זקוקה לתמיכה

עמליה22

New member
זקוקה לתמיכה

קודם הייתי בפורום פוריות, אחר כך בפורום אימוץ (בן הזוג סרב) אחר כך בתרומת ביצית. ועכשיו אני מבינה שאתן הפורום שאני צריכה. הריון עדיין אין - בקרוב נסיון שני של תרומת ביצית. אבל לאורך כל הדרך ובעיקר מאז שעברתי את גיל 40, העובדה שאהיה אמא מבוגרת מחלישה אותי מאוד !!!! אני בת 43 ללא ילדים, בן זוגי האהוב בן 45 עם בן מתבגר מנישואים קודמים. העובדה שלילד שלנו יהיו הורים מבוגרים מתסכלת אותי עד אימה, עוד יותר מפחיד אותי שהוא או היא יהיו ילדים יחידים! במקום לדמיין תרחישים חיוביים אני רק חושבת על הפעמים שיחשבו שאני הסבתא, על הקנאה של הילד או הילדה בילדים שההורים שלהם צעירים יפים ונמרצים ויש להם 2 אחים, על כך שהילד יתייתם בגיל צעיר וישאר לבד בעולם. בכל פעם שבן הזוג מתלונן על כאבי גב, אני חושבת על הילד ואיך אבא שלו יקח אותו על הגב. אני מרגישה כמו פריקית - זאת המילה. זה מוזר כי בשום אספקט אחר אני לא מרגישה "זקנה" במיוחד - יש לי קריירה טובה, אני נראית מעירה לגילי, מנהלת אורח חיים צעיר, ועדיין בהקשר הזה, אני פשוט מרגישה שזה מאוחר מדי. כמה הייתי רוצה לעבור את הטיפולים המעייפים האלו (5 שנים!) בלי הספק הזה שמטפטף עלי כל הזמן כמו חומצה ומחליש אותי.
 

דינהלה1

New member
ברוכה הבאה לפורום שלנו


בהחלט הגעת למקום הנכון
אני אכנס יותר מאוחר כדי לתת לך תשובה מפורטת ולהפריח את כל "החששות" שאת המעלה. בינתיים אני רק יכולה לומר לך שהסוד להורות טובה ואושרו של הילד תלויה באיכות ההורות ולא בגיל. הורים "צעירים" יותר זה לא קריטריון להורות טובה וההפך!
 

einatgross1

New member
תמונת העתיד הרצויה

אומרים שמחשבה יוצרת מציאות. כשראיתי את ההודעה שלך, לא יכולתי לעבור על פניה בלי להגיב. יכול להיות שלראייה שלך לעתיד, ממש ובאמת, אין שום קשר למה שקורה לך בפועל. ואני מתנצלת מראש, אם אני נוגעת בעצב פתוח. ראשית, הסתכלי לעצמך בנשמה ובידקי אם את באמת רוצה ילד שהוא שלך ביולוגית, או מוגדר כשלך מההתחלה. לא באמת חייבים ילד, אם לא רוצים. שנית, כדי להיות בצד הבטוח של הדברים, אני ממליצה לך לחשוב על האופן בו כן היית רוצה לראות ולחוש את העתיד, במצב האידיאלי. המחקר מוכיח שוב ושוב, שאם רואים את הדברים כמו שרוצים שהם יהיו, יש להם קצת יותר סיכוי להיות. אל תיתני לקול החברתי להטביע את את הכמיהות שלך. באהבה.
 

דינהלה1

New member
אז ככה

יש מגמה מאוד חזקה היום להמתין עם הבאת ילדים לעולם או להביא את הילד השני או השלישי בגיל יותר מאוחר. באזור מגורי יש בכל גן כיתה כמה ילדים עם הורים כמונו כך שאת לא יוצאת דופן. כמובן שטיפוח אישי תמיד מצעיר וחשוב בכל גיל
כאבים בגב וכל מני יש בכל גיל. פשוט צריך לנהוג בחכמה. הוא ממש לא חייב לעשות סנפלינג כדי להוכיח שהוא אבא טוב...הורות טובה מורכבת מכל כך הרבה פרמטרים כך שלא צריך לבחון כל דבר בזכוכית מגדלת ושום דבר לא צריך להיות מושלם. עכשיו שילדיי גדלו אני למשל מחבקת ומרימה אותם בזמן שאני יושבת על הספה ואז לא כואב הגב (וגם לא כבד...) בקיצור, יש פתרונות טכניים ויצירתיים שהורים עושים בחיי היום יום. לגבי נושא של ילד יחיד אז לכל מצב בחיים יש יתרונות וחסרונות, יש כאלה שיאמרו שלהיות ילד סנדביץ/הבכור/הקטן בין אחים זה גם לא אידיאלי. החכמה ללמד את הילד לקחת את מה שהחיים נותנים ולדעת למנף ולהסתכל על הצד החיובי שבכל דבר. יש יתרונות בהורות מאוחרת בהרבה מובנים למשל: בנושאי הכלכלי, ניסיון חיים, מוכנות נפשית לנתינה ועוד. חוץ מזה יש את הפורום שלנו שתמיד אפשר להכנס ולהתיעץ
 

valeta

New member
עמליה, נורא מצער שאת מרגישה מוחלשת מנושא הגיל

אני לא מכירה אף כיתה/גן היום שאין בו הורים מבוגרים. לפעמים כי זה "בן זקונים" ולעיתים כי יש היום מציאות של משפחות מורכבות, פרק ב', חד הוריות וכו'. זה לא בדיוק "פריקי" או חדשני... ומעבר לזה - אני רואה גם יתרונות בהורות מאוחרת. בעלי למשל, היה אבא אחר לגמרי בסיבוב הקודם שלו, ולפי עדותו שלו - אבא פחות טוב. פחות קשוב, פחות סבלני, פחות מסור, פחות מודע לצרכים המורכבים של הילדים. המון דברים התפספסו שם גם בגלל זה. היום הוא פשוט אבא נפלא. אני חושבת שצריך ללמוד לקבל את החיים ואת מה שהם מזמנים. החיים זימנו לך אתגר של הורות מאוחרת, ולדעתי צריך לקבל את זה בלב פתוח. את תראי שכשתהיי אמא התחושות האלה יפנו את מקומן לתחושות האחרות של האמהות וההורות, ונראה לי שחלק מהחולשה שלך בנושא הגיל קשורה לחסר ולדרך הקשה שאת עוברת. אגב, בתקופות עבר הורים אולי היו צעירים, אבל גם מתו צעירים. היום גם להורים בגיל מבוגר יש לפחות 40 שנה עם הילדים, יותר ממה שניתן לומר על ילדים והוריהם גם באמצע המאה העשרים. הלוואי שיבוא הילד במהרה שימלא אותך באושר!
 
למעלה