זקוק לעזרה
זה הולך להיות קצת ארוך: אני בן 25 ומגיל צעיר אני מוגדר כילד מחונן(יש לי זיכרון מדהים וקליטה מהירה ביותר) ושולבתי בכל מיני מסגרות(חוגים למחוננים,תואר בזמן התיכון,אוניברסיטה לילדים)במקביל למסגרת הלימודים הרגילה,כמובן שאת כולם לא צלחתי מהסיבה הפשוטה שכל חיי שנאתי ללמוד. עד כיתה יא לא הייתה שום בעיה והמאיות הגיעו מבלי ללמוד(רק דרך הקשבה בכיתה),מכיתה יא הפסקתי גם להגיע לבית הספר והתחילו הבעיות בבית הספר,נשארתי כיתה(יא)וסיימתי תיכון בשן ועין. התגייסתי לצבא לקרבי(גולני) וזו הייתה אחת התקופות היפות,בעיקר מבחינה חברתית(לא יודע אם קשור להפרעת הקשב,אבל תמיד הייתי ביישן ורגיש,ופתאום היו לי מלא חברים-אחרי חודש שאתה ישן,אוכל ובעיקר רב איתם אתה מתחיל להיפתח ואנשים מתאהבים בך). השתחררתי לאחר שנתיים(עקב פציעה בחומת מגן)והחלטתי להתחיל לשפר בגרויות(תמיד ידעתי שאני צריך ללמוד-כי תמיד הייתי החכם והמוצלח בכל סביבה שבה שהיתי-מצטער אם אני טיפה יהיר אני פשוט מצאר את התמונה הכוללת),במקביל לשיפור הבגרויות עבדתי בעבודה מאד תובענית ועם המון אחריות,והבגרויות די צלעו-תנך לשון והיסטוריה עוד איכשהו עברתי אבל דווקא המתמטיקה ופיסיקה(אני מאד ריאלי ויש לי ראש מתמטי להפליא)לא הצלחתי.כמובן שחוסר ההצלחה בא בעקבות שלא השקעתי בכלל,הייתי מגיע לשיעורים משתתף ומבין הכי טוב מכלום אבל שהיה צריך לחזור לבית ולתרגל פשוא לא הייתי מסוגל. לאחר שנתיים כאלו של דישדוש החלטתי שאני לא יכול ככה ובגלל שהייתי בטוח שאני לא משקיע בלימודים בגלל העבודה(למי יש כח ללמוד כשאתה מגיע הביתה הרוג),קיבלתי החלטה ללכת ללמוד באוניברסיטה העיברית במסלול קדם רפואה(דרך המכינה).הלימודים היו מאד מתישים(לא קשים)לומדים כל יום(א-ה)8-18.למדתי במכינה עם חברה מאד מוכשרים(המינימום של הפסיכו לקבלה היה 650),סך הכל היו כ20 תלמידים ותשעה התקבלו לרפואה אבל(שוב באמת שאין לי כוונה להיות יהיר) מבין המוכשרים ביותר אני הייתי הכי מוכשר ואנשים שם פשוט העריצו אותי ותפסו ממני.אבל שוב פשוט לא הייתי מסוגל ללמוד,היינו חוזרים על יום ב6 בערב ואנשים שם היו ישר רצים ללמוד לתרגל ולחזור על החומר עד הדעות הקטנות של הלילה ואני כלום(הייתי מגיע למעונות ועושה הכל חוץ מללמוד:מבשל לעצמי,הולך לשחות,צוחק עם החברה מהקומה),וזה לא שלא רציתי-באתי לשם במטרה להצליח,אני מאד שאפתן ואחד האנשים היותר תחרותיים שיש אבל פשוט לא הייתי מסוגל.בסמסטר הראשון עוד איכשהו עזרתי כל ללמוד לפני מבחנים טיפה והוצאתי ציונים כמעט מושלמים,בסמסטר השני כבר באה ההתפרקות הטוטאלית וגם התחלתי להיעדר מהשיעורים בנוסף,למבחנים כבר לא היו לי כוחות ללמוד ולמרות זאת הוצאתי במתמטיקה אנגלית ומדעי המחשב ציונים טובים(בסביבות ה90)והייתה לי נפילה בפיסיקה(בערך 70)-מה שדפק לי את התעודה של המכינה ואת כל השנה(ומונע ממני להתקבל לאוניברסיטה). לאחר תום המכינה הייתי שבור והחלטתי לחזור הביתה(תאמת שיותר מידי אופציות לא היו לי-יש לי בגרות מזופתת,מכינה לא משהו ופסיכומטרי טוב-718)לקחתי שנה חופש בכדי לראות מה קורה איתי ולעשות חושבים.