זקוק לעצה טובה...
היי לכולם!
אנסה לפשט את זה ובו בזמן לתת את הרקע המתאים. סליחה מראש אם זה יצא קצת ארוך..
הזוגיות שלנו הגיעה לסופה "רשמית" לפני כשנה וחצי. לאחר מכן הייתה תקופה בה ניסינו לאחות את השברים שוב וזה לא ממש הצליח.
מודה שעד היום לא הקשבתי לשום עצה, משפחה או חברים. כשאמרו לעזוב-נשארתי. כשהציעו לשחרר-חזרתי. ובכלל..אמא שלי אמר לי משפטים בסגנון "אנשים לא משתנים" בהקשר של- אם היא ככה, היא תשאר ככה ובכלל..כמה שניסיתי להכיל ובאמת להאמין במילים שאמרו לי מסביב..לא הצלחתי.
אבל לא על זה באתי לבקש עצה. זה היה רק אינטרו לדעתי.
העניין הוא כזה ואפתח את כל הקלפים.
מאז שנפרדנו על "אמת"..אחרי כל החזרות למינהן כמעט ולא עובר יום בו אני לא חושב עליה. נלחם בלהציף את כללל הדברים הרעים ושהפריעו לי ושבגללם זה לא עבד אבל לא בהצלחה גדולה מידיי. כל דבר מזכיר אותה. וכל בחורה ברכבת לא תיהיה היא..
ניתנקתי כל קשר,מי שעבר פרידה יודע שיש את הפחד לראות תמונה שלה או כל זכרון שיעצים את העצב. ואני מכיר את עצמי, זה נורא קשה לי..מחקתי הכל וחסמתי הכל בניסיון להצליח להמשיך הלאה, ואני יודע מחבר משותף שהיא בזוגיות בתקופה האחרונה.
תודה למי שעדיין כאן! והינה כבר הגעתי לשאלה עצמה..
קצת אחרי פורים היא שלחה לי הודעה (הפעם האחרונה שדיברנו לפני כן הייתה גם כשקיבלתי הודעה ממנה לפני בערך חודש וחצי אבל אחרת לחלוטין..כמה היא לא מפסיקה לחשוב על הדברים שעשיתי. כמה שאני כפוי טובה, איך היא "בזבזה" עלי זמן וכמה שזה הקשר הכי "עלוב" שהיה לה).
ההודעה הפעם הייתה שונה וביקשה שניפגש לקפה.
ידעתי שזה יהפוך לי את הנפש, לשבת מולה בידיעה שיש לה מישהו זה משהו שאני לא אוכל להצליח להעלות פה בכתב את התחושות שזה עושה לי. את הכעס והעצב שזה מרגיש לי. (כזה אני, אנא אל תשפטו..)
אמרתי לה שכל מה שהיה לה להגיד היא רשמה לי בהודעה ההיא שהזכרתי לפני כחודש וחצי.
היא ענתה שזה הפוך לחלוטין ! שהיא לא רוצה להגיד שום מילה רעה. אלא דברים אחרים.
כששאלתי מה היא לא הייתה מוכנה להגיד, אלא התעקשה שנפגש.
אמרתי לה שבסיטואציה הזו (כשהיא בזוגיות כבר כמה חודשים טובים..) אין סיכוי מבחינתי. שזה יעשה לי רע- שאני לא מסוגל.
היא ניסתה לשכנע אותי שניפגש, אבל נשארתי בשלי וסירבתי (לא יודע מאיפה הכוחות..).
ומאז, אני לא מפסיק לחשוב על מה היא רצתה להגיד לי. מה קרה?
העצה שלי היא מה דעתכם יהיה חכם לשעות?
אני כל יום תופס את עצמי מלא לשלוח לה "מה רצית לומר לי באותו היום שרצית שנפגש?"
אולי הם נפרדו? אולי הם לא ביחד?
אני סקפטי לגבי זה..זה רק המחשבות שלי והחלומות.
אבל אולי לשלוח הודעה ולדעת מה היא רצתה "יסגור" לי את הספק הזה, את השאלה מה היה שם באותו יום. יגרום לי להמשיך באמת..
האם לא לדבר איתה ולראות מה המצב ופשוט להמשיך בחיים עד שהזמן יעשה את שלו או שמא לשאול אותה, לסגור את הספק? להפסיק לשאול את עצמי "מה אם"...
תודה על כל תגובה! כל עצה !
אני בחיים לא האמנתי שאהיה נואש כ"כ לעזרה..לתשובה.. לא אצליח להחליט עם עצמי. לבדי.
