זקוקה לתמיכה

[דניאלה 341]

זקוקה לתמיכה

שלום לכולן, אני בת 34, אמא לילדה מקסימה בת שנה ונשואה לבעל תומך. לפני כמה ימים גיליתי שאני בהריון ובמקום לשמוח עד לב השמים כמו בהריון הראשון, הרגשתי עצבות נוראה שלא עוברת עד עכשיו. לפני חודשיים התחלתי עבודה חדשה וותובענית זה נראה לי מוקדם מדי לשלב בה הריון. ובעיקר, נראה לי לא הוגן כלפי בתי, להכניס לחייה כ"כ מהר אח או אחות. נכון, רציתי להיכנס להריון לפני גיל 35, ככה שזה רק עניין של כמה חודשים לכאן או לכאן. ועדיין הפרש של שנה ושמונה חודשים בין הילדים נראה לי נורא קטן. איך מסתדרים? בגינה אחר הצהריים? באמבטיות וטבכלל? זה נראה לי כמו לגדל שני תינוקות אשמח מאוד לקצת תמיכה דניאלה

 

[איMAלה]

לא מכירה באופן אישי אבל...

קרה לחברה שלי והיום מאוד שמחה עם שני הקטנטנים. לגבי העבודה - אין סיבה שלא תוכלי לשלב אותה עם ההיריון - תנסי להנות משניהם, ואחרי הלידה תוכלי לחזור והמשיך מאיפה שהפסקת. וקחי את החודשים הקרובים להתסגל לרעיון מכל הבחינות. מאחלת לך הריון ארוך וקל

 

[אין לי מושג איך]

זה הרבה פחות קשה ממה שנדמה לך כרגע

יש לי שלושה "צמדים" של ילדים שנולדו בהפרשים מאד קטנים, יותר קטנים משנה ושמונה. זה קצת קשה בהתחלה, טכנית - אבל לא דומה אפילו לקושי של תאומים, כי ה"גדול/ה" בכל זאת הרבה יותר גדול/ה. כבר יש יכולת הבעה, יכולת ללכת, להבין הוראות פשוטות, לחכות רגע אם את עסוקה - מאד שונה מתינוק. מעבר לזה יש גם יתרונות : קודם כל, השינוי מתקבל בקלות יחסית, הרבה פחות צרות של קנאה. וכשהם גדלים - יש תחומי עניין דומים, חברים משותפים, משחקים משותפים... אפילו בגדים קל להעביר בהפרשים קטנים כאלה

את לא עושה עוול לילדה כשאת מביאה לה אח או אחות, להיפך - את נותנת לה מתנה לחיים. תסתכלי על זה כך, וכשתהיי שלמה עם עצמך - גם בעבודה יהיה קל יותר

 

[mykal]

חבל שאת לא שמחה

כי הריון זה דבר ממש משמח, בוראים חיים חדשים, מאחלת לך הריון קל וכיפי. (תחשבי כמה נשים בגילך היו רוצות ולא מצליח) ככלל כדאי תמיד לראות את החצי כוס המלאה, הילדה שלך לא תפסיד אם לא תשדרי הפסד, ילד הוא חיישן מדופלם, תשמחי תשדרי שמחה ותראי ראיה חיובית צובעת את העולם בהרבה יופי. יש לי שלושה שההפרש ביניהם כמעט שנה וחצי, וביניהם לרביעית, שנתיים וחצי ואחריה עוד שנה וחצי--נהניתי מכל רגע, והיום הם חברים טובים, עבדתי כל השנים, זה רצון והסתכלות. תשמחי ושיהיה לך בהצלחה רבה.

 

[מיכל754]

שלום

אני מיכל בת 34 אימא ל-6 ילדים בהפרשים מאוד קטנים ואני חיבת לציין שרציתי הפרשים קטנים כי החוויה של הילדיםלגדול ביחד זוהי חוויה גדולה. לי יש 2 אחים ואחות בהפרשים קטנים האח הגדול גדול ממני בשנה והאח הקטן קטן ממני בשנתים. ואני זוכרת איזה כיף היה לנו כי היה לנו הרבה דברים משותפים בגלל הגיל הצמוד. ועכשיו כשלכל אחד כבר יש מפשחה משלו הקשר עדין נשאר מצוין. בקשר לאיך מסתדרים, בהתחלה זה נירא קשה אבל מהר מאוד מתרגלים, לומדים לעשות כמה דברים בו זמנית. ובקשר לעבודה אני עורכת דין, וזאת עבודה לא קלה בעיקר כשצריך להגיע לבתי משפט. אבל לומדים להפריד בין העבודה לבית ולוקח זמן עד שמסתדרים אבל גם עם זה שאני עובדת וגם עם זה שיש לי 6 ילדים אני לא חושבת שמישהו מהילדים שלי סובל מחוסר זמן איכות עם ההורים. מקווה שעזרתי לך

