חברות בטיפולים
- פותח הנושא tulila
- פורסם בתאריך
../images/Emo188.gifהחיים מפתיעים
לפני שלוש שנים התחלתי עם סדרת טיפולים יחד עם חברה שעודדתי אותה מאוד להתחיל עם טיפולים מאחר שגם היא ניסתה כבר שנה וחצי ללא הצלחה לפני כן. והרי זה פלא אני הצלחתי על הטיפול הראשון. אז מה קרה? הגיע היום של השקיפות העורפית ועולמי חרב עליי נאלצתי להוציא את העובר מחשש למומים קשים מאוד בגלל ציסטות בצוואר ובלימפה. כמובן שבמהלך שלושת החודשים שעברו תמכתי בה רבות. וכשהגיע הרגע לעבור את הגרידה, לא עבר חודש והיא נכנסה להריון והיום יש לה כבר ילד בן שנה. אז מה אני אומרת? לתמוך לעזור בכל מצב צריך לשמור על השפיות שלנו ועל החברות שלנו. נכון שקינאתי אבל הקנאה היא חלק ממני כל עוד אני רוצה תינוק/ת. בכל מקרה לדעתי עלייך להמשיך כרגיל ולבלוע את הקנאה שמשתלטת עלינו פעמים רבות. תאמיני לי שחברות רבות שלי כבר הביאו ילדים למרות שנישאו הרבה אחריי, אבל אסור לנו לתת שהקנאה תהרוס חברויות. זה מאוד קשה להסתיר את הקנאה אבל אפשרי אם ננווט את זה לכיוון החיובי ונשמח בשמחתן של חברותינו יום אחד הן ישמחו בשמחתנו.
לפני שלוש שנים התחלתי עם סדרת טיפולים יחד עם חברה שעודדתי אותה מאוד להתחיל עם טיפולים מאחר שגם היא ניסתה כבר שנה וחצי ללא הצלחה לפני כן. והרי זה פלא אני הצלחתי על הטיפול הראשון. אז מה קרה? הגיע היום של השקיפות העורפית ועולמי חרב עליי נאלצתי להוציא את העובר מחשש למומים קשים מאוד בגלל ציסטות בצוואר ובלימפה. כמובן שבמהלך שלושת החודשים שעברו תמכתי בה רבות. וכשהגיע הרגע לעבור את הגרידה, לא עבר חודש והיא נכנסה להריון והיום יש לה כבר ילד בן שנה. אז מה אני אומרת? לתמוך לעזור בכל מצב צריך לשמור על השפיות שלנו ועל החברות שלנו. נכון שקינאתי אבל הקנאה היא חלק ממני כל עוד אני רוצה תינוק/ת. בכל מקרה לדעתי עלייך להמשיך כרגיל ולבלוע את הקנאה שמשתלטת עלינו פעמים רבות. תאמיני לי שחברות רבות שלי כבר הביאו ילדים למרות שנישאו הרבה אחריי, אבל אסור לנו לתת שהקנאה תהרוס חברויות. זה מאוד קשה להסתיר את הקנאה אבל אפשרי אם ננווט את זה לכיוון החיובי ונשמח בשמחתן של חברותינו יום אחד הן ישמחו בשמחתנו.
אצלי זה היה נורא טבעי
חברה טובה שלי, היום חובקת את בנה. את ה-ivf הראשון שלי עשיתי כשהיא עשתה את החזרת המוקפאים, והבטא שלי היתה שבוע אחריה. אישית שמחתי בשבילה. לי קשה עם הריוניות שאני יודעת בודאות שהן לא היו בטיפולים, ואם אני לא ממש מסמפטת אותן אז בכלל קשה לי. לי זה נראה הכי טבעי שיש, כל חודש מישהי אחרת מצליחה, וזה לא על חשבוני, או במקומי, פשוט זה כנראה התור שלה. חוץ מזה שכל סיפור הצלחה נוטע בי עוד קצת אופטימיות.
