זקוקים לעזרה

clude8476

New member
זקוקים לעזרה

שלום רב, לאחי כבן 55 שאובחן כחולה בסכיזופרניה/מניה דיפרסיה. לפני כשנה ולאחר תקופה ארוכה של בריחות קצרות מהבית הצקה להוריי עויינות לסביבה והשפעה על כל המשפחה (אנו רק שני ילדים) הוא ברח לזמן רב, לאחר שחיפשנו אותו הוא נמצא ישן על ספסל ואושפז בשלוותה נקבעה לו תוכנית שיקום הכוללת עבודה והוצאה מהבית (הוא גר בבית הוריי) רק בחלקה יושמה, נמצאה לו עבודה אך הוא נשאר בבית הוריי וסירב להצעה להוציאו, במשך תקופה הוא היה במצב "תקין" - כלומר הלך לעבוד אך לפני כשלושה שבועות הוא השתנה התחיל לאמלל שוב את המשפחה. מצבו התדרדר הוא אינו מוכן ליטול את התרופות, מאז עוברים על המשפחה כמה שבועות של סבל, שבהם הוא מאמלל את כולם, אולם ללא אלימות פיזית אך הוא לא מסכים בשום פנים ואופן להתאשפז.קראנו לפסיכיאטר הוא נתן לו תרופות, אך הוא לא לוקח אותם. ליד הפסיכיאטר הוא מתנהג בסדר (לפי הפסיכיאטר זה לא מספיק לאישפוז כפוי) ואומר שהוא יקח תרופות , הפסיכיאטר לא מוצא לנכון להוציא צו אשפוז. וכך התסריט הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. כשהוא בבית, גם כשמצבו היה טוב יחסית, הוא מסרב לגור בהוסטלים שיקומיים (גם לא ידענו איך להוציא אותו לאחד כזה). בני המשפחה חסרי אונים לחלוטין. אנו חוששים לדבר בקירבתו שמה הוא יפגע בהורים שלי או יעשה מעשה אחר מצד שני לא היינו רוצים לגרש אותו מהבית, אך הוא לא מוכן להתאשפז מרצונו. האם יש לכם רעיון מה אפשר לעשות? למי ניתן לפנות? האם יש איזשהו גוף שיכול לסייע להם ולנו? המצב הנוכחי הוא נוראי גם עבור הוריו ומשפחתו המורחבת וגם עבורו והוא בלתי נסבל. ההורים כבר מבוגרים ולא מסוגלים להתמודד עם האלימות המילולית והעויינות, נשאר להם מעט חיים להנאה ואנו רוצים שהם ינצלו אותם. בבקשה כל פיתרון או רעיון אנו מתייאשים מהמצב ולא יודעים למי לפנות!!!!! האם לשירותי הרווחה בעיר, לבתי המשפט או כל רעיון אחר תודה מראש,
 

ערגליה

New member
שלום

את מעלה נושא שמוכר ללא מעט משפחות שבהן יש אדם מבוגר חולה שגר עם ההורים ואינו מוכן לקחת תרופות (כל פעם מחדש). זה משהו שמאד נפוץ בקרב חולי סכיזופרניה. איני מכירה לגמרי את החוק ובאיזה מצב כן או לא מאפשזים בצו, אך יש לי כמה מחשבות. האחת שווה שההורים יקחו חלק בקבוצת תמיכה להורים של חולי סכיוזפרניה. בכל הארץ פועלות קבוצות כאלה ושווה לחפש בין אם דרך המרכז האזורי לבריאות הנפש או דרך ארגונים כמו 'אנוש' 'בנפשנו' וכיוב'. המחשבה השניה זה להתייעץ עם הרופא שטיפל בו בביה"ח שלוותה או אפילו עם מנהל המחלקה אני מעריכה שהם מכירים מקרים דומים ויוכלו להנחות אתכם ואת ההורים מה לעשות כדי לעזור לו ולעצמם. אז הוא כעת לא באשפוז אצלם אך אולי בכ"ז יסכימו לשוחח איתכם. המחשבה השלישית זה כן לפנות לרווחה. פנו אתם (את/ה בעצם) והסבר מה קורה בבית, לדעתי יש ערך בכך שעובדת סוציאלית תכיר את ההורים והמשפחה. נכון שהן מאד עמוסות אך חשוב שהיא תכיר ותוכל להציע גם כן רעיונות משלה. מעבר לכך אין לי עצות קונקרטיות, קל לומר 'תאשפזו' או 'תוציאו אותו מהבית' אך זה יהיה לא אחראי ולא לעניין שכן המצב הרבה יותר מורכב מזה כמובן ואיני מכירה מספיק את הרקע והנתונים.
 

