורסנית

יש לי ילד בן חמש וחצי. ילד נבון וחברותי. יש לו חבר ילדות (נקרא לו 'א') שנמצא איתו בגן מאז שהוא זוכר את עצמו, מגיל שנה בערך. השנה, בגן חובה, הוא התחבר עם ילד חדש (נקרא לו 'ל'). יום אחד הוא אומר לי "אני ברוגז עם 'א'". "למה?" שאלתי. "כי 'ל' לא מרשה לי להיות חבר שלו. הוא אמר לי שאם לא אהיה ברוגז עם 'א', הוא יהיה ברוגז איתי. ואני רוצה להיות חבר שלו". נתתי לו הרצאה קצרה על כך שאף אחד לא יקבע בשבילו ושלא כדאי לאבד חבר. ואני רואה אותו הולך ומתכווץ ונראה יותר ויותר לחוץ ואומלל. אז ירדתי מזה. ואחרי זמן מה שוב הוא מספר לי את אותו הדבר. ופתאום הוא כבר לא מזמין את 'א' הביתה. וכששוב אני מדברת איתו על זה ולמה הוא לא אומר ל'ל' שזה לא בסדר, הוא עונה לי "אני מתבייש להגיד לו דברים כאלו". זה נורא בעיני עקרונית וזה גורם לילד שלי נזק. אז מה לדעתכם אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב? כדי לגרום לשינוי?

 

[irisgh]

עוד לא הגעתי לגיל

של חמש וחצי, אבל ממה שאני מבינה ורואה, זו אינטראקציה מאוד שכיחה לגיל. אני הייתי מדברת עם הגננת. זו בדיוק העבודה שלה - להפחית את האינטראקציות מהסוג הזה, שמוציאות ילדים החוצה, ולהגביר את האינטראקציות בהם משתפים את כולם. היא צריכה להביא את נושא ה'חברות' לגן. כשהגננת מדברת על זה (שמשתפים את כולם, חברות טובה, וכד') זה נותן להם שפה לדבר בה, שהיא על הנושאים הללו. לרוב פותחים בנושא החברות סביב יום כיפור (ואהבת לחברך כמוך, סליחות וכד'), ואז זה פותח את הנושא עבור כל השנה, ואפשר להמשיך להשתמש בו. תסבי את תשומת ליבה. סביר שהיא תשמח לכך. זכותו ליצור חברויות חדשות, שונות מהקודמות. וייתכן שבאמת הוא רוצה למצוא חן בעיני ל'. נראה של' הוא מנהיג מקומי כזה, וילדים, משום מה, נוטים לאמץ לעצמם כאלה. הם גם מפתחים נאמנויות מאוד חזקות סביב זה. אנחנו רואים את זה אחרת, אבל מה לעשות. אם נחשוב על זה בעוד צורה - לאמא שלי היו לעיתים תכופות העדפות שונות ביחס לחברותי, אבל למזלי לא היא קבעה

ובכל זאת, אני מאוד מזדהה עם הדילמה. לבן שלי יש חבר מנהיג, שגם נראה לי קצת בעייתי. אז אני מחזקת את בני, וגם, (כן, גם) מפחיתה בעיניו את ערך המנהיג. אם הוא אומר לי על המנהיג הזה שהוא הכי חכם ויודע הכל, אני עונה שהוא 'חכם בחשבון' ובני 'חכם בעצים' וכד'. גם הראתי לו שהחבר הזה לא גדול בגיל כפי שחשב. (החבר טוען שהוא הכי גדול בגן, הילדים מאמינים לו, אבל זה לא כך). נכון, בזה אני מתערבת בחברות עם המנהיג, ולפעמים זה יוצא לרעה כי זה מעורר ריבים בינהם. (כשיניב מבין שהמנהיג אינו כזה גדול, הוא מנסה להאבק על מקומו בחזרה, ואז נוצרים ריבים). ואני לא בטוחה שזה חכם לעשות. רק מספרת שזה מה שעשיתי.

