חבר'ה....

חבר'ה....

בס"ד אני מתוסכלת....! מתי זה יעבור כבר?? הלבד והמחשבות שבא לי לבכות
לפעמים כבר כ"כ קשה להראות לכל העולם שאת חזקה ושהכל בסדר,ומבפנים... שבורה
 

אבישגי25

New member
ככה בדיוק

הרגשתי במוצ"ש..בודדה,עצובה,מבולבלת וחסרת אנרגיות לחלוטין.. תפנקי את עצמך במשהן,תרימי טלפון לחברה,תבואי למפגש
יש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לעצמנו לעבור רגעים קשים כאלה ואנחנו פה..
 

דוני אם

New member
וידוי...../images/Emo9.gif

כל לילה אני בוכה... יש מצב שיוצאים מזה??? כל בוקר, מלבישה את המסיכה של האמא האוהבת, המקצועיות, והבטחון העצמי. ובלילה, מסתכלת על עצמי ורואה את העקבות הברורים של הפגיעה,הבגידה,וההרגשה שאני כ"כ לבד שהלב בפנים פשוט מתכווץ. מנסיון של ותיקים זמן באמת מרפא את הפצעים? או שהם ממשיכים לדמם בלילות???? צרת רבים תנחם פה משהו???
 
את מדהימה...

בס"ד וואו אני פשוט יושבת פה פעורת פה מזילה דמעה דברייך ירדו חדרי בטן ולבי פשוט יוצא אלייך יקירתי בכמה משפטים הגעת לדברים שמייצגים בהרבה פעמים גם את ימיי כשבימים המסכה הצבעונית מקשטת את פניי, אך... כשהלילה יורד, יורדת עמו גם המסכה הצבעונית ואלו הם רגעי השבר כואב לי לשמוע שיש עוד מי שעובר את זה, נכון שזו מעין סוג של נחמה לדעת שאולי זה שעוד מישהו חווה זאת זה אולי טבעי, וכנראה שכן. קטנתי מאפילו לנסות למצוא את המילים המתאימות כדי לעודד אותך אך המעט שאוכל לעשות הוא פשוט לשלוח לך חיבוק ענקי מרחוק ולהגיד לך שאמונתנו בה' מחזיקה אותנו ולא נותנת ליפול גם כשהכל נראה מרוסק, ותמיד יש אנשים טובים שמוכנים לעזור או אפילו סתם להיות אוזן קשבת ואני חייבת להגיד לך שרוב האנשים האלו נמצאים כאן בפורום הזה ובאומרי לך מילותיי אלו אני מוסרת אותם באותה הזדמנות לכולם וגם לעצמי, החזיקי מעמד, היי חזקה ובע"ה אל תישברי, תקווי לטוב והוא יגיע, ואפילו שזה מסכה, תשמחי ותהיי כמו שאת תמיד. בברכה רבה ועם חיבוק גדול
 
כולם יצאו מזה

אחרי שהם החליטו לצאת מזה.... ראשית כל, לתת לעצמך רשות לכאוב את הכאב... זה בהמשך ישתחרר לבסוף זה אפילו מתחייך....
 
קשה לענות תשובה אופטימית בלי שהיא תשמע קלישאה

ובכל זאת :) נזכרתי היום במדרש שמסביר צד אחר של חנוכה - וזה שאחרי חטא עץ הדעת אדם הראשון ראה שהימים הולכים מתקצרים. הוא היה בטוח שבעקבות החטא העולם חוזר לאט לאט לתוהו. ברור שההרגשה הזאת לא שמחה אותו במיוחד.. בחרדה הוא ישב והתענה לתקופה ארוכה. באיזור טבת הוא שם לב שהמגמה השתנתה - ועכשיו הימים חוזרים ומתארכים. לכן הוא התקין הודאה של 8 ימים (מסכת ע"ז ח.). המצב הוא לא כיף, וסביר להניח שבעניין הספציפי הזה הוא אף פעם לא יהיה. העובדות לא ישתנו, והדעה שלנו לגביהם סביר להניח שתישאר אותו דבר. אבל כמה שמרגישים את הבטן מתכווצת, את סערת הרגשות, וכמה שמרגישים שאין שום דבר אחר שמעסיק אותנו אלא שזה המרכיב היחידי של היום עם כל הרגשות הרעות שמתלוות לעניין - בסופו של דבר המרחק והזמן הם באמת הכלי הכי טוב שקיים. זה לא שהעניין עצמו פחות יפריע בעתיד - זה המרכזיות שלו שתתפוס פחות מהמהות. אם היום את מגדירה את עצמך בתור המקום שבו את נמצאת עכשיו, סביר להניח שבתוך מס' חודשים כבר תגדירי את עצמך בצורה הרבה יותר מורכבת שבה מה שאת מרגישה עכשיו יתפוס רק חלק ממכלול הרבה יותר גדול - ובמכלול ההרבה יותר גדול יהיו גם דברים מדהימים, לטובה. את תהני הרבה יותר מהילדים שהיום סביר להניח יש לך פחות סבלנות עבורם. גם המצפון שלך פחות יציק לגביהם. תראי שמתוך שיחה של שעתיים עם חברה הגרוש יהיה אחוז הרבה יותר קטן מהנושא. תוכלי לראות סרטים בלי שכל דבר יתקשר אסוציאטיבית לעניין של הגרושים ותגלי אצלך הרבה דברים שקיימים ושאת יכולה ורוצה להתפתח בהם שעד היום לא היית מודעת בכלל לאופציה. הרצון לתקן דברים וליצור זוגיות אחרת יהיה יותר בריא ומכוון. תהיי יוזמת ופחות נגררת אחרי הרגש המתסכל שקיים עכשיו באופן טבעי. כן, עכשיו נראה שהימים הולכים ומתקצרים לקראת סוף העולם האישי שלך. אבל הזמן יראה לך שקיץ חדש מגיע, והוא ממש לא רחוק. זה באמת סיפור של עונה. זאת החוויה שלי של העניין. כן - גם אצלי יש זמנים של תסכול. גם פחד לפעמים מוצא את הדרך אלי. ברור שגם הרגשת הכישלון היא צורבת - ואני לא מאמין שאני באמת אי פעם ארגיש באמת שהייתי לגמרי הוגן עם הילד שנכנס לסיטואציה לא טובה מבחינתו וללא בחירה שלו. אבל כמו שכתבתי - היום אני מרגיש הרבה יותר יציב וטוב מאשר ברגע נתינת הגט. אני מניח שזה נכון לגבי רב האנשים. אם הייתי יודע לצרף קישור הייתי שם פה את השיר של אברהם טל - הזמן עושה את שלו.. כתבתי ארוך, אני מקווה שלא ארוך מדי ושברור מספיק. בכל מקרה, בתור מישהו שלא כותב פה הרבה, אני מניח שיש לי הקצאה להודעה ארוכה אחת לאף פעם :) חג חנוכה שמח!!
 