התחלתי לשחזר דברים,למצוא איפה טעיתי,חשבתי שאולי בכלל כדי לוותר על הלימודים לתמיד כי ככה זה בלתי אפשרי ללמוד(דוגמא:הייתי רב עם עצמי שעות בכדי להושיב את עצמי ללמוד וגם שכבר ישבתי ללמוד אחרי 10-15 דקות הייתי מרגיש שאני חייב לקום או שסתם הראש שלי היה עובר למקומות אחרים ולא ללימודים)או לחלופין ללמוד איזה תואר קל(מנהל עסקים למשל באיזו מכללה)ללא צורך לשבת יותר מידי על הטוסיק(בשבילי). ישבתי כמה שבועות בבית מבלי לעשות יותר מידי(פיזית,המוח שלי עבד שעות נוספות)והתחלתי לקלוט כמה דברים:דבר ראשון שזו לא "סתם עצלנות" כמו שתמיד אמרתי לעצמי ושאני בכלל לא עצלן,כי שוב היו לי שאיפות רצונות והמון אמביציה.אני גם יודע שאני מוכשר מאד ככה שאי ההצלחה שלי לא נובעת החוסר יכולת.הבנתי שיש פה משהו "אחר" ושאולי אני פשוט לא מתאים ללמוד,אבל שוב בגלל שאני יודע שיש לי את זה במחינה שיכלית לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר(ואת האמת שגם אין יותר מידי אופציות לבחור צעיר ללא השכלה או נסיון כלשהו). לאחר בערך איזה חודש תוך כדי שיטוט הגעתי איכשהו לפורום של ADHD בתפוז,קראתי איזו תגובה וסיפור של מישהו בעל הפרעת קשב וריכוז וממש הרגשתי כאילו אני מתאר או מספר את הסיפור,זה היה מדהים בדיוק מה שאני מרגיש.התחלתי לחקור את התופעה(אם היו פעם אומרים לי הפרעת קשב וריכוז ישר הייתי מגחך,אני?),לקרוא מאמרים,לדבר עם חברה שיש להם את ההפרעה ובעיקר לחפור ולשאוב מידע.ככל שחקרתי ו"חפרתי" נפל לי האסימון יותר עמוק התחלתי ממש להזדהות והכי חשוב להבין שגם אני ADHD(רק לשם הבהרה-אין לי שום תסמינים של דיסלקציה:אני כותב מגיל 5 ללא שגיאות כתיב,יש לי זיכרון מעולה,חשיבה מהירה וחדה ואם אני לומד משהו פעם אחת(לא משנה עד כמה מורכב זה)אני קולט אותו ויודע להשתמש בו מעולה,הבעיה היא המילה אם,כי ברוב הפעמים אני לא מסוגל לשבת על הטוסיק ולעשות את פעולת הלימוד\שינון וזו בדיוק הבעיה שלי פעם מישהי הגדירה את זה כ"חוסר טוסיק"). משום מה התחלתי לעבוד והייתה לי חברה חדשה אז הזנחתי כל הקטע הזה ואת הרצון ללכת לעשות איבחון מסודר(וזה עוד סימפטוםADHD טיפוסי דחיינות וחוסר רצון להתעסק בביוקרטיה),המשכתי את חיי כרגיל(כאילו)ו"התפשרתי" ביני לבין עצמי ללכת ללמוד בתחילת השנה ראית חשבון(משום מה חשבתי שזה מקצוע קליל מבחינת לימודים)במכללה(אפילו נרשמתי למכללה למנהל).אך ככל שעבר הזמן והתקרב מועד פתיחת שנת הלימודים לא הרגשתי שלם עם עצמי משתי סיבות:1.לא איבחנתי את עצמי ומצאתי פתרון לבעיה שידעתי שיש לי,2.לא באמת רציתי ללמוד חשבונאות(כמו שלא באמת רציתי ללמוד רפואה)ובאמת שאין לי מושג מה אני רוצה ללמוד. בסופו של דבר הגיע אוקטובר והחלטתי לא ללמוד,קבעתי מועד לאיבחון(הכולל בדיקת טובה)-והתוצאות הראו כי אני בעל הפרעת קשב וריכוז רדיקאלית.כרגע אני מתחיל לקחת את הרטלין(דחיינות כבר אמרתי)ובודק מה התוצאות ואני גם נוטה לעשות איבחון וייעוץ לבחירת מקצוע. עכשיו אני מאד מבולבל,האם ללכת לעשות איבחון מקצוע ומה ללמוד ואיפה?ויותר מזה אני כנראה לא עומד בקבלה לאוניברסיטאות,האם עכשיו להתחיל לשפר בגרויות?בקיצור אני מחפשת דרך. בתודה אורן...
