חברויות..
נכתב כאן כבר לא פעם שאולי פספסנו איזשהו שיעור חיוני בבית ספר של החיים או על החיים.. מעין מדריך הבנה שכזה, תרגומון או ניקודון שכזה.. בשביל שפת הסובבים אותנו. יש לי ידיד. ידיד טוב, אדם טוב (בכלל, הרבה דברים השתנו בחיי בינתיים. החיים שלי, תכלס, אחרים, בינתיים) אנחנו ידידים קרובים, יחסית. לפעמים אולי אפילו מרגיש כמו חברים, אבל כמו שאתן יודעות- חברות אמת לוקח זמן לבנות זמן הוא שבונה אותה, נסיונות החיים, מהמורות החיים- ואנחנו דרכן הם אלו המעניקים לה תיקוף.. מוכיחים, בונים, מייצבים. הידיד הזה שלי, יש לו נטיה בכל דבר לומר "את גרמת לי, את עשית, את ככה, את ככה.." אם שאלתי אותו משהו- הוא יגיד "עכשיו הוצאת לי את החשק לדבר איתך" (היום, נניח, שאלתי אם בראש שלו לדבר, כי הוא ענה בחצאי מילים, חשבתי שהוא עסוק. או "אי אפשר לדבר איתך" על כל דבר שבעצם אל מסכימים איתו או לא מגיבים את התגובה שהוא רוצה. והקטע הוא שאם אומרים לו משהו על זה התגובה היחידה שלו היא "יקירתי, את לא יודעת על מה את מדברת" או "תסלחי לי, אבל את מ..ת את השכל" עכשיו- הוא באמת אחלה אדם. לב טוב, מותק של בחור. לא יודעת האם זה קשור, אבל הוא עבד 7 שנים בהנהלה של נותני שירות בחברה גדולה, מה שאולי קצת עשה אותו פרקטי, מתעצבן מכל מה שלא בקו המחשבה ש"יעיל" מבחינתו(הוא מאוד אוהב את המילה "יעיל", אחת המילים האהובות שלו). מכוון מטרה שכזה. ושוב- אילו ראה הודעה זו, היה מזלזל(ואומר שהוא לא), אומר על עצמו שהוא אוהב לדבר ואיש של הרבה רגש. אבל הלכה למעשה- הוא באמת מאוד פרקטי. כל הזמן. אין לו ענין של פשוט להנות או לדבר. על כלום, ככה, סתם להתפלסף. זה מעצבן אותו, לדוגמא. מעיק או מעייף. בעיניו, לדוגמא, ההנאה מאוכל ולמצות כל ביס, כל רגע של הכנה- זה לא טוב. ולא משנה אם הביצה חמה או חצי קרה. אם הקפה חם או לא ממש. אם הסושי מכאן או משם או עם אבוקדו או מלפפון- הכל אותו טעם. אז.. אני לא יודעת. הוא בחור מענין וכיף לי איתו. יחד עם זאת- הקטע הזה שלו, של "את גרמת, את עשית, את הוצאת.."- אני תוהה, האם הקבלה שלי לא מאוזנת? אולי זו באמת רק אני? מעולם לא שמעתי אותו מתנצל, אגב. אומר שהוא מצטער או לא צודק. מעולם לא ראיתי אותו מתחרט או עצוב. רוב מה שהמטפלת או התזונאית שלי אומרות, הוא סותר את זה ואומר שאין להן מושג על מה הן מדברות, לדוגמא.. ואני, ככה, תוהה... לפעמים זה מרגיש שיש לו נטיה להרחיק מעל עצמו(to brush off) כל מה שיכול לקשר בינו לבין סיטואציה שמישהו נמצא בה, כל השפעה שלו על אדם. על חשבון לדרוס, על חשבון לא יודעת מה. ז"א אפשר לומר הכי בעדינות שמה שהוא אומר נשמע מתנשא או גורם לי להרגיש לא נעים, שאין לי ספק שזה לא ככה- אבל זה לא כ"כ נעים לי.. וזה תמיד יהיה "את עשית, את גרמת, את הוצאת.." אולי זה סוג של לא להראות חולשה, לא יודעת. אבל מה עושים עם זה?
