זקוקה לתמיכה
שלום.
אני אמא לילד בן 6, רגיש, מתוק, מקסים ונהדר.
אני כותבת כאן, כי כבר די הרבה זמן אנחנו מסתובבים עם השאלה האם יש לו הפרעת קשב עם היפראקטיביות, וכנראה שהעדפתי לחשוב שאין ללו.
כלומר - ידעתי שהוא לא ילד "רגיל" ושיש לו התנהגויות אחרות, אבל האבחון לא היה ודאי וכמובן שהעדפתי לחשוב שמדובר במשהו רגשי או במשהו אחר.
מה כן עשינו?
אבחון אצל נוירולוגית - שקבעה, די בוודאות, שהתשובה חיובית ושהילד סובל מ-ADHD. אני לא אהבתי את האופן בו היא עשתה את המבדק, וחשבתי שהיא ביקשה ממנו דברים שלא מתאימים לילד בגילו, דבר שנתמך אחר כך על ידי המרפאה בעיסוק ולכן גרם לי לחשוב שהנוירולוגית היתה נמהרת מדיי בקביעתה (שמעתי עליה דעות כאלה מאימהות נוספות).
ריפוי בעיסוק - במטרה לסייע לו להחזיק נכון את כלי הכתיבה, לשבת ולסיים מטלות ובכלל - למלא הוראות. יש לציין שהמרפאה בעיסוק עשתה לו את המבדק שעשתה הנוירולוגית בהתאמה לגילו - והוא עשה את הכול בשנייה.
הדרכת הורים - אנחנו נמצאים בתהליך עם עובד סוציאלי, אבל הוא כמובן לא מאבחן אלא מסייע לנו להתמודד עם ההתנהגויות והקשיים.
עכשיו הוא התחיל כיתה א'. אין לו קשיים לימודיים (עדיין), רק קושי בלהתחיל משימות. כשעוזרים לו להתחיל - הוא עושה הכול בלי בעיה.
אבל - הקושי הוא יותר התנהגותי, והיום קרה דבר שגרם לי לחשוב שאולי בכלל זאת צריך לעשות משהו. אני מאוד לא אוהבת את הרעיון של לתת לו ריטלין, חוששת מזה מאוד בגלל תופעות לוואי, חשש מזה שהוא לא יוכל לתפקד בלי זה, פחד שהוא כבר לא יהיה אותו ילד שלי שאני כל כך אוהבת (דמעות בעיניים כשאני כותבת את זה). אני רוצה לשאול אם יש דרכים אחרות, לדעתכם, שבהן אפשר לעזור לו, מחד, וגם לשמוע על ילדים בערך בגילו שכן לוקחים ריטלין ואיך זה עוזר להם.
אני גם רוצה לשאול אם הייתם נותנים ריטלין אם הקושי היה בעיקר התנהגותי ולא קשיים בלימודים וכד'. יש לציין שמבחינה חברתית הוא בסדר - לא הכוכב של הכיתה, אבל גם לא מנודה או משהו. הוא גם לא אלים.
מה כן? התפרצויות זעם, השתוללות במקומות ציבוריים והתנהגויות לא צפויות ומביכות לפעמים.
סליחה אם ההודעה קצת מבולבלת, אני פשוט נמצאת כרגע במצב של לעכל את מה שהיה היום ולחשוב מה עושים הלאה.
אשמח גם לשמוע על אבחון TOVA - איך הוא מתבצע בדיוק, האם הוא מתאים לילד בן 6 והאם אפשר לסמוך על תוצאותיו.
תודה לכל מי שהגיע עד כאן ותודה עוד יותר מיוחדת לכל מי שיגיב.
שלום.
אני אמא לילד בן 6, רגיש, מתוק, מקסים ונהדר.
אני כותבת כאן, כי כבר די הרבה זמן אנחנו מסתובבים עם השאלה האם יש לו הפרעת קשב עם היפראקטיביות, וכנראה שהעדפתי לחשוב שאין ללו.
כלומר - ידעתי שהוא לא ילד "רגיל" ושיש לו התנהגויות אחרות, אבל האבחון לא היה ודאי וכמובן שהעדפתי לחשוב שמדובר במשהו רגשי או במשהו אחר.
מה כן עשינו?
אבחון אצל נוירולוגית - שקבעה, די בוודאות, שהתשובה חיובית ושהילד סובל מ-ADHD. אני לא אהבתי את האופן בו היא עשתה את המבדק, וחשבתי שהיא ביקשה ממנו דברים שלא מתאימים לילד בגילו, דבר שנתמך אחר כך על ידי המרפאה בעיסוק ולכן גרם לי לחשוב שהנוירולוגית היתה נמהרת מדיי בקביעתה (שמעתי עליה דעות כאלה מאימהות נוספות).
ריפוי בעיסוק - במטרה לסייע לו להחזיק נכון את כלי הכתיבה, לשבת ולסיים מטלות ובכלל - למלא הוראות. יש לציין שהמרפאה בעיסוק עשתה לו את המבדק שעשתה הנוירולוגית בהתאמה לגילו - והוא עשה את הכול בשנייה.
הדרכת הורים - אנחנו נמצאים בתהליך עם עובד סוציאלי, אבל הוא כמובן לא מאבחן אלא מסייע לנו להתמודד עם ההתנהגויות והקשיים.
עכשיו הוא התחיל כיתה א'. אין לו קשיים לימודיים (עדיין), רק קושי בלהתחיל משימות. כשעוזרים לו להתחיל - הוא עושה הכול בלי בעיה.
אבל - הקושי הוא יותר התנהגותי, והיום קרה דבר שגרם לי לחשוב שאולי בכלל זאת צריך לעשות משהו. אני מאוד לא אוהבת את הרעיון של לתת לו ריטלין, חוששת מזה מאוד בגלל תופעות לוואי, חשש מזה שהוא לא יוכל לתפקד בלי זה, פחד שהוא כבר לא יהיה אותו ילד שלי שאני כל כך אוהבת (דמעות בעיניים כשאני כותבת את זה). אני רוצה לשאול אם יש דרכים אחרות, לדעתכם, שבהן אפשר לעזור לו, מחד, וגם לשמוע על ילדים בערך בגילו שכן לוקחים ריטלין ואיך זה עוזר להם.
אני גם רוצה לשאול אם הייתם נותנים ריטלין אם הקושי היה בעיקר התנהגותי ולא קשיים בלימודים וכד'. יש לציין שמבחינה חברתית הוא בסדר - לא הכוכב של הכיתה, אבל גם לא מנודה או משהו. הוא גם לא אלים.
מה כן? התפרצויות זעם, השתוללות במקומות ציבוריים והתנהגויות לא צפויות ומביכות לפעמים.
סליחה אם ההודעה קצת מבולבלת, אני פשוט נמצאת כרגע במצב של לעכל את מה שהיה היום ולחשוב מה עושים הלאה.
אשמח גם לשמוע על אבחון TOVA - איך הוא מתבצע בדיוק, האם הוא מתאים לילד בן 6 והאם אפשר לסמוך על תוצאותיו.
תודה לכל מי שהגיע עד כאן ותודה עוד יותר מיוחדת לכל מי שיגיב.