זה הולך להיות קצת ארוך: אני בן 25 ומגיל צעיר אני מוגדר כילד מחונן(יש לי זיכרון מדהים וקליטה מהירה ביותר) ושולבתי בכל מיני מסגרות(חוגים למחוננים,תואר בזמן התיכון,אוניברסיטה לילדים)במקביל למסגרת הלימודים הרגילה,כמובן שאת כולם לא צלחתי מהסיבה הפשוטה שכל חיי שנאתי ללמוד. עד כיתה יא לא הייתה שום בעיה והמאיות הגיעו מבלי ללמוד(רק דרך הקשבה בכיתה),מכיתה יא הפסקתי גם להגיע לבית הספר והתחילו הבעיות בבית הספר,נשארתי כיתה(יא)וסיימתי תיכון בשן ועין. התגייסתי לצבא לקרבי(גולני) וזו הייתה אחת התקופות היפות,בעיקר מבחינה חברתית(לא יודע אם קשור להפרעת הקשב,אבל תמיד הייתי ביישן ורגיש,ופתאום היו לי מלא חברים-אחרי חודש שאתה ישן,אוכל ובעיקר רב איתם אתה מתחיל להיפתח ואנשים מתאהבים בך). השתחררתי לאחר שנתיים(עקב פציעה בחומת מגן)והחלטתי להתחיל לשפר בגרויות(תמיד ידעתי שאני צריך ללמוד-כי תמיד הייתי החכם והמוצלח בכל סביבה שבה שהיתי-מצטער אם אני טיפה יהיר אני פשוט מצאר את התמונה הכוללת),במקביל לשיפור הבגרויות עבדתי בעבודה מאד תובענית ועם המון אחריות,והבגרויות די צלעו-תנך לשון והיסטוריה עוד איכשהו עברתי אבל דווקא המתמטיקה ופיסיקה(אני מאד ריאלי ויש לי ראש מתמטי להפליא)לא הצלחתי.כמובן שחוסר ההצלחה בא בעקבות שלא השקעתי בכלל,הייתי מגיע לשיעורים משתתף ומבין הכי טוב מכלום אבל שהיה צריך לחזור לבית ולתרגל פשוא לא הייתי מסוגל. לאחר שנתיים כאלו של דישדוש החלטתי שאני לא יכול ככה ובגלל שהייתי בטוח שאני לא משקיע בלימודים בגלל העבודה(למי יש כח ללמוד כשאתה מגיע הביתה הרוג),קיבלתי החלטה ללכת ללמוד באוניברסיטה העיברית במסלול קדם רפואה(דרך המכינה).הלימודים היו מאד מתישים(לא קשים)לומדים כל יום(א-ה)8-18.למדתי במכינה עם חברה מאד מוכשרים(המינימום של הפסיכו לקבלה היה 650),סך הכל היו כ20 תלמידים ותשעה התקבלו לרפואה אבל(שוב באמת שאין לי כוונה להיות יהיר) מבין המוכשרים ביותר אני הייתי הכי מוכשר ואנשים שם פשוט העריצו אותי ותפסו ממני.אבל שוב פשוט לא הייתי מסוגל ללמוד,היינו חוזרים על יום ב6 בערב ואנשים שם היו ישר רצים ללמוד לתרגל ולחזור על החומר עד הדעות הקטנות של הלילה ואני כלום(הייתי מגיע למעונות ועושה הכל חוץ מללמוד:מבשל לעצמי,הולך לשחות,צוחק עם החברה מהקומה),וזה לא שלא רציתי-באתי לשם במטרה להצליח,אני מאד שאפתן ואחד האנשים היותר תחרותיים שיש אבל פשוט לא הייתי מסוגל.בסמסטר הראשון עוד איכשהו עזרתי כל ללמוד לפני מבחנים טיפה והוצאתי ציונים כמעט מושלמים,בסמסטר השני כבר באה ההתפרקות הטוטאלית וגם התחלתי להיעדר מהשיעורים בנוסף,למבחנים כבר לא היו לי כוחות ללמוד ולמרות זאת הוצאתי במתמטיקה אנגלית ומדעי המחשב ציונים טובים(בסביבות ה90)והייתה לי נפילה בפיסיקה(בערך 70)-מה שדפק לי את התעודה של המכינה ואת כל השנה(ומונע ממני להתקבל לאוניברסיטה). לאחר תום המכינה הייתי שבור והחלטתי לחזור הביתה(תאמת שיותר מידי אופציות לא היו לי-יש לי בגרות מזופתת,מכינה לא משהו ופסיכומטרי טוב-718)לקחתי שנה חופש בכדי לראות מה קורה איתי ולעשות חושבים.