נכתב כאן כבר לא פעם שאולי פספסנו איזשהו שיעור חיוני בבית ספר של החיים או על החיים.. מעין מדריך הבנה שכזה, תרגומון או ניקודון שכזה.. בשביל שפת הסובבים אותנו. יש לי ידיד. ידיד טוב, אדם טוב (בכלל, הרבה דברים השתנו בחיי בינתיים. החיים שלי, תכלס, אחרים, בינתיים) אנחנו ידידים קרובים, יחסית. לפעמים אולי אפילו מרגיש כמו חברים, אבל כמו שאתן יודעות- חברות אמת לוקח זמן לבנות זמן הוא שבונה אותה, נסיונות החיים, מהמורות החיים- ואנחנו דרכן הם אלו המעניקים לה תיקוף.. מוכיחים, בונים, מייצבים. הידיד הזה שלי, יש לו נטיה בכל דבר לומר "את גרמת לי, את עשית, את ככה, את ככה.." אם שאלתי אותו משהו- הוא יגיד "עכשיו הוצאת לי את החשק לדבר איתך" (היום, נניח, שאלתי אם בראש שלו לדבר, כי הוא ענה בחצאי מילים, חשבתי שהוא עסוק. או "אי אפשר לדבר איתך" על כל דבר שבעצם אל מסכימים איתו או לא מגיבים את התגובה שהוא רוצה. והקטע הוא שאם אומרים לו משהו על זה התגובה היחידה שלו היא "יקירתי, את לא יודעת על מה את מדברת" או "תסלחי לי, אבל את מ..ת את השכל" עכשיו- הוא באמת אחלה אדם. לב טוב, מותק של בחור. לא יודעת האם זה קשור, אבל הוא עבד 7 שנים בהנהלה של נותני שירות בחברה גדולה, מה שאולי קצת עשה אותו פרקטי, מתעצבן מכל מה שלא בקו המחשבה ש"יעיל" מבחינתו(הוא מאוד אוהב את המילה "יעיל", אחת המילים האהובות שלו). מכוון מטרה שכזה. ושוב- אילו ראה הודעה זו, היה מזלזל(ואומר שהוא לא), אומר על עצמו שהוא אוהב לדבר ואיש של הרבה רגש. אבל הלכה למעשה- הוא באמת מאוד פרקטי. כל הזמן. אין לו ענין של פשוט להנות או לדבר. על כלום, ככה, סתם להתפלסף. זה מעצבן אותו, לדוגמא. מעיק או מעייף. בעיניו, לדוגמא, ההנאה מאוכל ולמצות כל ביס, כל רגע של הכנה- זה לא טוב. ולא משנה אם הביצה חמה או חצי קרה. אם הקפה חם או לא ממש. אם הסושי מכאן או משם או עם אבוקדו או מלפפון- הכל אותו טעם. אז.. אני לא יודעת. הוא בחור מענין וכיף לי איתו. יחד עם זאת- הקטע הזה שלו, של "את גרמת, את עשית, את הוצאת.."- אני תוהה, האם הקבלה שלי לא מאוזנת? אולי זו באמת רק אני? מעולם לא שמעתי אותו מתנצל, אגב. אומר שהוא מצטער או לא צודק. מעולם לא ראיתי אותו מתחרט או עצוב. רוב מה שהמטפלת או התזונאית שלי אומרות, הוא סותר את זה ואומר שאין להן מושג על מה הן מדברות, לדוגמא.. ואני, ככה, תוהה... לפעמים זה מרגיש שיש לו נטיה להרחיק מעל עצמו(to brush off) כל מה שיכול לקשר בינו לבין סיטואציה שמישהו נמצא בה, כל השפעה שלו על אדם. על חשבון לדרוס, על חשבון לא יודעת מה. ז"א אפשר לומר הכי בעדינות שמה שהוא אומר נשמע מתנשא או גורם לי להרגיש לא נעים, שאין לי ספק שזה לא ככה- אבל זה לא כ"כ נעים לי.. וזה תמיד יהיה "את עשית, את גרמת, את הוצאת.." אולי זה סוג של לא להראות חולשה, לא יודעת. אבל מה עושים עם זה?