זקוק לעצה
שלום לכם. גיליתי את הפורום הזה מזמן אבל רק אתמול התחלתי להתעיין ולקרוא את כל שיש פה. אני מגמגם בערך מהיסודי, אבל זה היה גימגום קל מאוד. עד אמצע כיתה ז' זה היה ככה אבל אז התגבר(רק במשפחה הקרובה) והלכתי לקלינאית תקשורת. הפסקתי את הטיפול אחרי כמה חודשים והשינוי לא היה ממש גדול. מאז הגימגום רק התגבר(גם עם החברים וכמובן בבית הספר) ועכשיו התחלתי כיתה י'. עשיתי כאן חיפוש על נערים אחרים עם אותה בעיה שלי והגעתי למסקנה שאני צריך לשתף בזה אתה המחנכת שלי כי ככה יהיה לי יותר קל ואני אהיה יותר רגוע. השאלה שלי היא האם אני צריך לשתף גם את הכיתה בזה? הם בכיתה י' וכבר מספיק בוגרים בשביל להבין את זה אבל אני חושש שבמקום להיות רגוע מה שיקרה יהיה הפוך וכולם יתיחסו אלי כמו לילד מיוחד. אם ידעו שיש לי קושי בדיבור אני חושב שיהיה יותר קל לי בכיתה. אני לא אצטרך להראות שאני לא מגמגם(מה שעשיתי עד עכשיו) ואני אהיה יותר רגוע וככה אולי הדיבור שלי ישתפר. אני אוכל להרשות לעצמי לגמגם מידי פעם ולא לעשות מה שעשיתי עד עכשיו- לשתוק כי ככה הוא מתגבר. מה אתם אומרים? אני צודק? זה יעבוד? לשתף בזה גם את הכיתה או לא? איך הם יתייחסו לזה?
שלום לכם. גיליתי את הפורום הזה מזמן אבל רק אתמול התחלתי להתעיין ולקרוא את כל שיש פה. אני מגמגם בערך מהיסודי, אבל זה היה גימגום קל מאוד. עד אמצע כיתה ז' זה היה ככה אבל אז התגבר(רק במשפחה הקרובה) והלכתי לקלינאית תקשורת. הפסקתי את הטיפול אחרי כמה חודשים והשינוי לא היה ממש גדול. מאז הגימגום רק התגבר(גם עם החברים וכמובן בבית הספר) ועכשיו התחלתי כיתה י'. עשיתי כאן חיפוש על נערים אחרים עם אותה בעיה שלי והגעתי למסקנה שאני צריך לשתף בזה אתה המחנכת שלי כי ככה יהיה לי יותר קל ואני אהיה יותר רגוע. השאלה שלי היא האם אני צריך לשתף גם את הכיתה בזה? הם בכיתה י' וכבר מספיק בוגרים בשביל להבין את זה אבל אני חושש שבמקום להיות רגוע מה שיקרה יהיה הפוך וכולם יתיחסו אלי כמו לילד מיוחד. אם ידעו שיש לי קושי בדיבור אני חושב שיהיה יותר קל לי בכיתה. אני לא אצטרך להראות שאני לא מגמגם(מה שעשיתי עד עכשיו) ואני אהיה יותר רגוע וככה אולי הדיבור שלי ישתפר. אני אוכל להרשות לעצמי לגמגם מידי פעם ולא לעשות מה שעשיתי עד עכשיו- לשתוק כי ככה הוא מתגבר. מה אתם אומרים? אני צודק? זה יעבוד? לשתף בזה גם את הכיתה או לא? איך הם יתייחסו לזה?
אני יודע מניסיון שאני מרגיש הרבה יותר בנואח לדבר(ולגמגם כל כמה מילים\מישפטים) אם מישהו שדיברתי איתו על הבעיה שלי. כי אז הגימגום שלי זה לא סוד שאני צריך מאוד להיתאמץ להסתיר אותו, ואם בטעות אני מגמגם, אז אני מרגיש מושפל.... תידע לך, לכל אדם יש איזה שהוא פצע, חיסרון, פגם... אבל לא תמיד הוא נירא לעין, אולי מישהו מוכה בבית, או שאנסו אותו\ה , או שיש לו הורים חירשים והוא מיתבייש בהם, או שהוא מאוד עני, או עם טראומות ועוד ועוד... אז את זה הוא יכול להסתיר, אבל אנחנו לא יכולים להסתיר את הבעיה שלנו... וזה בסדר גמור! ! ! אז את "בעיה" שלנו כולם יכולים לישמוע, אבל תיזכור שלכולם יש בעיה כזאת או אחרת, אז אחריי הכל, אנחנו לא כל כך שונים מהם