חברה טובה שלי, היום חובקת את בנה. את ה-ivf הראשון שלי עשיתי כשהיא עשתה את החזרת המוקפאים, והבטא שלי היתה שבוע אחריה. אישית שמחתי בשבילה. לי קשה עם הריוניות שאני יודעת בודאות שהן לא היו בטיפולים, ואם אני לא ממש מסמפטת אותן אז בכלל קשה לי. לי זה נראה הכי טבעי שיש, כל חודש מישהי אחרת מצליחה, וזה לא על חשבוני, או במקומי, פשוט זה כנראה התור שלה. חוץ מזה שכל סיפור הצלחה נוטע בי עוד קצת אופטימיות.
ככל שעובר יותר זמן...
יש לי יותר חברות בטיפולים
מה שאומר שבדרך יש גם את אלה שמצליחות
אחת מהן התקשרה אלי היום בצהריים
אחרי אולטראסאונד ראשון בו גילו שני שקי הריון
לא היתה מאושרת ממני למשמע הבשורה
אפילו שהיא "סה"כ" אחרי הזרעה ראשונה כל הריון כזה משמח אותי על כך שהנה אחת פחות שצריכה לעבור את הסיוט
אני לא אכחיש שלפעמים זה גם כואב
ובמיוחד צובט כשאחותך הגדולה (בשנה וחצי) שיש לה כבר 3 ילדים
בהריון שוב
כן, זה שבר אותי קצת
אבל בשורה התחתונה אני לא מכירה את הצרות של כולם סביבי כמו שלא כולם מכירים את הצרות שלי
אז לפעמים דברים הם לא כמו שהם נראים ועדיף שננסה לשמוח ולהסתכל על הצד החיובי שבכל דבר כי אחרת רק נשקע ונפסיק להנות ממה שכן יש לנו
יש לי יותר חברות בטיפולים
sivsiv היחידה
New member
זה לא קל
יש לי חברה שעברה הזרעות ללא הצלחה והרופא שלה הפנה אותה ל- IVF , כמובן שאני הייתי כבר בתהליך מאוד חיזקתי אותה ונתתי לה אניפורמציה מרגיעה. בטיפול השני שלה היא נקלטה - למרות השמחה שבאמת הגיעה מעומק ליבי היה לי מאוד קשה לשמוע את זה אז תפתי קצת מרחק והיא הבינה. לאחר כמה שבועות כבר היה לי לא נעים והתקשרתי לוודא שהכל בסדר ושנמצא דופק ושוב תפסתי מרחק. זה טבעי להרגיש כך ואין בזה פסול אני לא מרגישה רע עם עצמי , אני עושה מה שטוב לי ורק לי והחברה שלי מבינה אותי לחלוטין הרי היא היתה בתוך הסרט הזה. אני חושבת שאם זו חברה ממש טובה שלך היא צריכה להבין את הרגשות שלך ואת המצב העדין הזה.
יש לי חברה שעברה הזרעות ללא הצלחה והרופא שלה הפנה אותה ל- IVF , כמובן שאני הייתי כבר בתהליך מאוד חיזקתי אותה ונתתי לה אניפורמציה מרגיעה. בטיפול השני שלה היא נקלטה - למרות השמחה שבאמת הגיעה מעומק ליבי היה לי מאוד קשה לשמוע את זה אז תפתי קצת מרחק והיא הבינה. לאחר כמה שבועות כבר היה לי לא נעים והתקשרתי לוודא שהכל בסדר ושנמצא דופק ושוב תפסתי מרחק. זה טבעי להרגיש כך ואין בזה פסול אני לא מרגישה רע עם עצמי , אני עושה מה שטוב לי ורק לי והחברה שלי מבינה אותי לחלוטין הרי היא היתה בתוך הסרט הזה. אני חושבת שאם זו חברה ממש טובה שלך היא צריכה להבין את הרגשות שלך ואת המצב העדין הזה.