אני משתגע מזה
היי לכולם!
אנסה לפשט את זה ובו בזמן לתת את הרקע המתאים. סליחה מראש אם זה יצא קצת ארוך..
הזוגיות שלנו הגיעה לסופה "רשמית" לפני כשנה וחצי. לאחר מכן הייתה תקופה בה ניסינו לאחות את השברים שוב וזה לא ממש הצליח.
מודה שעד היום לא הקשבתי לשום עצה, משפחה או חברים. כשאמרו לעזוב-נשארתי. כשהציעו לשחרר-חזרתי. ובכלל..אמא שלי אמר לי משפטים בסגנון "אנשים לא משתנים" בהקשר של- אם היא ככה, היא תשאר ככה ובכלל..כמה שניסיתי להכיל ובאמת להאמין במילים שאמרו לי מסביב..לא הצלחתי.
אבל לא על זה באתי לבקש עצה. זה היה רק אינטרו לדעתי.
העניין הוא כזה ואפתח את כל הקלפים.
מאז שנפרדנו על "אמת"..אחרי כל החזרות למינהן כמעט ולא עובר יום בו אני לא חושב עליה. נלחם בלהציף את כללל הדברים הרעים ושהפריעו לי ושבגללם זה לא עבד אבל לא בהצלחה גדולה מידיי. כל דבר מזכיר אותה. וכל בחורה ברכבת לא תיהיה היא..
ניתנקתי כל קשר,מי שעבר פרידה יודע שיש את הפחד לראות תמונה שלה או כל זכרון שיעצים את העצב. ואני מכיר את עצמי, זה נורא קשה לי..מחקתי הכל וחסמתי הכל בניסיון להצליח להמשיך הלאה, ואני יודע מחבר משותף שהיא בזוגיות בתקופה האחרונה.
תודה למי שעדיין כאן! והינה כבר הגעתי לשאלה עצמה..
קצת אחרי פורים היא שלחה לי הודעה (הפעם האחרונה שדיברנו לפני כן הייתה גם כשקיבלתי הודעה ממנה לפני בערך חודש וחצי אבל אחרת לחלוטין..כמה היא לא מפסיקה לחשוב על הדברים שעשיתי. כמה שאני כפוי טובה, איך היא "בזבזה" עלי זמן וכמה שזה הקשר הכי "עלוב" שהיה לה).
ההודעה הפעם הייתה שונה וביקשה שניפגש לקפה.
ידעתי שזה יהפוך לי את הנפש, לשבת מולה בידיעה שיש לה מישהו זה משהו שאני לא אוכל להצליח להעלות פה בכתב את התחושות שזה עושה לי. את הכעס והעצב שזה מרגיש לי. (כזה אני, אנא אל תשפטו..)
אמרתי לה שכל מה שהיה לה להגיד היא רשמה לי בהודעה ההיא שהזכרתי לפני כחודש וחצי.
היא ענתה שזה הפוך לחלוטין ! שהיא לא רוצה להגיד שום מילה רעה. אלא דברים אחרים.
כששאלתי מה היא לא הייתה מוכנה להגיד, אלא התעקשה שנפגש.
אמרתי לה שבסיטואציה הזו (כשהיא בזוגיות כבר כמה חודשים טובים..) אין סיכוי מבחינתי. שזה יעשה לי רע- שאני לא מסוגל.
היא ניסתה לשכנע אותי שניפגש, אבל נשארתי בשלי וסירבתי (לא יודע מאיפה הכוחות..).
ומאז, אני לא מפסיק לחשוב על מה היא רצתה להגיד לי. מה קרה?
העצה שלי היא מה דעתכם יהיה חכם לשעות?
אני כל יום תופס את עצמי מלא לשלוח לה "מה רצית לומר לי באותו היום שרצית שנפגש?"
אולי הם נפרדו? אולי הם לא ביחד?
אני סקפטי לגבי זה..זה רק המחשבות שלי והחלומות.
אבל אולי לשלוח הודעה ולדעת מה היא רצתה "יסגור" לי את הספק הזה, את השאלה מה היה שם באותו יום. יגרום לי להמשיך באמת..
האם לא לדבר איתה ולראות מה המצב ופשוט להמשיך בחיים עד שהזמן יעשה את שלו או שמא לשאול אותה, לסגור את הספק? להפסיק לשאול את עצמי "מה אם"...
תודה על כל תגובה! כל עצה !
אני בחיים לא האמנתי שאהיה נואש כ"כ לעזרה..לתשובה.. לא אצליח להחליט עם עצמי. לבדי.
אני משתגע מזה