חברה חדשה בדכאון
שלום לכולם,
הסיפור שלי קצת בעייתי, כי אני מדבר רק מנקודת מבטי ובאיזשהו מקום לא מצליח להבין או לדעת אל כל הסיפור.
אז אתחיל, אני בסוף שנות העשרים לחיי, במצב די טוב בחיים (סיימתי ללמוד, עובד בעבודה טובה ומסודרת בחברה ממשלתית, ללא דאגות כלכליות לעתיד, בלי הרבה ריגושים, אבל הכל על מי מנוחות).
לפני כמה חודשיים הכרתי בחורה בגילי, מקסימה והיה לנו כיף מאוד ביחד. עם הזמן התחלתי די להתאהב בה והקשר שלה נעשה להיות קרוב וטוב יותר. דברנו גם על זה ולטענתה אני גם מוצא חן בעיניה מאוד.
אבל ככל שהכרתי אותה יותר עולים יותר דברים בעייתים, היא בגילי ולא לומדת (היא למדה מקצוע טיפולי אבל היו בעיות שם, לא ירדתי לשורש העניין והתחילה ללמוד מקצוע שטותי במדעי הרוח ופרשה), די חסרת כיוון לחיים, בנתיים מאוד מדוכדכת ולא עובדת באופן מסודר (ולא עם אפשרויות כלכליות במיוחד). ובכנות - לא עושה כלום עם עצמה
היא מאוד מאוד מבואסת ממצבה ובצדק ולא יודעת מה לעשות הלאה עם עצמה או חייה וכל כמה זמן עולה שהיא רוצה לסיים את הקשר. שהיא עלובה ומגיע לי טוב יותר, שזה דורש ממנה הרבה, שהיא מרגישה שהיא צריכה לזייף שמחה כשהיא מדוכדכת וכל זה, שהיא לא יכולה להתמודד עם זה, שהיא מסתכלת על עצמה דרכי ונעשית עצובה וכל זה
אני כל הזמן אומר לה שהיא לא צריכה לזייף וזה בסדר ואני כאן בשבילה ואני רוצה להיות שם בשבילה, שהיא אדם נהדר ומדהים, שאני מתאהב בה וכל זה, אבל זה לא מרגיש שהיא משתכנעת או מקבלת בטחון
חשוב לי לציין שהקשר שלנו אינו טיפולי, אני לא מחפשת עלמה במצוקה, הקשר שלנו טוב מאוד, מאוד מהנה וכיפי ומלבד קיטורים מדי פעם ונטיות שלה לרדת על עצמה, הוא מרגיש בריא וטוב
אשמח לעצות, רעיונות, מחשבות
תודה רבה
שלום לכולם,
הסיפור שלי קצת בעייתי, כי אני מדבר רק מנקודת מבטי ובאיזשהו מקום לא מצליח להבין או לדעת אל כל הסיפור.
אז אתחיל, אני בסוף שנות העשרים לחיי, במצב די טוב בחיים (סיימתי ללמוד, עובד בעבודה טובה ומסודרת בחברה ממשלתית, ללא דאגות כלכליות לעתיד, בלי הרבה ריגושים, אבל הכל על מי מנוחות).
לפני כמה חודשיים הכרתי בחורה בגילי, מקסימה והיה לנו כיף מאוד ביחד. עם הזמן התחלתי די להתאהב בה והקשר שלה נעשה להיות קרוב וטוב יותר. דברנו גם על זה ולטענתה אני גם מוצא חן בעיניה מאוד.
אבל ככל שהכרתי אותה יותר עולים יותר דברים בעייתים, היא בגילי ולא לומדת (היא למדה מקצוע טיפולי אבל היו בעיות שם, לא ירדתי לשורש העניין והתחילה ללמוד מקצוע שטותי במדעי הרוח ופרשה), די חסרת כיוון לחיים, בנתיים מאוד מדוכדכת ולא עובדת באופן מסודר (ולא עם אפשרויות כלכליות במיוחד). ובכנות - לא עושה כלום עם עצמה
היא מאוד מאוד מבואסת ממצבה ובצדק ולא יודעת מה לעשות הלאה עם עצמה או חייה וכל כמה זמן עולה שהיא רוצה לסיים את הקשר. שהיא עלובה ומגיע לי טוב יותר, שזה דורש ממנה הרבה, שהיא מרגישה שהיא צריכה לזייף שמחה כשהיא מדוכדכת וכל זה, שהיא לא יכולה להתמודד עם זה, שהיא מסתכלת על עצמה דרכי ונעשית עצובה וכל זה
אני כל הזמן אומר לה שהיא לא צריכה לזייף וזה בסדר ואני כאן בשבילה ואני רוצה להיות שם בשבילה, שהיא אדם נהדר ומדהים, שאני מתאהב בה וכל זה, אבל זה לא מרגיש שהיא משתכנעת או מקבלת בטחון
חשוב לי לציין שהקשר שלנו אינו טיפולי, אני לא מחפשת עלמה במצוקה, הקשר שלנו טוב מאוד, מאוד מהנה וכיפי ומלבד קיטורים מדי פעם ונטיות שלה לרדת על עצמה, הוא מרגיש בריא וטוב
אשמח לעצות, רעיונות, מחשבות
תודה רבה