זהירות - ארוך
מצטערת קצת ארוך. אני צריכה לשפוך את הלב וגם זקוקה לעצתכן. אני מצאתי תרופה לתופעת הקנאה: פעם, כשהייתי רואה נשים בהריון הייתי נורא מקנאה, אבל לאט לאט התחלתי לחשוב שמה שיש להן בבטן, לא שווה כמו מה שלי יהיה בבטן. כלומר, אני לא הייתי מתחלפת עם אף אחד, אני רוצה את מה ששלי ושל בעלי, כי כזה אין עוד, וזה אני הכי רוצה. דבר שני, גם לראות אישה בהריון, אני יודעת היום מנסיון לא נעים, זה לא אומר שבסוף המסע הזה יש ילד, יש הרבה פנצ'רים, יש הרבה הפתעות, וגם כשנכנסים להריון נפתחת תיבה שלמה של דאגות, ואז מקנאים במי שכבר ילדה. אז אני חושבת שכדאי לחשוב ככה, שאתן רוצות רק את "התבשיל" הזה שיצא ממך ומבן הזוג ולא שום "תבשיל" אחר. תבשילים אחרים הם לא שלנו, והם לא מאיתנו. ועוד דבר, חברה שלי מאד טובה ילדה לפני חצי שנה ילדה, ללא טיפולים. ובמשך כל הקיץ, מאז שהיא ילדה כל הזמן התראינו, היא גרה בתל אביב (קצת קשה למצוא חניה) ובכל זאת כל הזמן נפגשנו, קניתי לה מתנה מגניבה מאד, ואחרי הלידה עזרתי לה עם כביסות, וכל הבלאגן. וכל הזמן יצא לנו להפגש. וכאמור לפני שלושה שבועות עברתי גרידה והיא לא היתה אצלי מאז (את זה כבר העליתי בפורום) והיא עברה לכפ"ס ועכשיו הרבה יותר קרובה אלי והיא גם קרובה להורים שלה, כך שאם לא נעים לה לבוא עם הילדה , היא יכולה להשאיר אותה אצל ההורים שמאד (!) ישמחו. אבל נאדה מרמלדה. היא לא באה. היא התקשרה ואמרה שהם היו בסוף שבוע, אבל השבוע בעלה קונה לה אוטו אז היא תבוא, ושוב... היא לא הגיעה. אז קודם כל שאלה: רק אם את מגיעה עם תינוק הביתה מגיע לך ביקור, אם השארתי את שלי על שולחן הניתוחים, מת, אז לא מגיע לי? ובעלי שאל אותי למה * לא באה לבקר אותך, לא כשהיית מאושפזת ולא עכשיו, אז סיפרתי לו שהם היו בסוף שבוע ועכשיו אולי יהיה לה אוטו אז היא תבוא, אז הבעלול היה עוד יותר בהלם מזה שזה מה שיש לה להגיד לי: "היינו בסוף שבוע וקונים לי אוטו" אחרי שאני עברתי כזה דבר. אז מה אתן אומרות, זה חוסר רגישות, או שסתם יצא, או שהיא עושה את זה בכוונה, כי יש לה קצת נטייה, לרצות "להוציא עיניים" אני לא מגיבה לזה כל כך, כי אמרתי לכן, לא הייתי מתחלפת עם אף אחת. מצטערת על הזיון שכל, אני כנראה במוזה עכשיו...
מצטערת קצת ארוך. אני צריכה לשפוך את הלב וגם זקוקה לעצתכן. אני מצאתי תרופה לתופעת הקנאה: פעם, כשהייתי רואה נשים בהריון הייתי נורא מקנאה, אבל לאט לאט התחלתי לחשוב שמה שיש להן בבטן, לא שווה כמו מה שלי יהיה בבטן. כלומר, אני לא הייתי מתחלפת עם אף אחד, אני רוצה את מה ששלי ושל בעלי, כי כזה אין עוד, וזה אני הכי רוצה. דבר שני, גם לראות אישה בהריון, אני יודעת היום מנסיון לא נעים, זה לא אומר שבסוף המסע הזה יש ילד, יש הרבה פנצ'רים, יש הרבה הפתעות, וגם כשנכנסים להריון נפתחת תיבה שלמה של דאגות, ואז מקנאים במי שכבר ילדה. אז אני חושבת שכדאי לחשוב ככה, שאתן רוצות רק את "התבשיל" הזה שיצא ממך ומבן הזוג ולא שום "תבשיל" אחר. תבשילים אחרים