חברה עם אפילפסיה
שלום,
יש לי חברה ואנחנו ביחד קצת יותר משנה. כבר מההתחלה היא סיפרה לי שיש לה אפילפסיה. עד היום חוץ מהעובדה שהיא לקחה תרופות בבוקר ובערב, ושהיא לא שתתה יותר משליש בירה ביום המחלה לא הייתה מורגשת, מה גם שכשהייתי בצבא היה לי חייל שאובחן באפילפסיה וגם אצלו מעבר לפטור של 7 שעות שינה ותרופות שהוא היה חייב לקחת המחלה לא הייתה מורגשת.
בסוף שבוע נסענו לצימר ביחד. לקראת הערב היא לא הרגישה טוב, ולפני השינה הקיאה, יכול להיות שהקיאה את התרופה שלה. בבוקר היא קיבלה התקף ראשון. אני חייב להגיד שבאותו רגע מאוד פחדתי, הפנים שלה התעוותו, העיניים שלה היו פקוחות במשך כל ההתקף, והרגשתי מאוד חסר אונים. ההתקף ארך בערך 30 שניות. התקשרתי להורים שלה והם הרגיעו אותי והסבירו לי מה לעשות, ובעיקר מה לא לעשות. אחרי עשרים דקות בערך היא התעוררה מבולבלת. היא נשארה במיטה ונחה קצת, ואחרי חצי שעה קיבלה התקף נוסף, הפעם קצר יותר. רבע שעה אחרי ההתקף השני היא התעוררה, שתתה קצת וחזרה לעצמה לאט לאט. החלטנו לסיים את הטיול ולחזור הביתה. היא לקחה את התרופות שלה, ונסענו חזרה. בנסיעה היא הייתה מאוד כבויה, היא דיברה איתי אבל מעט. אחרי בערך שעה של נסיעה, באמצע כביש מהיר, ראיתי שוב את העיניים שלה נפערות, קראתי בשם שלה והיא לא הגיבה, ואז היא קיבלה התקף נוסף. זה הייתה ההתקף המפחיד מכל השלושה, עצרתי בצד ובקושי הצלחתי להזיז את הרגל שלה כדי להעביר ל parking ולהרים את האמברקס. אחרי התייעצות עם ההורים שלה החלטנו להביא אותה למיון לביה"ח הקרוב, ואחרי שעתיים במיון הוחלט לשחרר אותה הביתה ולהמשיך במעקב עם הנוירולוג שלה.
קודם כל, זאת היתה חוויה מפחידה, והרגשתי שאני רוצה לשתף אותה פה עם אנשים במצב דומה. דבר שני, החוויה העלתה בי שאלות. אני אוהב את חברה שלי ורוצה להישאר איתה, אבל עם זאת ככל שהקשר נהיה יותר רציני ועמוק אני מרגיש כאילו אני קצת מכניס ראש בריא למיטה חולה. כמובן לכל אחד יש את השדים שלו בארון, אבל השד הזה נראה לי עכשיו הרבה יותר גדול. איך אתם חיים ומתמודדים עם אדם קרוב שסובל מאפילפסיה? מה קורה אם במקום צימר בצפון, היינו בטיול החו"ל? ויצא לכם לראות מקרה של שלושה התקפים בטווח זמנים כל כך קצר? היא הייתה מאוזנת מאז שאני מכיר אותה, וההתקף האחרון שלה היה לפני שנה וחצי בערך.
אודה לתגובתכם, גם מאנשים שסובלים מאפילפסיה וגם מאנשים שחיים עם חולי אפילפסיה.
שלום,
יש לי חברה ואנחנו ביחד קצת יותר משנה. כבר מההתחלה היא סיפרה לי שיש לה אפילפסיה. עד היום חוץ מהעובדה שהיא לקחה תרופות בבוקר ובערב, ושהיא לא שתתה יותר משליש בירה ביום המחלה לא הייתה מורגשת, מה גם שכשהייתי בצבא היה לי חייל שאובחן באפילפסיה וגם אצלו מעבר לפטור של 7 שעות שינה ותרופות שהוא היה חייב לקחת המחלה לא הייתה מורגשת.
בסוף שבוע נסענו לצימר ביחד. לקראת הערב היא לא הרגישה טוב, ולפני השינה הקיאה, יכול להיות שהקיאה את התרופה שלה. בבוקר היא קיבלה התקף ראשון. אני חייב להגיד שבאותו רגע מאוד פחדתי, הפנים שלה התעוותו, העיניים שלה היו פקוחות במשך כל ההתקף, והרגשתי מאוד חסר אונים. ההתקף ארך בערך 30 שניות. התקשרתי להורים שלה והם הרגיעו אותי והסבירו לי מה לעשות, ובעיקר מה לא לעשות. אחרי עשרים דקות בערך היא התעוררה מבולבלת. היא נשארה במיטה ונחה קצת, ואחרי חצי שעה קיבלה התקף נוסף, הפעם קצר יותר. רבע שעה אחרי ההתקף השני היא התעוררה, שתתה קצת וחזרה לעצמה לאט לאט. החלטנו לסיים את הטיול ולחזור הביתה. היא לקחה את התרופות שלה, ונסענו חזרה. בנסיעה היא הייתה מאוד כבויה, היא דיברה איתי אבל מעט. אחרי בערך שעה של נסיעה, באמצע כביש מהיר, ראיתי שוב את העיניים שלה נפערות, קראתי בשם שלה והיא לא הגיבה, ואז היא קיבלה התקף נוסף. זה הייתה ההתקף המפחיד מכל השלושה, עצרתי בצד ובקושי הצלחתי להזיז את הרגל שלה כדי להעביר ל parking ולהרים את האמברקס. אחרי התייעצות עם ההורים שלה החלטנו להביא אותה למיון לביה"ח הקרוב, ואחרי שעתיים במיון הוחלט לשחרר אותה הביתה ולהמשיך במעקב עם הנוירולוג שלה.
קודם כל, זאת היתה חוויה מפחידה, והרגשתי שאני רוצה לשתף אותה פה עם אנשים במצב דומה. דבר שני, החוויה העלתה בי שאלות. אני אוהב את חברה שלי ורוצה להישאר איתה, אבל עם זאת ככל שהקשר נהיה יותר רציני ועמוק אני מרגיש כאילו אני קצת מכניס ראש בריא למיטה חולה. כמובן לכל אחד יש את השדים שלו בארון, אבל השד הזה נראה לי עכשיו הרבה יותר גדול. איך אתם חיים ומתמודדים עם אדם קרוב שסובל מאפילפסיה? מה קורה אם במקום צימר בצפון, היינו בטיול החו"ל? ויצא לכם לראות מקרה של שלושה התקפים בטווח זמנים כל כך קצר? היא הייתה מאוזנת מאז שאני מכיר אותה, וההתקף האחרון שלה היה לפני שנה וחצי בערך.
אודה לתגובתכם, גם מאנשים שסובלים מאפילפסיה וגם מאנשים שחיים עם חולי אפילפסיה.