 

[nlyyln]

הי דניאלה

לי יש שני ילדים בהפרש של פחות משנה וחצי. בהתחלה זה קשה מאוד, אבל אחר כך זה נהדר. אפשר לגדל אותם יחד, ללכת יחד לגינה, יחד לשעת סיפור. עכשיו הם כבר מעסיקים את עצמם ומשחקים יחד. אין תופעה של "משעמם לי" או שחייבים להביא חבר. תמיד יש חבר בבית. לגבי ההתחלה, נניח - חצי שנה עד שנה ראשונה - כדאי להיעזר כמה שיותר במי שאפשר. כתבת שיש לך בעל תומך, אז בטח זה יהיה בסדר. אבל כדאי לקחת הרבה עזרה: אמא/סבתא, ביביסיטר בתשלום, מה שאפשר ומה שמסתדר. רק כדי לעבור את ההתחלה. איזה כיף לך ! בהצלחה. תהני ותשמחי ושהכל ילך טוב.

 

[עפרה פלוס 3]

זה לא פשוט, אבל מסתדרים

ובסופו של דבר, הרי תשמחי עם התוספת החדשה למשפחה. בהתחלה תצטרכו להתארגן, לשנות סדרים ולפעול אחרת במקומות שבהם הייתם רגילים לפעול בדרך מסויימת, אבל אחרי תקופת הסתגלות לא תצליחי לזכור איך היה קודם. בקיצור - מזל טוב

וכמובן - אנחנו כאן, לתמוך, לעזור ולהקשיב כמה שתצטרכי

 

[טל כ]

הזכרת לי את עצמי לפני כמעט 4 שנים...

הפנצ'ר שלי חוגגת מחר יומולדת שלוש בגן

גם עלי זה נחת בהפתעה גמורה (חחח, כאילו, למה ציפיתי?... "ניזהרנו"...) הבכורה היתה בת שנה ו- 4 חודשים כשגיליתי לתדהמתי שאני בהריון. בדיוק כשהרגשתי שאני מוכנה סופסוף לחזור למעגל העבודה, בדיוק התחלתי לבנות את עצמי מבחינה מקצועית, וכשגיליתי את התוצאה החיובית בבדיקה הרגשתי ממש את כל מה שאת מתארת. הפלה לא היתה אופציה מבחינתי, במיוחד בהתחשב בעובדה שהיא הצליחה ככה, כנגד כל הסיכויים להשתרש אצלי ברחם... אז בכיתי כמה ימים והייתי מבואסת, למרות ה"ידיעה" ש"הריון זה שמחה גדולה", אני מודה שגם ההריון עצמו לא היה כיף כמו הראשון, ומאד מאד פחדתי שלא אוכל לאהוב אותה כמו שאני אוהבת את הגדולה ( כי אהבה כזאת יש רק אחת). ואז היא נולדה (היתה אחלה לידה! אפילו השאירה חשק לעוד אחת) והתאהבתי בה ממבט ראשון. עכשיו היא מדהימה בת 3, ואחותה בת 5 (יש ביניהן בדיוק שנתיים). ההתחלה באמת היתה לא מי יודע מה קלה... הקושי היה בעיקר להזיז ממנה את אחותה הגדולה שניסתה כל הזמן להרוג אותה בכל מיני דרכים מקוריות... אבל היום הן כל הזמן ביחד (משחקות ורבות) והרווח הקטן ביניהן נראה לי היום יתרון גדול. אז קבלי את תמיכתי המזדהה ומאחלת לך שתהני מההפתעה הזאת בסופו של דבר

 

[שמחה37]