הם לא שלנו, והם לא מאיתנו. ועוד דבר, חברה שלי מאד טובה ילדה לפני חצי שנה ילדה, ללא טיפולים. ובמשך כל הקיץ, מאז שהיא ילדה כל הזמן התראינו, היא גרה בתל אביב (קצת קשה למצוא חניה) ובכל זאת כל הזמן נפגשנו, קניתי לה מתנה מגניבה מאד, ואחרי הלידה עזרתי לה עם כביסות, וכל הבלאגן. וכל הזמן יצא לנו להפגש. וכאמור לפני שלושה שבועות עברתי גרידה והיא לא היתה אצלי מאז (את זה כבר העליתי בפורום) והיא עברה לכפ"ס ועכשיו הרבה יותר קרובה אלי והיא גם קרובה להורים שלה, כך שאם לא נעים לה לבוא עם הילדה , היא יכולה להשאיר אותה אצל ההורים שמאד (!) ישמחו. אבל נאדה מרמלדה. היא לא באה. היא התקשרה ואמרה שהם היו בסוף שבוע, אבל השבוע בעלה קונה לה אוטו אז היא תבוא, ושוב... היא לא הגיעה. אז קודם כל שאלה: רק אם את מגיעה עם תינוק הביתה מגיע לך ביקור, אם השארתי את שלי על שולחן הניתוחים, מת, אז לא מגיע לי? ובעלי שאל אותי למה * לא באה לבקר אותך, לא כשהיית מאושפזת ולא עכשיו, אז סיפרתי לו שהם היו בסוף שבוע ועכשיו אולי יהיה לה אוטו אז היא תבוא, אז הבעלול היה עוד יותר בהלם מזה שזה מה שיש לה להגיד לי: "היינו בסוף שבוע וקונים לי אוטו" אחרי שאני עברתי כזה דבר. אז מה אתן אומרות, זה חוסר רגישות, או שסתם יצא, או שהיא עושה את זה בכוונה, כי יש לה קצת נטייה, לרצות "להוציא עיניים" אני לא מגיבה לזה כל כך, כי אמרתי לכן, לא הייתי מתחלפת עם אף אחת. מצטערת על הזיון שכל, אני כנראה במוזה עכשיו...
טיפטיפ חמודה
ממה שאת מספרת נראה לי שהייתי נפגעת, כי כמו שבעלך אמר ההסברים שלה ללמה לא הגיעה הם לא לעניין לגמרי! אם לי הייתה חברה שעברה את מסכת הייסורים שאת עברת הייתי עוזבת ה כ ל ובאה לבקר. אין ספק בכלל! זה המינימום שחברה טובה יכולה לעשות. מצד שני, אני לא מכירה את חברתך, ויכול להיות שהיא מפחדת לראות אותך כי היא לא יודעת מה להגיד ואיך לנחם אותך, אז היא פשוט נאחזת בכל תירוץ אפשרי כדי לדחות את זה... אני יודעת, לא כ"כ עזרתי לך, אבל אני מקווה שתיפתרי איתה את הבעיה
ממה שאת מספרת נראה לי שהייתי נפגעת, כי כמו שבעלך אמר ההסברים שלה ללמה לא הגיעה הם לא לעניין לגמרי! אם לי הייתה חברה שעברה את מסכת הייסורים שאת עברת הייתי עוזבת ה כ ל ובאה לבקר. אין ספק בכלל! זה המינימום שחברה טובה יכולה לעשות. מצד שני, אני לא מכירה את חברתך, ויכול להיות שהיא מפחדת לראות אותך כי היא לא יודעת מה להגיד ואיך לנחם אותך, אז היא פשוט נאחזת בכל תירוץ אפשרי כדי לדחות את זה... אני יודעת, לא כ"כ עזרתי לך, אבל אני מקווה שתיפתרי איתה את הבעיה
לטיפטיפ - כעס על חברה
