חברות אמת

[Old Bugs Never Die]

חברות אמת

.אתחיל עם עובדה שאין עליה חולק. "חברות אמת" בין אנשים הנה נדירה מאוד, רוב האנשים לא יזכו לחוש כזו בימי חלדם. חברות אמת הינה חברות שגם אם אשקר לחברי, אקיא בפרצופו ואבגוד בו, גם אז הוא יאהב אותי, כי זו אהבה שאינה תלויה בדבר. עוד עובדה: רובם המוחלט של האנשים הנורמליים לא ימשיכו בקשר הנישואין לאחר בגידה (ח"ו, שלא נדע מצרות, טפו טפו!) מצד בן/ בת הזוג. אם כך, יוצא שחיי הנישואין אינם חברות אמת, אלא משהו מאוד אינטרסנטי. כי גם כשאנחנו אומרים שנישואין זה נתינה בלי סוף, זה עדיין מגיע מתוך הנחה שאם ניתן ללא סוף וללא ציפיה לתמורה- או אז יגיע האושר המיוחל. - אינטרס טהור. קצת מאכזב, לא?

 

[אלישיר]

...

בעזהי"ת כמה מהקביעות שהעלית כאן, בקו המחשבה הזה, לא מתיישבות על דעתי. למשל: א.מכיר את הספר "העץ הנדיב"? הם לא היו חברים, הילד והעץ. חברות אמת אינה שגם אם תעשה לחבריך את אשר לא יעשה, הוא יאהב אותך אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שאינה תלויה בדבר, היא אהבת דוד ויהונתן, לא אהבת בלעם והאתון שלו. אני מתבונן לאחור, אל החבר'ה שהשארתי שם מאחור, כשעזבתי את העולם החילוני. אולי יש לי אהבת אמת אליהם. הרי כל כך הרבה פעמים התפללתי בשבילם. עד היום אני מקדיש חלק מזכות לימוד התורה שלי, בשביל כמה מהם, באופן אישי בתחילת כל לימוד. אבל הנה, אהבה שאינה תלויה בדבר, בפועל אני לפעמים מתחמק מפגוש אותם פנים אל פנים. הנשמה שלי אוהבת את הנשמה שלהם, וממש אין לי רצון לפגוש את התרבות ההבל החילונית בה הגוף שלהם שקוע. לא פשוט, לא ניתן להגדרה מהירה כל כך, ולא מובן מאליו. ב. עצם המחשבה להמשיך בקשר נישואין לאחר בגידה, היא בעצם לטעון ש"אהבה מעל הכל". זו טעות. אהבה היא לא סוג של אלהים ועבודה זרה. היא לא ערך מוחלט, ומי שינסה לראות בה ערך מוחלט, ערך גבוה מעל הכל, צפוי למצוא את עצמו מול שוקת שבורה, עד מעמקי הלב שלו. הערך החשוב ביותר הוא ה' יתברך, והיותנו גרים ותושבים לפניו, עד יום עוזבנו את האדמה הזו. ג. לסיום דבריך אני מאוד מסכים, וכבר כתבתי זאת בעבר. רבי יהודה הלוי אשלג, בעל הסולם, מפרט על התהליך שצריך לעבור מהיותך "רצון לקבל", להיותך "רצון לתת". אחד ממאפייני הטומאה, הוא רצון לקבל ללא שום גבול. ובהחלט זהו מתכון מועד לפורענות, שני "רצון לקבל", שמנסים למצוא לעצמם יחד חיי זוגיות. "יותר טוב ללכת אל בית הקברות הקרוב, להכנס מתחת איזה מצבה ולסגור", אמרתי פעם לאותו חבר טוב, כשדיברנו קצת על "חיי הזוגיות" של החברה ההם פעם, ההם שהשארתי שם בעולם החילוני.