 

[לאה_מ]

ראשית, אולי ירגיע אותך לשמוע, שזו

אינטראקציה לא נדירה במיוחד בין ילדים בגיל הזה. אני מצטרפת להמלצה של איריס לערב את הגננת - בקשי ממנה לעשות עליהם תצפיות ולספר לך על היחסים ביניהם - איך מתנהלת מערכת היחסים, האם תמיד ל' הוא המחליט ובנך "נגרר" אחריו, או שלפעמים יש דינמיקה אחרת - אם יש דינמיקה אחרת - באלו סיטואציות היא מתעוררת? מה מערכת היחסים בין בנך לבין ילדים אחרים בגן? לא רק א', אלא בכלל, ילדים אחרים? האם הוא משחק רק עם ל' או גם עם אחרים? האם ל' משחק רק איתו, או שלפעמים ל' רוצה לשחק בלעדיו (עם או בלי ילדים אחרים)? מה עושה בנך במקרים כאלה? אני חושבת שחשוב שתקבלי תמונה אובייקטיבית ככל האפשר על מערכת היחסים הזו - הן כדי להבין את האיזון הפנימי שלה, והן כדי להבין מה היא נותנת לכל אחד מהמשתתפים בה, ובעיקר לבנך. אשמח מאד אם תשתפי אותנו בתובנות שלך אחרי שיחה כזו. לגבי מה את יכולה לעשות בפועל - אני חושבת ששיחה כאמור עם הגננת צריכה להיות השלב הראשון, משום שקשה לי לראות איך ניתן לקבל החלטה מבלי שיודעים את העובדות לאשורן. הרי את לא תפעלי באותה דרך אם יתברר לך, לשם הדוגמא, שביחסים בין ל' לבין בנך לפעמים בנך מחליט ולפעמים ל', או אם יתברר לך, שבנך לא משחק עם אף ילד אחר בגן - להבנה של מערכת היחסים יש משמעות גדולה על דרך הטיפול (אם בכלל) במקרה הזה. בגדול, אם הדברים הם כפי שנראים לך היום (כלומר, מערכת יחסים לא מאוזנת, שבה ל' הוא הקובע ובנך נגרר אחריו), הייתי מתמקדת במספר מישורים: ראשית, בחיזוק הילד בבית (ריבוי פעילויות שבהן הוא טוב, הרבה חוויות הצלחה, הרבה זמן איתכם שבו הוא מקבל עידוד וחיזוקים ולא נדרש להפגין עוצמה חברתית, וכו'); שנית, בנסיון להבין מה הוא מקבל ממערכת היחסים הזו עם ל' - למה זה חשוב לו, מה הוא מרגיש שהוא מרוויח מזה (ולא תמיד הילד יודע לענות על שאלות כאלה - גם לנו קשה לענות על שאלות דומות לגבי מערכות יחסים שלנו, אבל כדאי אולי להתייעץ עם הגננת וגם עם הפסיכולוגית שמלווה את הגן); שלישית, בנסיון "לפרק" את הקשר הזה (אבל זה רק אחרי שברור לחלוטין שאפשר לפצות את הילד על מה שהוא מרוויח ממערכת היחסים הזו) - וזה בעזרת הגננת - אבל "פירוק" אני לא בהכרח מתכוונת שלא ישחק יותר עם ל', אלא לראות איזה תוכן חדש אפשר לצקת לתוך מערכת היחסים הזו כדי לשנות את שיווי המשקל בתוכה - למשל, תוספת של ילדים נוספים למעגל הזה, שינוי מעמד של ילדים באמצעות משימות שהגננת נותנת, שינוי שיווי המשקל של המערכת באמצעות הרחקה של הילדים (למשל, לשים אותם בקבוצות עבודה נפרדות, כך ש"לא תהיה" להם ברירה, אלא ליצור קשרים אחרים, וכד'); ורביעית - בסיוע ביצירת מערכות יחסים נוספות עם ילדים בגן (וגם כאן, אפשר להתייעץ עם הגננת בשאלה אלו ילדים לדעתה יוכלו להתחבר בקלות עם בנך), רצוי באמצעות הזמנה לביתכם אחר הצהרים - אני בטוחה שיש עוד ילדים בגן, חוץ מא' ול', שבנך יכול להתחבר איתם. אני מצרפת לך קישור לשאלות הנפוצות שלנו בנושא יחסים בעייתיים בין ילדים - את לא לבד! נשמח מאד לשמוע תובנות ועדכונים

