זקוק לעזרה!!!

[ab85]

זקוק לעזרה!!!

שלום רב. אני בחור בן 23. חייב רצופי עצב ומכאוב שאין מן הראוי לפרט כאן. אני נתון בדיכאון מירב שנות חיי. אני אדם עם עצב פנימי חזק מאוד. הדברים נבעו מההורים אצלם גדלתי, מהעולם אותו הם יצרו לי, מהעצב, הדיכאון, הפסימיות והעצבים שנטעו בי מאז היותי קטן בשנים. הדברים הם ארוכים וכאמור לא ארחיב על כך עכשיו. הייתי בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים רבים בחיי. אך הכל הניב אכזבה גדולה. כיום אני לומד מוסיקה שנה ג'. הצלחתי להתקדם קצת בחיי אך אני מרגיש שהשורש, העיקר, הלב, המוח, הכל תקוע עוד. אינני מצליח לתת מרגוע למוח. אינני מסוגל להתרכז במשהו יותר מכמה דקות. כל רגע ורגע מחשבותיי מפליגות ומפליגות לרבדים שאינני מסוגל לשלוט עליהם. אני יכול מהדבר הכי פשוט והכי טפל בעולם, להגיע למחשבות על הקיום ועל המשמעות בחיים. אינני מסוגל לשלוט על המוח. אינני מסוגל לפתוח את המוח. לפתוח את היצירתיות. אני חסום. אני שבור. בעיה זו מלווה אותי כל חיי. מאז היותי קטן אני זוכר את עצמי חושב מחשבות נשגבות שאינן מאופיינות לגיל היחסי. וכאן אני פונה אליכם. אין לי מושג אם זהו המקום או שיש כאן משהו להציע לי. הגעתי למסקנה כי גם אם אטייל עכשיו בעולם הדיכאון יישאר. האטימות תמשיך. חשבתי שאם אטוס לאמריקה ארגיש יותר טוב, דברים ייתבהרו. אבל לא. הייתי במקומות יפים. הצלחתי להתנתק קצת. אבל לא באמת התנקתי. אני פשוט לא מסוגל!!!! אני רוצה ליצור שקט. אני רוצה להצליח לשלוט במוחי. להרגיע את הנפש. להשתחרר. להוציא את כל המחשבות השליליות. להתרוקן. תמיד זלזלתי ב'טרנד' החדש של השנים האחרונות, כגון יוגה מדיטציה וכו' וכ'ו. אבל אולי סוג כזה של ניסיון ליצור איזון ושלווה יכול לעזור לי. לי זה נראה בהתחלה כמשהו שהוא קטן מאוד לבעיה עצומה. אומנם אח"כ תהיתי כי אולי דווקא בעיות שאין ניתן להגדירן מרוב מרחביותן, נשגבותן, רוחניותן וכו' וכו'. אבל אולי דווקא מהדברים הקטנים האלה אפשר להתחיל. אודה לכם מאוד אם אתם חושבים שיש בידכם את המידע והכח להסביר ולפרט לי על דרכי טיפול כגון אלה (יוגה, טאי צ'י, דמיון מודרך וכו' וכו'), והאם אתם חושבים שיש בהן כדי לסייע לי למטרותיי. בתקווה לשלווה ובתודה מראש אני האבוד

 

[doingood]

שלום וברכה

נשמע באמת שהמחשבות שלך לא נותנות לך מנוח. אני מזמין אותך לפגישת הכרות, ואם תרצה נדבר ונראה ביחד מה אפשר לעשות בשביל לחזק אותך ולמקד אותך במה שאתה באמת רוצה. אתה יודע, לפעמים דוקא מתוך הייאוש והקושי נגלים לנו מקומות מקסימים שאחרת ספק אם היינו מגיעים אליהם...

 

[mevareret]

אולי זה יתן לך משהו..