זה מובן לי מאוד למה את כועסת, אבל אני חושבת שכמו שosi אמרה, אולי היא פשוט פוחדת לראות אותך, כי היא לא יודעת מה לומר, וזה לא מרוע או מחוסר רגישות. לי יש חברה מאוד מאוד טובה, שהתחתנה חודשיים אחרי, ועכשיו היא כבר בהריון השני שלה. בהריון הראשון היא ספרה לי בחודש השני-שלישי (מייד כשהיא בעצמה גילתה) ושמחתי מאוד בשמחתה. שתינו הינו נשואות טריות, ושתינו ניסינו להיכנס להריון. ובהריון השני, ידעתי שהיא בהריון רק בגלל שהיא נעלמה. אנחנו רגילות לדבר בטלפון 3-4-5 פעמים בשבוע, ופתאום היא נעלמה לחודשיים שלמים!!! לא טלפון, לא אי-מייל - כלום!!! היתה לי תחושה שהיא בהריון והיא לא רוצה/לא נעים לה לספר לי, וזו הסיבה שהיא נעלמה. ואכן, אחרי תק' שהיא לא החזירה לי טלפונים הצלחתי להשיג אותה, והתברר שהיא בהריון בחודש חמישי (!!!). בהתחלה כעסתי עליה נורא (כמובן שלא אמרתי כלום, אבל כך הרגשתי), אבל אח"כ (בעקבות שיחה עם בעלי המקסים על העניין) הבנתי שאולי היא לא גליתה כי היא לא רצתה לפגוע/לדכא אותי. (היא אחת היחידות שיודעות שאני בטיפול) ולמרות שאני בכלל לא מסכימה איתה על ההיעלמות שלה, אני סולחת לה. אז מה שרציתי לומר בכל הסיפור הארוך הזה: אם אתן חברות כ"כ טובות, אני בטוחה שחשוב לכן אחת מהשניה, וכמו שאת עזרת לה אני בטוחה שגם לה חשוב ממך. אבל אולי היא נמצאת במצב שהיא לא יודעת מה לומר/לעשות במקרים כאלה (ויש טיפוסים שההתמודדות שלהם עם מצב של אי נעימות או קושי רגשי, זה פשוט להימנע מלהיתקל בו...- אני לפעמים כזאת) אז למרות שזה קשה, תנסי לסלוח לה, ואם את לא מצליחה, הדבר הכי טוב בין חברים זה פשוט לדבר על זה (ולהשתדל כמה שיותר בעדינות...) בהצלחה!!!
זה מובן לי מאוד למה את כועסת, אבל אני חושבת שכמו שosi אמרה, אולי היא פשוט פוחדת לראות אותך, כי היא לא יודעת מה לומר, וזה לא מרוע או מחוסר רגישות. לי יש חברה מאוד מאוד טובה, שהתחתנה חודשיים אחרי, ועכשיו היא כבר בהריון השני שלה. בהריון הראשון היא ספרה לי בחודש השני-שלישי (מייד כשהיא בעצמה גילתה) ושמחתי מאוד בשמחתה. שתינו הינו נשואות טריות, ושתינו ניסינו להיכנס להריון. ובהריון השני, ידעתי שהיא בהריון רק בגלל שהיא נעלמה. אנחנו רגילות לדבר בטלפון 3-4-5 פעמים בשבוע, ופתאום היא נעלמה לחודשיים שלמים!!! לא טלפון, לא אי-מייל - כלום!!! היתה לי תחושה שהיא בהריון והיא לא רוצה/לא נעים לה לספר לי, וזו הסיבה שהיא נעלמה. ואכן, אחרי תק' שהיא לא החזירה לי טלפונים הצלחתי להשיג אותה, והתברר שהיא בהריון בחודש חמישי (!!!). בהתחלה כעסתי עליה נורא (כמובן שלא אמרתי כלום, אבל כך הרגשתי), אבל אח"כ (בעקבות שיחה עם בעלי המקסים על העניין) הבנתי שאולי היא לא גליתה כי היא לא רצתה לפגוע/לדכא אותי. (היא אחת היחידות שיודעות שאני בטיפול) ולמרות שאני בכלל לא מסכימה איתה על ההיעלמות שלה, אני סולחת לה. אז מה שרציתי לומר בכל הסיפור הארוך הזה: אם אתן חברות כ"כ טובות, אני בטוחה שחשוב לכן אחת מהשניה, וכמו שאת עזרת לה אני בטוחה שגם לה חשוב ממך. אבל אולי היא נמצאת במצב שהיא לא יודעת מה לומר/לעשות במקרים כאלה (ויש טיפוסים שההתמודדות שלהם עם מצב של אי נעימות או קושי רגשי, זה פשוט להימנע מלהיתקל בו...- אני לפעמים כזאת) אז למרות שזה קשה, תנסי לסלוח לה, ואם את לא מצליחה, הדבר הכי טוב בין חברים זה פשוט לדבר על זה (ולהשתדל כמה שיותר בעדינות...) בהצלחה!!!