stingran

New member
ליבי אתכם

אחיה של אשתי הוא בן 23 והוא סכיזופרני מזה 8 שנים. אני רוצה לספר לך מנסיונן של אשתי ואחותה כדי שאולי תסיקי לבד את המסקנות. במשך 8 שנים הן לא הלכו לייעוץ ותמיכה למשפחה, אלא ניסו לטפל בו בעצמן. הוא פיתח בהן תלות טוטאלית ולא הסכים לשמוע למשל על "עצמאות" או "לישון לבד" וכו'. כשאני נכנסתי לתמונה לאחר החתונה, הכרחתי את אשתי להתחיל בתהליך "התנתקות" שכלל את ההבנה שהיא לא מסוגלת לטפל בו באופן מקצועי, ולכן היא גם הורסת את סיכוייו לטיפול נכון, וכמובן הורסת לעצמה את החיים כי היא התעסקה בזה 24 שעות. לבסוף, לאחר שנתיים של עבודה על הצד המנטלי מבחינתה, זה עבד. האח הגיע למצב שאת מתארת (הוא אמלל את המשפחה וכו), ופעם אחת אף ברח מהבית ואיים על האחיות. הוא אושפז בגהה, ולאחר שנה יצא. במהלך האשפוז האחיות הגיעו להבנה שפתאום הן חיות את חייהן וסוף סוף משקיעות בעצמן (ובמשפחתן). אתם צריכים להבין שלפעמים כמה שלא תנסו, אתם לא מסוגלים לטפל בחולים האלו. רופאים מדופלמים ומערך שלם של רפואה ומחקרים עוד לא מצאו את הפתרון המלא לסכיזופרניה, אז אתם תצליחו? לא אומר לך להתייאש, אבל חשוב שתקבלי בהבנה ותשלימי עם העובדה שיש לכם חולה נפש. ולא תמיד יהיה לכך פתרון. לדעתי, תעשו הכל כולל הכל כדי לאשפזו ולו לתקופה ראשונית, מכיוון שאחרת אתם תכנסו למעגל הלא נגמר הזה. אתם תתחילו להרגיש שחייכם נהרסים. אתם צריכים להבין שהעובדה שחייו של החולה נהרסו, לא מחייבת שגם חיי משפחתו ייהרסו. זה קשה להבין ולקבל את זה, אבל אין לכם ברירה. לכו לייעוץ משפחתי ב"אנוש", הם עזרו מאד לאשתי. אל תפחדו לאשפז אותו. אין שום דבר רע במחלקות הסגורות. הייתי שם שנתיים עם גיסי ואני יכול להגיד לכם שכך החולה מקבל פרספקטיבה שיש עוד אנשים כמוהו ועוד חולים כמוהו. לדעתי, גם אם זה אומר לשקר (כן, לשקר!!!) ולהתלונן במשטרה שהוא איים על ההורים למשל, זה שווה. כי אז יאשפזו אותו ויטפלו במסגרת סגורה. אולי זה קצת חריף, אבל אני באמת חושב שאין ברירה אחרת. שיהיה בהצלחה
 

dan400

New member
ל "stingman" תזהר בדבריך...

חוק טיפול לחולי נפש קובע עונש של עד 5 שנות מאסר למי שמביא לאשפוזו של אדם שלא בצדק-אז תחשוב קצת לפני שאתה מציע לאנשים לשקר. כנראה שאתה שקרן שפל גם בתחומים אחרים-למזלינו לא כולם כאלה...
 

stingran

New member
תודה על האזהרה ועל המחמאות

אינני יודע באיזה גיל ,אם בכלל, היית בתיכון, אבל כנראה שהבנת הנקרא שלך איננה מהמשובחות שבתכונותיך. מהדברים שכתבתי למעלה ברור לחלוטין שמדובר במפלט האחרון ולא בשיטה ה"נוחה" לטיפול בחולי סכיזופרניה. אל תשכח שבכל זאת יש צוות רפואי מיומן (או לפחות אמור להיות) שמתפקידו גם לסנן את המקרים הללו, ואם הם יראו שאין לחולה סימנים של מחלת נפש, אף אחד לא יאשפז אותו סתם. אלא אם כן אתה רומז שהצוות הרפואי לא ממש בודק... למזלי ןלמזלה של המשפחה אצלנו, לא נאלצנו להגיע לכזה מצב שכן גיסי אכן איים בסכין על משפחתו (אנחנו בכלל גרים בחו"ל), ולכן אושפז. אם ממש תקרא את המכתב הראשון בשרשרת, תראה שגם המשפחה שהעלתה את הנושא חוששת מפגיעה בהורים, ובטוח שיש להם סיבה לחשוש, אחרת לא היו כותבים את זה. ולגבי היותי "שקרן שפל", אני מודה לך על המחמאות, ומאחל לך בתמורה מצב כמו של המשפחה הנ"ל.
 
למעלה