היי (-: ברמות מסויימות המצב הזה נשמע מוכר. עלה לי כמה דברים ואני לא יודעת עם זה קשקוש פסיכולוגי או שיש בזה משהו אבל .. - אנחנו חווים איזה שהם חוויות והופכים את הפרוש שנתנו להם לדימוי שלנו (עד כמה ראלי יכול להיות הפרוש שאנחנו נותנים לדברים בתור ילדים). ועליו אנחנו כל הזמן שוקדים להתגבר אבל זה אומר באיזה שהוא מקום לוותר על עצמנו (כי כבר דימוי שלנו כאילו) וזה מקשה לעומת משהו שלא מזדהים איתו. בנוסף יש דברים שאנחנו ממשיכים לטחון בראש - רצונות וכ"ו (כמו שילדים משחקים סטואציות בהם לא היתה להם שליטה כדי להחזיר אותה אליהם) ושכבר לא רלוונטים לחיים שלנו. ומחוויה אישית שלי ישנם דברים שהסיבה אליהם לא נעוצה בחיים האלו (שנים של חוסר הבנה לגבי זה עד שמתקשרת הבהירה לי את הסיבה לכך) כמה המלצות מהנסיון שלי - 1. לשאול את עצמך איך אתה תורם למצב שלך? אני די מאמינה ביכולת של עצמנו. אולי משם תתחיל צמיחה 2. עבודה עצמית יומיומית על חווית ההכרה שלך. שמעת על מחשבה יוצרת מציאות..שלא לדבר על מילים וצורת ניסוח. (ישנו את הסרט/ספר "הסוד" שמבהיר לגבי זה, תעיין בחנות ספרים). הרעיון זה 1.להתמקד במרווח (אפילו אם עדיין חריץ) שעושה לך טוב. דרך שינוי בתשומת הלב תתאזן ההכרה שלך לגבי המציאות (עובדה ששני אנשים יכולים להסתכל על אותה סטואציה ואחד יראה את ההזדמנויות שבה ולשני יבלטו ההחמצות, לדוגמא) 2. לנסח את הדברים כך שיאפשרו תנועה ולא יהיו מוחלטים (בלי לשקר לעצמך) לדוגמא: במקום "אני אדם עם עצב פנימי חזק מאוד" "אני אדם עם מגוון רחב של רגשות ששם לי למטרה תקווה ושלווה.." זה דורש תרגול, מאמץ ותשומת לב בהתחלה אבל יש כל מני שיטות מקלות. 3. ללכת למטפל (אישית ממליצה על הילר, אבל הכי חשוב - שתהיה לך כמיה איתו, ותחושה שזה נותן לך מענה לצורך שלך וכמו כן תחושה שאתה לא תלוי בו, אלא שהוא תומך ביכולות שלך) כדי לתמוך. ישנן שיטות כמו קנסיולוגיה שאתה יכול ללכת לפגישה או שתיים רק כדי לאבחן איזה שיטה מתאימה לך ואיזה מטפל וכ"ו. מאבחנים את זה דרך טונוס שרירים. כלומר הגוף ולא ההכרה בעצם משדר מה נכון לו (מניחה שמטפל בשיטה יסביר את זה יותר טוב) ואפשר גם לבקש פרוט נוסף. יש עוד הרבה מה להגיד בנידון ולא בטוח שמה שאמרתי זה מה שמתאים לך אבל אתה מוזמן לשאול.

 

[עומר בריגר]

אני האבוד

אני מצטערת לשמוע על העצב והמכאוב שמלווים אותך כבר כל כך הרבה שנים... מתוך ההודעה שלך אני יכולה לשמוע שכבר עברת הרבה דרכים וחיפשת הרבה פתרונות ואיך שהוא עד היום יצא שכל פתרון הוביל לאכזבה. הדיכאון הוא מצב נוראי, הפכפך, מתעתע, מפלצתי, שגורם לאלה שנמצאים בו לסבל נוראי וכאילו שזה לא מספיק, אז גם לתחושה שהכל אבוד ואין דרך החוצה. ברוב המקרים זה לא ככה. ברוב המקרים יש דרך החוצה. היא קשה. ומפחידה. אבל ראיתי אותה קורית. הרבה אנשים הצליחו להתמודד עם הדרך הזאת ולמצוא שביעות רצון בחיים. המצב הזה הוא עביר. אני שמחה שהגעת לכאן, לפורום, וכבר אתה רואה כמה אנשים מוכנים להירתם אליך, לנסות ממה שהם יודעים, ולנסות ללוות בדרך. כמובן, שאת רוב המשא אתה תצטרך לשאת, מזה אין לך מנוס. הנסיון שלי עם מצבים כאלה, מראה שהשילוב הכי טוב הוא גם קונבנציונאלי, וגם הוליסטי. טיפול שיעזור לך להתמודד עם הגורמים שהביאו אותך לאן שאתה נמצא כרגע ולהחליף את הפחד והציפייה לרע - מתוך הרגל, באמון וציפייה לטוב, יעזרו לך להתמודד. אני מזמינה אותך לפנות אלי במסרים אם אתה רוצה סיוע אישי, אני גם יכולה להמליץ לך על doinggood אם הוא יותר מתאים לך - הוא מטפל מצויין ואני מכירה אותו אישית. ובכל מקרה, אני מזמינה אותך להמשיך ולשתף בפורום, אני, ואני מקווה שגם שאר חברי המשפחה כאן, נמשיך לנסות ולעודד לפי מיטב הבנתינו... הצלחה, יקיר, ושבוע טוב..