זקוק לעצה.
היי לכולם, כבר המון זמן שאני על מצב "שקט" בפורום, קורא, מתעדכן, נהנה לקרוא פנינים שעולים כאן מדי פעם, עצות ונושאים אקזוטיים למיניהם. והנה הגיע תורי (בשעה טובה ומוצלחת) להעלות את ההרהור שלי. אני בן 26, בארון וסטודנט. לפני כמה ימים הכרתי מישהו באטרף. קבענו להיפגש, כששנינו יודעים לאן הכל יתפתח. נפגשנו אצלו. בחור חמוד מאין כמוהו. הסקס היה מדהים והכל היה פשוט מושלם. אנחנו עוסקים באותו תחום, ומצאנו את עצמינו מדברים אל תוך הלילה הרבה מעבר למה שהיה מצופה מסטוץ של אמצע השבוע. זה המקום להוסיף שגם הוא בארון ופחות או יותר בן גילי. אחרי מעט חששות מצידו, בגלל העיסוק באותו תחום באותו איזור, החלפנו טלפונים והבטחנו שנישאר בקשר (לאיזו מטרה? באיזו תדירות? לאן זה יתפתח? לא יודע). נפרדנו בנשיקה, שלא אופיינית לסטוצים. בבוקר שלמחרת, מצאתי את עצמי מרגיש בבטן בדיוק את מה שהרגשתי בפעם האחרונה שהתאהבתי. אני ההוכחה שפרפרים אכן יכולים לחיות בבטן, חוסר תיאבון ורק רצון לחזור הביתה, ואיכשהו ליצור איתו קשר שוב. (פאוזה. אני מחזיר את הגלגל שנה וחצי אחורה, גם אז הכרתי בחור וכל הסיפור דומה ברמות מפחידות. מיהרתי לשתף אותו במה שאני מרגיש, ואחרי כמה ימים כבר כל הקלפים שלי היו על השולחן. רציתי שזה ימשיך למקום רציני ולא שנמשיך להיות fuck-mates. לדעתי, הוא נבהל ונסוג, דחה והתחמק. אני לא יכולתי להמשיך וחתכתי. סוף פאוזה). דיברנו מאז. הוא היה חביב מאין כמוהו, אבל עוד לא נפגשנו שוב. מה לעשות? להמשיך ולהתבשל מבפנים ולתת לעניינים להוביל את עצמם, בקצב שאולי הוא יכתיב? לחשוף שוב ולקחת את סיכון שיבהל וייסוג? אני לא מצליח להוציא אותו מהראש שלי ליותר מ-10 דקות. אשמח לעצות של שועלי יחסים שכמוכם/שכמותכן. תודה, coconut
היי לכולם, כבר המון זמן שאני על מצב "שקט" בפורום, קורא, מתעדכן, נהנה לקרוא פנינים שעולים כאן מדי פעם, עצות ונושאים אקזוטיים למיניהם. והנה הגיע תורי (בשעה טובה ומוצלחת) להעלות את ההרהור שלי. אני בן 26, בארון וסטודנט. לפני כמה ימים הכרתי מישהו באטרף. קבענו להיפגש, כששנינו יודעים לאן הכל יתפתח. נפגשנו אצלו. בחור חמוד מאין כמוהו. הסקס היה מדהים והכל היה פשוט מושלם. אנחנו עוסקים באותו תחום, ומצאנו את עצמינו מדברים אל תוך הלילה הרבה מעבר למה שהיה מצופה מסטוץ של אמצע השבוע. זה המקום להוסיף שגם הוא בארון ופחות או יותר בן גילי. אחרי מעט חששות מצידו, בגלל העיסוק באותו תחום באותו איזור, החלפנו טלפונים והבטחנו שנישאר בקשר (לאיזו מטרה? באיזו תדירות? לאן זה יתפתח? לא יודע). נפרדנו בנשיקה, שלא אופיינית לסטוצים. בבוקר שלמחרת, מצאתי את עצמי מרגיש בבטן בדיוק את מה שהרגשתי בפעם האחרונה שהתאהבתי. אני ההוכחה שפרפרים אכן יכולים לחיות בבטן, חוסר תיאבון ורק רצון לחזור הביתה, ואיכשהו ליצור איתו קשר שוב. (פאוזה. אני מחזיר את הגלגל שנה וחצי אחורה, גם אז הכרתי בחור וכל הסיפור דומה ברמות מפחידות. מיהרתי לשתף אותו במה שאני מרגיש, ואחרי כמה ימים כבר כל הקלפים שלי היו על השולחן. רציתי שזה ימשיך למקום רציני ולא שנמשיך להיות fuck-mates. לדעתי, הוא נבהל ונסוג, דחה והתחמק. אני לא יכולתי להמשיך וחתכתי. סוף פאוזה). דיברנו מאז. הוא היה חביב מאין כמוהו, אבל עוד לא נפגשנו שוב. מה לעשות? להמשיך ולהתבשל מבפנים ולתת לעניינים להוביל את עצמם, בקצב שאולי הוא יכתיב? לחשוף שוב ולקחת את סיכון שיבהל וייסוג? אני לא מצליח להוציא אותו מהראש שלי ליותר מ-10 דקות. אשמח לעצות של שועלי יחסים שכמוכם/שכמותכן. תודה, coconut