 

[אפרתש]

שלב נורמלי בהתפתחות

חשבתי על מה שכתבת, ואני לא בטוחה שאת צריכה לפעול כדי לשנות את המצב. מצבים כאלה של חברים שדורשים בלעדיות קורים לא אחת בחיים, גם בקרב מבוגרים. זו ההזדמנות הראשונה של במנך להתאמן במצב שכזה. אני בעד לתת לילד לפתור את הבעיה בעצמו. לא לאמר לו באיזה חבר לבחור, וגם לא לאמר לו מה להגיד לל' או לא'. מה את יכולה לעשות בתור אמא? לדבר איתו, לשאול אותו מה דעתו על העניינים. לתת לו לנתח את המצב בכלים שיש לו. כדאי לחזק אותו. יתכן שהוא חושב שהוא זקוק לחברתו של ל' כדי להיות מקובל. ופה המקום שלך להזכיר לו כמה הוא מקסים ואהוד. וגם להבהיר לו בשפה המתאימה לו שעצם העובדה של' כלכך קנאי עליו, מראה של' בעצם תלוי בו. אפשר להסב את תשומת ליבו לכך שא' נפגע. רק תזכרי שגם אם א' נפגע אבל בנך מעדיף להיות עם ל' - זו זכותו של בנך. הוא לא צריך להישאר חבר של מישהו רק הוא הוא חבר יותר ותיק או כי אותו מישהו נעלב. הוא לא צריך ללכת ולהעליב את א', אבל מותר לו להחליט שהוא יותר לא משחק איתו. הדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא שבנך יגלה של' לא כלכך נחמד, וא' כבר יסרב לסלוח לו. אז בנך ישלם מחיר, אבל ילמד שיעור מאד חשוב. ועם כל הכאב - זה שיעור שעדיף ללמוד בגיל שש, כאשר עוד קל ליצור חברים חדשים, מאשר בגיל 20. (אבל בכל מקרה - אני מאמינה שאם הוא ירצה לחזור לא' ויתנצל - א' יסכים. בגיל הזה ילדים הם הרבה יותר סלחנים מאיתנו).

 

[ק א ס י ו פ א ה]

פתאום שמתי לב שיש לי התנהגות

טיפוסית להורה. אני מנסה למנוע ממנו לעשות את הטעויות שלו בעקבות נסיוני. אני חושבת שיש הרבה במה שכתבתן, ותודה על התשובות המפורטות. אני צריכה אולי לדבר איתו ולתת לו כלים להתמודדות אבל לא לנסות להשפיע על גורל הקשר שלו עם ילדים אחרים. מהגננת הנוכחית אני לא מצפה להרבה אבל בהחלט שיחה איתה על הנושא לא תזיק. ומה שבטוח, אסור לי להלחיץ אותו ואני צריכה לתת לו את התחושה הנוחה לדבר איתי חופשי. רק אז אוכל להשפיע אבל בהדרגה.

 

[אלדורית]

מצטרפת לעצות החכמות והמפורטות

שקיבלת. רווח שולי שאת יכולה להפיק מזה הוא העצמה של הגננת: דווקא משום שאת רומזת שאת לא חושבת עליה מי-יודע-מה יכול להיות שאם תפני בבקשה לעזרתה, מתוך המקצועיות שלה, תגלי שהיא נענית למשימה ומרגישה מחוזקת מעצם הפניה שלך. לגבי הענין עצמו עם הילד: אני נוהגת במקרים כאלה לדלות מזכרוני סיפורים של מקרים דומים שקרו לי בילדותי. הבת שלי מאוד אוהבת לשמוע סיפורים כאלה (היתה לה בכלל תקופה ארוכה שבה היא היתה מבקשת ממבוגרים במשפחה שיספרו לה על ילדותם), ולעיתים תכופות "מוסר ההשכל" שלהם מאוד אפקטיבי.