רק רציתילהגיד...
קודם כל תודה על ההקשבה (יותר נכון, על הקריאה
). ושסיפרתי לכן שהייתי עם החברה אחרי הלידה ועזרתי, לא כדי לקבל בחזרה, זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם, ציינתי את זה כדי להסביר שאני חושבת שבגלל שנפגשנו הרבה והיא ראתה שאני כביכול "בסדר" עם הלידה שלה ואני מטורפת על הילדה שלה, אז התגברתי על כל מה שהיה לי להתגבר עליו ואני איתה וחברה שלה בכל מצב. מה גם שאני חושבת שעם לה קשה עם מה שאני עוברת, לי קצת יותר קשה, אז למה לה מגיע הנחות? לי לא היה יותר קשה לבקר אותה כשהיא ילדה? לשמוע חוויות מגידול של הילדה? לשמוע על כל החברות שלה שנכנסות להריון ויולדות ונכנסות להריון ויולדות... לי לא יותר קשה?
קודם כל תודה על ההקשבה (יותר נכון, על הקריאה
קודם כל תודה על ההקשבה
(יותר נכון על הקריאה
) מה שרציתי להגיד בזה שנפגשתי עם החברה אחרי הלידה ועזרתי לה,לא כדי לקבל בחזרה משהו, לעזור לחברה אחרי לידה נראה לי הכי טבעי בעולם, ציינתי את זה כדי להסביר שבכל החצי שנה הזו היא ראתה שאני "בסדר" עם הלידה שלה, אני לא מקנאה,אני מאוהבת בבת שלה לחלוטין, והתגברתי על כל מה שהיה לי להתגבר עליו. זה לא היה בשביל להתחשבן.
(יותר נכון על הקריאה
אני מאד מבינה לליבך
מה שאת מתארת נשמע כמו התנהגות מאד לא יפה של חברתך. ובכלל לא חשוב כמה עזרת לה עם הילד או לא, את עברת חוייה קשה ורק מעצם זה מן הראוי היה שתבוא לבקרך ולהיות לצידך ברגע הקשה. לא בטוחה שהיא עושה את זה בכוונה, אבל מה שכן זה פשוט חוסר רגישות. בלי קשר למתחלפת או לא, לדעתי, חשוב שתגידי לה על כך רק כדי שיהיה אפשר להמשיך להיות חברות. אגב, גמני למרות הרצון העז שלי להיות בהריון , לא הייתי מתחלפת עם הריוניות או כל אחת אחרת. וזה נכון לגבי כולן. בסופו של דבר כל אחת תעדיף את התיק שלה.
מה שאת מתארת נשמע כמו התנהגות מאד לא יפה של חברתך. ובכלל לא חשוב כמה עזרת לה עם הילד או לא, את עברת חוייה קשה ורק מעצם זה מן הראוי היה שתבוא לבקרך ולהיות לצידך ברגע הקשה. לא בטוחה שהיא עושה את זה בכוונה, אבל מה שכן זה פשוט חוסר רגישות. בלי קשר למתחלפת או לא, לדעתי, חשוב שתגידי לה על כך רק כדי שיהיה אפשר להמשיך להיות חברות. אגב, גמני למרות הרצון העז שלי להיות בהריון , לא הייתי מתחלפת עם הריוניות או כל אחת אחרת. וזה נכון לגבי כולן. בסופו של דבר כל אחת תעדיף את התיק שלה.