התחלתי לשחזר דברים,למצוא איפה טעיתי,חשבתי שאולי בכלל כדי לוותר על הלימודים לתמיד כי ככה זה בלתי אפשרי ללמוד(דוגמא:הייתי רב עם עצמי שעות בכדי להושיב את עצמי ללמוד וגם שכבר ישבתי ללמוד אחרי 10-15 דקות הייתי מרגיש שאני חייב לקום או שסתם הראש שלי היה עובר למקומות אחרים ולא ללימודים)או לחלופין ללמוד איזה תואר קל(מנהל עסקים למשל באיזו מכללה)ללא צורך לשבת יותר מידי על הטוסיק(בשבילי). ישבתי כמה שבועות בבית מבלי לעשות יותר מידי(פיזית,המוח שלי עבד שעות נוספות)והתחלתי לקלוט כמה דברים:דבר ראשון שזו לא "סתם עצלנות" כמו שתמיד אמרתי לעצמי ושאני בכלל לא עצלן,כי שוב היו לי שאיפות רצונות והמון אמביציה.אני גם יודע שאני מוכשר מאד ככה שאי ההצלחה שלי לא נובעת החוסר יכולת.הבנתי שיש פה משהו "אחר" ושאולי אני פשוט לא מתאים ללמוד,אבל שוב בגלל שאני יודע שיש לי את זה במחינה שיכלית לא יכולתי להרשות לעצמי לוותר(ואת האמת שגם אין יותר מידי אופציות לבחור צעיר ללא השכלה או נסיון כלשהו). לאחר בערך איזה חודש תוך כדי שיטוט הגעתי איכשהו לפורום של ADHD בתפוז,קראתי איזו תגובה וסיפור של מישהו בעל הפרעת קשב וריכוז וממש הרגשתי כאילו אני מתאר או מספר את הסיפור,זה היה מדהים בדיוק מה שאני מרגיש.התחלתי לחקור את התופעה(אם היו פעם אומרים לי הפרעת קשב וריכוז ישר הייתי מגחך,אני?),לקרוא מאמרים,לדבר עם חברה שיש להם את ההפרעה ובעיקר לחפור ולשאוב מידע.ככל שחקרתי ו"חפרתי" נפל לי האסימון יותר עמוק התחלתי ממש להזדהות והכי חשוב להבין שגם אני ADHD(רק לשם הבהרה-אין לי שום תסמינים של דיסלקציה:אני כותב מגיל 5 ללא שגיאות כתיב,יש לי זיכרון מעולה,חשיבה מהירה וחדה ואם אני לומד משהו פעם אחת(לא משנה עד כמה מורכב זה)אני קולט אותו ויודע להשתמש בו מעולה,הבעיה היא המילה אם,כי ברוב הפעמים אני לא מסוגל לשבת על הטוסיק ולעשות את פעולת הלימוד\שינון וזו בדיוק הבעיה שלי פעם מישהי הגדירה את זה כ"חוסר טוסיק"). משום מה התחלתי לעבוד והייתה לי חברה חדשה אז הזנחתי כל הקטע הזה ואת הרצון ללכת לעשות איבחון מסודר(וזה עוד סימפטוםADHD טיפוסי דחיינות וחוסר רצון להתעסק בביוקרטיה),המשכתי את חיי כרגיל(כאילו)ו"התפשרתי" ביני לבין עצמי ללכת ללמוד בתחילת השנה ראית חשבון(משום מה חשבתי שזה מקצוע קליל מבחינת לימודים)במכללה(אפילו נרשמתי למכללה למנהל).אך ככל שעבר הזמן והתקרב מועד פתיחת שנת הלימודים לא הרגשתי שלם עם עצמי משתי סיבות:1.לא איבחנתי את עצמי ומצאתי פתרון לבעיה שידעתי שיש לי,2.לא באמת רציתי ללמוד חשבונאות(כמו שלא באמת רציתי ללמוד רפואה)ובאמת שאין לי מושג מה אני רוצה ללמוד. בסופו של דבר הגיע אוקטובר והחלטתי לא ללמוד,קבעתי מועד לאיבחון(הכולל בדיקת טובה)-והתוצאות הראו כי אני בעל הפרעת קשב וריכוז רדיקאלית.כרגע אני מתחיל לקחת את הרטלין(דחיינות כבר אמרתי)ובודק מה התוצאות ואני גם נוטה לעשות איבחון וייעוץ לבחירת מקצוע. עכשיו אני מאד מבולבל,האם ללכת לעשות איבחון מקצוע ומה ללמוד ואיפה?ויותר מזה אני כנראה לא עומד בקבלה לאוניברסיטאות,האם עכשיו להתחיל לשפר בגרויות?בקיצור אני מחפשת דרך. בתודה אורן...