IdleThought
New member
זקוק לכיוון/בעיטה
אני בן 25 (אוטוטו 26) עתודאי שלא סיים את התואר (בפיסיקה) והעברתי את השירות הצבאי ויותר משנה לאחר מכן באותו מקום כמתכנת ולהבדיל מאלו שנמצאים בפרשת דרכים, נגמר לי הדלק כבר כמה קילומטרים לפני הצומת , כחצי שנה אני מובטל כאשר אני שולח עותק אחד מקורות החיים שלי אחת לחודש לחברת תוכנה וממצה את התיקשורת איתם בסירוב עיקש מצידי לראיונות ההתקשרות המקצועית שלי הסתיימה בפיצוץ רבתי, ואין ולא יהיו לי המלצות מאותו מוסד (יש לי כמה וכמה תעודות הוקרה מהם שניתנו לי במהלך השנים אך אני לא ממש יכול להציג דבר שכזה בראיונות עבודה כי אז קופצת השאלה לגבי המלצה וממליצים) , ולאור הסיטאציה אני שוקל מחדש אם ישנה בכלל התאמה ביני לתחום המחשבים (אני מתכנת דברים שונים על מחשבים עוד מגיל 11 ) ואם הוא לא היה סוג של אסקפיזם בשבילי לאורך השנים (כן.. אני חנון,מדופלם) נרשמתי מחדש לאוניברסיטה אך אני לא יכול ללמוד, מעין מועקה שכזו שמחלחלת בי כל פעם שאני מסתכל על המחברות אני מבלה שעות בפורומים ויום נחשב טוב אצלי כשאני מצליח להמנע מלענות לאנשים ולהביע את דעתי על נושאים במחשבים אני נאבק בנטיה שלי להצרין למערכת מידע או איך לבנות תוכנה לכל דבר שאני רואה בלי הצלחה יתירה יש לי ערימת ספרים ומאמרים חדשה (כבר בגובה מטר וחצי) בתכנות שלוטשת אלי מבטים כל היום ממושבה בפינת החדר ואני לא יכול לקרוא אותה ואני לא יכול שלא, בעיקר כאשר אני מתקשה כבר להזכר בפרטים יש לי קלסרים שלמים של תיקי פרוייקטים מלאים שניתחתי שתכננתי עד לרמת ה CLASS DIAGRAM מפורט (כן, אני מהפדנטים האלה) וחיכיתי שיתפנה לי זמן כדי להתיישב ולכתוב אותם ועכשיו אני נלחם עם עצמי בין לעלעל בהם ובין לגרוס אותם בכל פעם שאני עובר את המדף אני עדיין נרשם להרצאות וכנסים בתחום וכל פעם אני מתארגן יום קודם ו10 דקות לפני היציאה המתוכננת אני מניח את התיק שלי בחזרה במקומו כשהלב שלי דופק עד שאני מרגיש שאני מאחר ו"הסכנה חלפה" אולי מחשבים זה בכלל לא בשבילי,מצד אחד אני שומע מחמאות מחברים שהם מתכנתים על הידע וההבנה שלי אבל מצד שאני כל הזמן קופצת לי הידיעה שאני לא יכול להתחרות בבעלי הנסיון והתואר במדעי המחשב במשרות תכנות ,תחושה כמו שהתפרצתי למסיבה של מישהו אחר אבל.. אני .. לא יודע שום דבר אחר.. אני רוצה להשתנות , להיות מישהו אחר אבל אני לא יודע איך וזה כבר מרגיש מאוחר מדי להתחיל מחדש
אני בן 25 (אוטוטו 26) עתודאי שלא סיים את התואר (בפיסיקה) והעברתי את השירות הצבאי ויותר משנה לאחר מכן באותו מקום כמתכנת ולהבדיל מאלו שנמצאים בפרשת דרכים, נגמר לי הדלק כבר כמה קילומטרים לפני הצומת , כחצי שנה אני מובטל כאשר אני שולח עותק אחד מקורות החיים שלי אחת לחודש לחברת תוכנה וממצה את התיקשורת איתם בסירוב עיקש מצידי לראיונות ההתקשרות המקצועית שלי הסתיימה בפיצוץ רבתי, ואין ולא יהיו לי המלצות מאותו מוסד (יש לי כמה וכמה תעודות הוקרה מהם שניתנו לי במהלך השנים אך אני לא ממש יכול להציג דבר שכזה בראיונות עבודה כי אז קופצת השאלה לגבי המלצה וממליצים) , ולאור הסיטאציה אני שוקל מחדש אם ישנה בכלל התאמה ביני לתחום המחשבים (אני מתכנת דברים שונים על מחשבים עוד מגיל 11 ) ואם הוא לא היה סוג של אסקפיזם בשבילי לאורך השנים (כן.. אני חנון,מדופלם) נרשמתי מחדש לאוניברסיטה אך אני לא יכול ללמוד, מעין מועקה שכזו שמחלחלת בי כל פעם שאני מסתכל על המחברות אני מבלה שעות בפורומים ויום נחשב טוב אצלי כשאני מצליח להמנע מלענות לאנשים ולהביע את דעתי על נושאים במחשבים אני נאבק בנטיה שלי להצרין למערכת מידע או איך לבנות תוכנה לכל דבר שאני רואה בלי הצלחה יתירה יש לי ערימת ספרים ומאמרים חדשה (כבר בגובה מטר וחצי) בתכנות שלוטשת אלי מבטים כל היום ממושבה בפינת החדר ואני לא יכול לקרוא אותה ואני לא יכול שלא, בעיקר כאשר אני מתקשה כבר להזכר בפרטים יש לי קלסרים שלמים של תיקי פרוייקטים מלאים שניתחתי שתכננתי עד לרמת ה CLASS DIAGRAM מפורט (כן, אני מהפדנטים האלה) וחיכיתי שיתפנה לי זמן כדי להתיישב ולכתוב אותם ועכשיו אני נלחם עם עצמי בין לעלעל בהם ובין לגרוס אותם בכל פעם שאני עובר את המדף אני עדיין נרשם להרצאות וכנסים בתחום וכל פעם אני מתארגן יום קודם ו10 דקות לפני היציאה המתוכננת אני מניח את התיק שלי בחזרה במקומו כשהלב שלי דופק עד שאני מרגיש שאני מאחר ו"הסכנה חלפה" אולי מחשבים זה בכלל לא בשבילי,מצד אחד אני שומע מחמאות מחברים שהם מתכנתים על הידע וההבנה שלי אבל מצד שאני כל הזמן קופצת לי הידיעה שאני לא יכול להתחרות בבעלי הנסיון והתואר במדעי המחשב במשרות תכנות ,תחושה כמו שהתפרצתי למסיבה של מישהו אחר אבל.. אני .. לא יודע שום דבר אחר.. אני רוצה להשתנות , להיות מישהו אחר אבל אני לא יודע איך וזה כבר מרגיש מאוחר מדי להתחיל מחדש