עונה לך שוב והפעם קצת שונה
לי היתה חברה, והדגש הוא על היתה. שכל מה שעשתה זה להוציא לי את העיניים. בהתחלה שעוד האמנו שמסקס מגיעים ילדים, וניסינו, היא ידעה שאנחנו מאוד רוצים ילד. אבל היא לא הבינה שלא תמיד נכנסים להריון מסקס. היא נכנסה בניסיון הראשון שלה. הייתי אצלה ביום ההולדת של בעלי, שהוא היה במילואים, ואז היא אמרה לבן שלה: תגיד לדודה לימור שתעשה לך חבר. אחרי זה שהתחלנו בבירורים, היא היתה עסוקה בלספר על הילד שלה. בהזרעה הראשונה אושפזתי, והיא התקשרה להגיד לי שזה לא בסדר שאני לא מתקשרת אליה, אמרתי לה שאני מאושפזת במחלקת נשים, אז היא ענתה, טוב אז אתמול היתה לי דלקת בעין. את קולטת אני עם דלקת באגן, כאבים חום ואנטיביוטיקה, ומה שמעניין אותה זה העין שלה. השיא של כל ההתנהגות היה שדיברנו אחרי ההזרעה הראשונה ואז היא התחילה לחשב לי, אם את תקלטי, זה אומר שכשתלדי אני אהייה בהריון כבר. כי בספטמבר אני מתכננת להיכנס להריון. אה ועוד דבר קטן, היא כמובן התקשרה ביום הבטא, ולי ממש לא התחשק לדבר איתה אז האיש אמר לה שאני עם כאבי ראש. למחרת התקשרתי ואמרתי לה שהתשובה שלילית היא ענתה שיש לה שפעת. אם את חושבת שהיא חברה טובה באמת, כזו שעושה לך טוב, אז דברי איתה, ואם לא, אז להגיד יפה שלום. תאמיני לי שאחרי זה ההרגשה נפלאה. אני עוד הרבה סיפורים כאלה, ואני החלטתי שהיא לא חברה.
לי היתה חברה, והדגש הוא על היתה. שכל מה שעשתה זה להוציא לי את העיניים. בהתחלה שעוד האמנו שמסקס מגיעים ילדים, וניסינו, היא ידעה שאנחנו מאוד רוצים ילד. אבל היא לא הבינה שלא תמיד נכנסים להריון מסקס. היא נכנסה בניסיון הראשון שלה. הייתי אצלה ביום ההולדת של בעלי, שהוא היה במילואים, ואז היא אמרה לבן שלה: תגיד לדודה לימור שתעשה לך חבר. אחרי זה שהתחלנו בבירורים, היא היתה עסוקה בלספר על הילד שלה. בהזרעה הראשונה אושפזתי, והיא התקשרה להגיד לי שזה לא בסדר שאני לא מתקשרת אליה, אמרתי לה שאני מאושפזת במחלקת נשים, אז היא ענתה, טוב אז אתמול היתה לי דלקת בעין. את קולטת אני עם דלקת באגן, כאבים חום ואנטיביוטיקה, ומה שמעניין אותה זה העין שלה. השיא של כל ההתנהגות היה שדיברנו אחרי ההזרעה הראשונה ואז היא התחילה לחשב לי, אם את תקלטי, זה אומר שכשתלדי אני אהייה בהריון כבר. כי בספטמבר אני מתכננת להיכנס להריון. אה ועוד דבר קטן, היא כמובן התקשרה ביום הבטא, ולי ממש לא התחשק לדבר איתה אז האיש אמר לה שאני עם כאבי ראש. למחרת התקשרתי ואמרתי לה שהתשובה שלילית היא ענתה שיש לה שפעת. אם את חושבת שהיא חברה טובה באמת, כזו שעושה לך טוב, אז דברי איתה, ואם לא, אז להגיד יפה שלום. תאמיני לי שאחרי זה ההרגשה נפלאה. אני עוד הרבה סיפורים כאלה, ואני החלטתי שהיא לא חברה.
אוי ואבוי, איך בכלל הייתן חברות
מלכתחילה? זה נורא.אויש, איזה מזל שמישהו מבין אותי. אני באמת מתחילה להבין שיכול להיות שאולי החברות הזאת לא ממש הולכת, אבל מצד שני אני מרגישה קצת מגעיל, כי אני לא נותנת צ'אנס לשום דבר, היו לי כל כך הרבה חברים שקצת עצבנו אותי, וישר שילחתי אותם לנפשם. יכול להיות שאני פשוט מצפה ליותר מדי מאנשים????
מלכתחילה? זה נורא.אויש, איזה מזל שמישהו מבין אותי. אני באמת מתחילה להבין שיכול להיות שאולי החברות הזאת לא ממש הולכת, אבל מצד שני אני מרגישה קצת מגעיל, כי אני לא נותנת צ'אנס לשום דבר, היו לי כל כך הרבה חברים שקצת עצבנו אותי, וישר שילחתי אותם לנפשם. יכול להיות שאני פשוט מצפה ליותר מדי מאנשים????
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.