לדעתי, הכי טוב
אם תכנס לארכיונים של העיתונים שיש גישה אליהם ברשת, או תלך לבית אריאהל ותדפדף בעותקים של העיתונים, ותקרא איך מדווחים על מקרי מוות. יש את העיתונאים שהם בסדר, רגישים ונעימים. מצד שני יש את המניאקים שיחפשו כותרת, ויעשו חגיגה סופר דרמטית רק בשביל הרייטינג. בויינט, לדוגמא, יש מאמר בערוץ הדעות על הוריו הפנסיונרים של סרן שנהרג בשבע שעבר בשכם, שבגלל שלא קיבלו את הפנסיה שלהם מהמועצה המקומית במשך חצי שנה, הבן שלהם עזר להם פיננסית. הדעה היתה מאוד טובה, מגובשת ומרגשת. לא עברה את גבול המציצנות והצהוב המוכר מעיתונים יומיים. מצד שני, כל הסיפור סביב החייל שהוריו הוציאו את ארון הקבורה שלו והיה סיפור תקשורתי במשך תקופה ארוכה, לפעמים נפלה למקומות של צהוב כהה, עד שאני, בתור קוראת, הרגשתי מבוכה מהחטטנות ומיצר המציצנות, להביא סיפור מאוד קשה וכואב, אבל בצורה מאוד מאוד לא מקצועית, לעניות דעתי. דוגמא נוספת, היא המוסף שידיעות אחרונות הוציאו אחרי האסון של אולמי ורסאי בירושלים, כשתקרת אולם השמחות קרסה מעל החוגגים וכ-23 אנשים נהרגו. ידיעות הוציאו מוסף צהוב, נמוך ומזעזע, עם תמונות קורעות לב, וכותרות מדממות. גם הסיקור של נרצחי פיגועים לפעמים גובל במשהו מאוד נמוך וצהוב, מבחינת קונטקסט של כתיבה וגם כותרות שנבחרו על מנת לזעזע את הקוראים/ות. גם בטלויזיה זה קורה לפעמים, בעיקר במהדורות החדשות המרכזיות בשמונה/תשע בערב, אבל גם לפעמים אושרת קוטלר נופלת בלי הבחנה לנישה הזו של מציצנות מביכה, כשהיא מראיינת באולפן אם/אחות שכולה ושואלת שאלות מטופשות להחריד. לפני כמה זמן אני זוכרת שהיתה עיתונאית אחת בבית של אם חד הורית, שהבן שלה נהרג בצבא, והיא שידרה מהגינה של הבית (יום לפני ההלוויה, אם אני לא טועה) ואמרה משהו כמו "המשפחה עוד לא מעכלת". כאילו דה?! עוד לא קברו את הילד. חוסר הרגישות מתבטא בהרבה מישורים של דיווח, ויש לא מעט עיתונאים וכתבים, שנופלים למקום מאוד מביך, נמוך ומגעיל של נסיון לדווח בשידור חי ממשפחת האדם המת. כמו למשל, כשהיתה מישהי שנרצחה בפיגוע יחד עם הבת שלה לפני כמה חודשים, והבעל שלה היה בחו"ל, ואהרל'ה ברנע מחדשות ערוץ 2, חיכה לו בסלון יחד עם מי שצריך לספר לו על הירצחן של בתו ואשתו, ובשידור חי קיבלו תמונות קשות מאוד, וראינו את התגובה הראשונית של האב. או במילים אחרות: לא חסרות דוגמאות. צריך לחפש. בארכיונים בעיקר, הן של העיתונות המודפסת, הן ברשת והן בארכיונים של ערוצי הטלויזיה. לגבי אתיקה עיתונאית, זה משהו שלא כולם מיישרים איתו קו, לפחות הרוב לא כאלה. כולם צמאים לכותרות. אתה יכול לבקש מהמועצה לעיתונות את ניסוח המסמך האתיקה שהם הוציאו. יש להם גם אתר, אם אני לא טועה. בהצלחה בכתיבת העבודה, אשמח לקרוא את מימצאייך והתיאוריה. יום טוב, רויטל.