 

[אלישיר]

העץ הנדיב:

בעזהי"ת העץ הנדיב / ש. סילברסטיין -תרגום יהודה מלצר פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ... וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר. הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל הָעֲנָפִים וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי-עֵץ. וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים. וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּיף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ. וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר. אַךְ הַזְּמָן חָלַף לוֹ, וְהַיֶּלֶד הָלַךְ וְגָדַל. וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָעֵץ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. וְאָז הַיֶּלֶד בָּא יוֹם אֶחָד אֶל הָעֵץ, וְהָעֵץ אָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, תִּתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתֹאכַל תַּפּוּחִים וּתְשַׂחֵק בְּצִלִּי וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר" "אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי גָּדוֹל בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס וּלְשַׂחֵק", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת דְּבָרִים וְלַעֲשׂוֹת חַיִּים. אֲנִי רוֹצֶה קְצָת כֶּסֶף. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי קְצָת כֶּסֶף?" "אֲנִי מִצְטַעֵר", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל אֵין לִי כֶּסֶף יֵשׁ לִי רַק עָלִים וְתַפּוּחִים. קַח אֶת הַתַּפּוּחִים שֶׁלִי, יֶלֶד, תִּמְכּוֹר אוֹתָם בָּעִיר. כָּךְ יִהְיֶה לְךָ כֶּסֶף וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר". וְאָז הַיֶּלֶד טִפֵּס עַל הָעֵץ וְקָטַף מִמֶּנוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן... וְהָעֵץ הָיָה עָצוּב... וְאָז יוֹם אֶחָד הַיֶּלֶד חָזַר וְהָעֵץ רָעַד מֵרֹב שִׂמְחָה וְאָמַר: "בּוֹא יֶלֶד, בּוֹא תְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע שֶׁלִי, וְתִתְנַדְנֵד עַל הָעֲנָפִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר". "אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי עָסוּק בִּשְׁבִיל לְטַפֵּס עַל עֵצִים", אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה בַּיִת, שֶׁיִּהְיֶה לִי חַם", הוּא אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה אִשָׁה וְאֲנִי רוֹצֶה יְלָדִים, וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי צָרִיךְ בַּיִת. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי בַּיִת?" "אֲבַל אֵין לִי בַּיִת", אָמַר הָעֵץ, "הַיַּעַר הוּא בֵּיתִי. אֲבַל אַתָּה יָכוֹל לְקַצֵץ אֶת הָעֲנָפִים שֶׁלִּי וְלִבְנוֹת בַּיִת. אָז תִהְיֶה מְאֻשָׁר". הַיֶּלֶד קִצֵּץ לָעֵץ אֶת עֲנָפָיו וְלָקַח אוֹתָם אִתּוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר. אֲבָל הַיֶּלֶד הָלַךְ וְלֹא חָזַר הַרְבֵּה זְמָן... וּכְשֶׁהוּא חָזַר הָעֵץ הָיָה כָּל-כַּךְ מְאֻשָׁר שֶׁבְּקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְדַבֵּר. "בּוֹא יֶלֶד", הוּא לָחַשׁ, בּוֹא תְשַׂחֵק". "אֲנִי יוֹתֵר מִדַּי זָקֵן וְעָצוּב בִּשְׁבִיל לְשַׂחֵק" אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי רוֹצֶה סִירָה שֶׁתִּקַּח אוֹתִי הַרְחֵק הַרְחֵק מִכָּאן. אַתָּה יָכוֹל לָתֵת לִי סִירָה?" "כְּרוֹת אֶת הַגֶּזַע שֶׁלִּי וְתַעֲשֶׂה לְךָ סִירָה" אָמַר הָעֵץ. "כָּךְ תּוּכַל לְהַפְלִיג לַמֶּרְחַקִים וְתִהְיֶה מְאֻשָׁר" הַיֶלֶד כָּרַת לָעֵץ אֶת הַגֶּזַע וּבָנָה לוֹ סִירָה וְהִפְלִיג לַמֶּרְחַקִים. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר.. אֲבָל לֹא מְאֻשָׁר מַמָּש וְאַחֲרֵי הַרְבֵּה זְמַן הַיֶּלֶד חָזַר שׁוּב. "אֲנִי מִצְטַעֵר, יֶלֶד", אָמַר הָעֵץ, "אֲבַל לֹא נִשְׁאַר לִי שׁוּם דָּבָר לָתֵת לְךָ, הַלְוַואי שֶׁיָּכֹלְתִּי לָתֵת לְךָ מַשֶׁהוּ, אֲבָל לֹא נִשְׁאַר לִי כְּלוּם. אֲנִי סְתָם גֶּזַע כָּרוּת זָקֵן. אֲנִי מִצְטַעֵר...". "אֲנִי לֹא צָרִיך הַרְבֵּה עַכְשָׁו" אָמַר הַיֶּלֶד, "רַק מָקוֹם שָׁקֵט לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. אֲנִי עָיֵף מְאֹד". "אִם כָּךְ", אָמַר הָעֵץ וְזָקַף אֶת עַצְמוֹ כַּמָּה שֶׁרַק הִצְלִיחַ, "אִם כָּך, גֶּזַע כָּרוּת זָּקֵן הוּא כֵּן טוֹב בִּשְׁבִיל לָשֶׁבֶת וְלָנוּחַ. בּוֹא, יֶלֶד, שֵׁב לְךָ וְתָנוּחַ" וְהַיֶּלֶד יָשַׁב. וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָׁר .

 

[בובזמן]

העץ הנדיב-יש לזה ככ` הרבה גרסאות

ובכולן המסר חזק,אספר אחרת;היה היה עץ יפה משגשג גבוהה,חסון ומלא חיים.יום יום היו הילדים קופצים משחקים מחבואים בונים מחנה ונהנים,עד שיום אחד נשבה רוח סער והשילה את כל פרותיו,לארץ..עמד העץ כולו שבור ורצוץ מחכה לילדים שישבו בקייץ תחת צילו ויאספו את פרותיו,ואיש לא בא,עברה שם זקנה אספה מעט פירות בסלה,וכך היה יושב עצוב ומדוכא.שפתע פתאום שומע את האוטו פח הזבל חורק לכוונו,אוסף את חלקיו השבורים ואת פריותיו העסיסיים,דמעות זלגו מעניו,אך לשווא,עבר זמן ואדון נכבד ראה את העץ שנשאר והחליט לגדור את העץ להשקות לטפח..שמח

 

[בובזמן]

העץ אך מעט התעצב אל ליבו..ראה ילדים

קופצים רצים רק מבעד לגדר..עד שהגיע יום ולא נותרה ברירה העץ גדל פרא..החליט האדון לגזום את העץ, מיד הביא פועלים ואוי אבוי איזה כאבים גודעים אותי מהשורש צעק העץ והם המשיכו ללא רחם..מה ישליכוני לפח וחסל?!חשב האדון וציווה!לעשות שולחן מעץ כה משובח..שוב שמח ונהנה עד שמשם גם פונה היישר אל המחסן כי הכסא כבר מיושן, בכה בכה..ושם ישב בשקט בדממה ומשם הוצא חזרה אל הטבע..לאדמה,אנשים;העץ, אם לא הבנתם זה אנחנו! בכל מהלך חיינו עד לבית אבות ומשם לאדמה..כי לכך נוצרת..

 

[אלישיר]

העץ הפולני.

בעזהי"ת יש כמה דברים בסיפור הזה שאני ממש לא אוהב, אבל הנה בערך התקציר שלו: פעם אחת היה עץ, והוא אהב ילד אחד קטן. וכל יום היה הילד בא, ומשחק עם העץ, והעץ היה אומר: "אל תרוץ יחף, אתה תדרוך על זכוכיות!", או: "אולי תלבש משהו, אתה עוד תצטנן!". אך הילד לא הקשיב. והעץ היה מריר. אך הזמן חלף, והילד גדל, ולעיתים קרובות העץ נשאר לבדו. ויום אחד בא הילד אל העץ, והעץ אמר: "אתה צריך לבקר יותר, לא רואים אותך, לא שומעים אותך" והילד אמר: אני סטודנט עכשיו, בקושי יש לי זמן לנשום". והעץ אמר: "אתה נראה כחוש"... (וכו' וכו', והעץ היה מריר). ואז עבר הרבה זמן, והעץ היה מריר מריר מריר, והילד בא עם אשה, והעץ התעצבן כי היא פרענקינה, והתעקש שהילד יקח את הענפים שלו כי הם הולכים לגור בצפון וקר, והעץ היה מריר. והזמן חלף, והילד היה בתהליכי גירושין, והעץ התעקש שהילד יקח את הגזע שלו, כדי שלפחות יכין קצת מרק גזע, והעץ היה מריר. ועבר הרבה הרבה זמן, והילד חזר לבד. "איפה אשתך?" שאל העץ. היא עזבה, ולקחה את הכסף והילדים. "בא תשב קצת", אמר העץ". והילד ישב ואמר: "זה לא נגמר טוב". "אמרתי לך", אמר העץ. והעץ היה מאושר.