היייי

זה עצוב שאין פתרון מידייי ואני גם שנאתי שאמרו ואומרים...."הזמן הוא הרופא..." אבל זה נכון! הכאב נשאר כאב אבל הצריבה והעוצמה פוחתת! אל תלחמי......תבכי! זה משחרר..האמת שלפעמים זה לא משחרר.....אבל זה מה יש. אני כשהייתי ממש ממש למטה ולצערי היו הרבה ימים ולילות שכאלו..... הייתי נכנסת למיטה עם אוזניות ומוסיקה שאוהבת.....ונרדמת כך. למחרת מגיע היום....ובד"כ מרגישים טוב יותר. לא התמודדתי עם תחושת בגידה ...זה נשמע ונקרא תחושה קשה עד בלתי נסבלת. אז מה שנותר: קחי חיבוק!!!!!
 

אבישגי25

New member
ריגשת אותי..

התיאור שלך כ"כ מדוייק וקולע,נראה לי שהרבה אנשים פה מזדהים איתו.. אבל את יודעת מה,אולי אנחנו צריכות להוריד את המסיכה, ולהרשות לעצמנו להבין שגם הכאב והלבד הוא חלק מאיתנו וממה שאנחנו עוברים,ולא צריך להילחם בזה להגיע לאיזה שהוא איזון בין הבחוץ לבפנים נשמע שהיו לך תקופות קשות מאוד,ובמיוחד עלבון עצום וצורב,. צריך למצוא את הדרך והכלים להתמודד עם כל התחושות האלה (ויש מגוון של דרכים) ואחת מהן ביא גם הפורום הזה..
אין לי נסיון של וותיקים,אבל בכל זאת אני מצטרפת למעביר דף,שהזמן והפרספקטיבה בהחלט יכולים להקל.. קבלי חיבוק גדול את באמת לא לבד
 

לי0712

New member
זה עובר כשרואים את הרווח מכל העיניין....

לצערי אני אחרי פרק ב' מאוד לא מוצלח שהצליח לישבור אותי לרסיסים מה שלא קרה אפילו בפעם הראשונה, ולצורך הפרספקטיבה פרק א' היה 11 שנה ופרק ב' שנה בקושי ועדיין מחכה לגט המיוכל.... אבל לתחושות ולכאב אין מרפא זה כואב כשהכל מתנפץ, כי לא רק המסגרת נשברת ולא רק מתחילים שינויים בחיים גאוגרפיים, סטאטוס, כלכלית וכו' הכי נורא זה שבירת החלומות, התיקוות, התמימות שנעלמת, הפחדים שממלאים את הראש והלב, החומות שנבנות להן מעצמן והורסות וכו' אבל....... אחרי שנשברנו ובכינו וכאבנו וריחמנו מוצאים כוחות אדירים ללא מסכות ולאט לאט הכל הופך לנעים ושליו ומכיל והחיים נהיים יותר רגועים ושמחים הסביבה החדשה נרקמת ומותאמת למי שהפכנו להיות בתום התהליך, אקסיומות כבר לא קיימות ואין יותר כלל ולא יוצא מן הכלל, מוצאים את הדברים האמיתיים שגורמים לנו לשמוח, גם אצל הילדים רואים את השימחה והנוחות בכל המצב. והחלק הכי יפה בזה שעכשיו שאני חזקה באמת ולא רק מראה לעולם את החוזק ובלילה נשברת, אני רואה בעצמי כמה חזקה אני ואיך הקב"ה סידר את הכל במיוחד בשבילי עד כדי כך שאני מאושרת מכל התהליך כי כל שלב היה משמעותי גם הכאב וגם הבכי וגם הלבד לא הייתי מפספסת אף שלב, גם לא את הגירושין כי עדיף לי להיות לבד ושמחה ונינוחה ומאושרת מאשר נשואה עם מסכות של מי שהוא היה רוצה שאהיה, ומי שהורי היו רוצים שאהיה ובפנים מתוסכלת, ממורמרת, עצובה כבויה.... אני מי שאני ואניאוהבת את עצמי וכן אני מאושרת מהלבד
 
למעלה