 

[בובזמן]

חמוד,גם אני את הסוף לא אהבתי בכלל!

אז מתי בעצם היה שמח?העץ המריר../הקנאי..

 

[אלישיר]

הסוף...

בעזהי"ת הגירסה שאני הבאתי, היא פארודיה על האמא הפולניה, שגם מנג'סת במוח, ותמיד לא מרוצה. לא אהבתי את הסיפור הזה, כי יש כאן כפיות תודה מאוד צורמת, לאשר כל אמא עושה לילד שלה. בלעדיה הוא היה מת ברעב או בקור, בלעדיה הוא היה כלום. אז נכון שהרבה פעמים היחסים לא פשוטים, אבל איך אפשר לשכוח את הימים בהם היית חסר ישע, ובלעדיה היישר אל הקבר?

 

[בובזמן]

נכון מזלנו שאנחנו יהודים ויש לנו

תורה מנחה..

 

[איכותית ברמה]

בתכל`ס אתה צודק

אדם אוהב את עצמו.. ובקשר נשואין אדם נותן את כל כולו לבן/ת זוג ולכן הוא נהפך להיות חלק ממנו, ובאמת חלילה שמגלים שאחד הצדדים בוגד זה כואב כי משהו ממני-נבגד..

 

[חרדינה]

אני חושבת שאתה טועה

חברות באה מלשון חיבור ולכל חיבור יש תנאי לדוגמא אם מערבבים צבע כתום עם צבע צהוב מתקבל צבע אדום,ז``א שלכל חיבור יש התניה שחייבת להתקיים עמ``נ שבסופו של דבר יהיה תוצר של אותה התניה יחד,כל פעולת חיבור בטבע מושתתת על התניה,יוצא שחובה שיהיה תנאי בסיסי לקיום תוצאה...ולכן בחברות או זוגיות ישנם תנאים בסיסיים שחייבים להתקיים עמ``נ שתיווצר מציאות החברות,נישואין.לענין האינטרסנטיות זה לא רלוונטי כי אינטרס הוא אישי שלי וכשאני משיגה אותו אין לי עוד צורך בפרטנר ואז אני מפרקת...זה ההבדל...!מה שאין כן בחברות ההיפך ככל שמטפחים את ה``תנאי``הבסיסי התוצאה יותר משובחת ולא ההיפך... יש?

 

[Old Bugs Never Die]

יש... חלקית.

אני מדבר על האהבה האינסופית בין אנשים. שכמו שאמרתי כמעט ואין בנמצא. כולל בנישואין.

 

[חרדינה]

אבל

אם אהבה בין אנשים לא יכולה להיות אין סופית מדוע לא תתחתן עם כל בחורה? כי אתה מחפש בסיס מסוים שחייב להתקיים...זה לא אומר שאתה איטרסנט אם אין בסיס מסוים לא חוברים יחד יש הבדל בין צורך בסיסי לניצול

 

[בובזמן]

לא הייתי אומרת מאכזב!ממש לא!

שאלה לי אליך:מדוע לא נקרא החיבור בין איש לאישה,חברות?אלא חתונה,או נישואין,אמנם,חברות-מל` חיבור,התשובה לשאלה;מלכתחילה לא נועדנו להתחתן ולהנות מהעולם אפ` לא באצבע הקטנה,היינו מהלכים בעולם הלוך ושוב עם סלים של מצוות,בא הקבה` והתקין תענוגות שיהיה `מגוון` וגם חידש לנו את כל הרקע בנישואין ובשאר ציוויו שאל לנו לשכח!כל המסביב זאת רק תפאורה,גם על זה יש לומר תודה,ובקשר להבדלים בין חברות טובה ושכפול עצמי,יש להשוות בין אדם הדואג לחברו לזה הדואג לעצמו?!זה בעצם מה שאמור להיות..מוכרחים לתקן את המעוות,ולזכור מאיין באנו..

 

[שומר 23]

אז גם אני חושב שאתה טועה..

חברות גם אם היא ללא גבולות ועד הסוף.. ישנם דברים שתמיד יכולים לשים לה סוף.. בגידה היא דבר שאם אשה עושה זאת לגבר א. היא הרסה אמון שנבנה שנים על גבי שנים זה יותר גרוע ממצב שהיא הייתה הורגת אותו.. אגב בתורה כתוב שלאחר בגידה אסור לו להמשיך לחיות איתה.. אם זה נכון שזה שובר הכל התורה לא הייתה צריכה לומר שזה אסור.. מה שאומר שגם לאחר הבגידה יש לגבר רגשות כלפיה עד כדי שהיה חוזר.. והוסיף פה משהו שאמרתי במקום אחר פעם.. שגם שנאה נובעת במקורה לאהבה כי אם זה מישהו שלא איכפת לי ממנו לא אשנא אותו..

 

[Old Bugs Never Die]

אז ככה.

אתה מדבר על חברות טובה כזו שאנחנו מכירים. שנית, הבאתי את הבגידה כדוגמא, אז אם אפשר להתעלם מהפן הדתי. שלישית, השנאה מאהבה, לא ממש... אני יכול לשנוא מישהו שהעיף לי סטירה בכביש. לא הכרתי אותו קודם ובטח שלא אהבתי אותו. אבל אם תהיה לי הזדמנות אני אגמול לו כראוי לו (

) יש?

 

[שומר 23]

אז אתה מדבר על דוד ויהונתן..

יש כאלו דברים כמו שאתה אומר לעיתים רחוקות מאוד..

 

[המאושרת1]

לבניית קשר נכון צריך בסיס טוב ויציב:

תקשורת טובה,חברות,הערכה,כבוד הדדי,אמון,הבנה... אלה הדברים לדעתי שמרכיבים קשר שישרוד שינויים ותמורות. האהבה לא תשאר אותה האהבה, היא תשתנה לאורך התקופות, לעיתים תהי'ה זו יותר שותפות מאהבה , לעיתים יותר חברות וכד´. אהבה מקבלת מימד שונה במהלך חיים משותפים וצריך לדעת ל"תחזק" אותה. קורה שמתחתנים עם מישהו ומגלים שזה לא מה שחשבת או מה שנכון לך, וקורה שהשינויים באישיות כ"כ דרמטיים עד שאין יותר דבר במשותף. אין תעודות ביטוח!!! אבל אני חושבת שאפשר לצמצם "נזקים" אם נכנסים לחיים משותפים עם מישהו שמבין שמערכת זוגית זו השקעה בלתי פוסקת , שלא מרים ידיים כל פעם שקצת קשה, מישהו שמוכן להשקיע כדי שזה יצליח. אז נכון,חיי הנישואין אינם חברות אמת,אלא משהו מאוד אינטרסנטי-אינטרס טהור משותף לשמר את חי'י הזוגיות!!!

 

[Old Bugs Never Die]

כשאני קורא את דברייך

אני חושב. אולי זה לא כ"כ נורא. אחרי הכל האינטרס הסופי (שימור חיי הזוגיות) הוא אינטרס משותף.

 

[המאושרת1]

כל דבר בעולם

מונע עפ"י אינטרס. תשים לב שיש אנשים שאיבדו את טעם החיים-למה??? מסיבות שלהם. אין להם שום אינטרס לחיות..אז הם רוצים למות {ולא נכנסת לסיבות אם זה מוצדק או לא} אני צריך בגד-אני נכנס לחנות בגדים לקנות. למה דווקא לחנות בגדים??? כי יש לי אינטרס לקנות בגד. אני צריך תעודה טובה-אני משקיע. כי האינטרס שלי הוא לקבל תעודה טובה. כשזוג נישא הוא בעצם מאחד את האינטרסים ויוצר קבוצת אינטרס- ארגון של שני אנשים שיש להם מטרה משותפת-שימור המערכת הזוגית. כדי לשמר את המערכת הזוגית הם משתמשים בכלים ותובנות כמו שהזכרתי בהודעה הקודמת: תקשורת טובה,חברות,הערכה,כבוד הדדי,אמון,הבנה...