ולי יש אח שקטן ממני בשנה ושלושה חודשים

ואין יום שאני לא מודה לאמא ואבא שלי על "הפנצ'ר" שלהם

הם הביאו לי את המתנה של חיי (עד שנולדו ילדי) ובתור אמא לארבעה ילדים שההפרשים בינהם 3 שנים (הגדולים) והקטנה בכלל בהפרש של 8 שנים מהקטן אני יכולה לעודד אותך שבאמת ההתחלה קשה והגידול אמנם יותר קשה אבל יש יתרונות רבים לגידול ילדים צפופים. את עדיין בטיטולים בלא לישון בלילה וכד', אצלי איך שאחד נגמל מטיטולים והרגשתי קצת "חופשיה" לצאת לנופש זוגי לבד אז תמיד בא זה שאחריו והשאיר אותי עוד שלוש שנים בבית. אז תיהני מההריון ותגדלי אותם בנחת. שמחה

 

[טל כ]

גם לי יש אחות

פנצ'רית שקטנה ממני בשנה וארבעה חודשים אגב, גם אני בעצמי פנצ'רית... (זה כנראה עבר אלי בגנים

) ואיזה מזל שהשאירו אותי... מאז ומתמיד היינו דבוקות אחת לשניה, היו אנשים שחשבו שאנחנו תאומות. אני זוכרת שבגיל בי"ס יסודי היינו שוכבות ביחד במיטה וקוראות את אותו הספר (כל הסדרה של נדי... חחחחחח) והיום אנחנו חברות הכי טובות.

 

[bananacream]

אני תכננתי כך מראש

ואני מסכימה חלקית עם מה שאמרת אני מסכימה שזה קשה אבל לא מסכימה עם :" שזה לא הוגן" כף להם יחד בטירוף אומנם אלו שתי תינוקות אבל הם משחקים באותם משחקים וכו'... תמיכה קבלי כמה שאת צריכה...

 

[אמאמימה]

דברי כפירה

זו לא תמיכה, אני יודעת, אלא נקודת מבט אישית: אני עשיתי הפלה כשהייתי במצבך, בדיוק בגלל שהרגשתי שזה לא פיר כלפי בתי התינוקת. אחרי פחות משנה נכנסתי מבחירה להריון וילדתי את בני בהפרש של שנתיים וחצי. האמת - גם ההפרש הזה היה קשה, למרות שיש יתרונות לצמידות בין הילדים-הם בהחלט מהווים חברה אחד לשני (כשהם לא רבים). מעולם לא הצטערתי על ההפלה. אבל לך, בניגוד לי, יש בעל תומך, וזה הבדל גדול. אז בהצלחה לך, והמלצה חמה- בי"ס להורים. זה יכול לשנות לך את כל התמונה.

 

[אמא לתמרז]

בדיוק ההפרש בין שני ילדי

ארז בן 4 ו-9חודשים ואילו תמר בדיוק חגגה 3. כשארז חגג שנה הוא סופסוף ישן במשך כמה לילות רצוף. דיברנו ביננו שנורא בקלות נתמכר לזה ולכן now or never ומדהים אך תוך שבוע נקלטה תמר. להגיד שהיה פשוט? לא היה. אבל כמו שכבר אמרו לך כאן- ארז כבר היה מספיק גדול בכל זאת: הוא הולך ויכול להביא לי את הבקבוק שעל השולחן, ולהביא חיתול או כל דבר אחר. יכול לשבת לידי בזמן שאני עם תמר ועוד. בתחילה, כל זמן שהיא התנהגה כמו "בטטה" כלומר טרם התהפכה ולא זחלה, הוא די התעלם ממנה. הצלחתי לשנות לה את הרגלי השינה כך שבשעה שהבאתי אותו מהמעון היא ישנה והשכנה נשארה להשגיח והיתה לנו עוד חצי שעה ביחד לפחות עד ההתעוררות שלה, בזמן שארז חוזר מיום הרחק ממני. כך הוא גם קיבל קצת זמן לעצמו לבד. מהרגע שהיא כבר הלכה והבינה ותיקשרה ממש כפעוטה הם שיחקו קצת ביחד. היום הם חברים נפלאים. נכון, רבים קצת כמו גורי אריות שצריכים לקבוע את ההירכיה בינהם ולעומתנו ההורים, אבל עדיין, משחקים יפה מאד ביחד. הקירבה בגילים מאפשרת תחומי עניין משותפים- נכון שהוא בחוג ובמעגל חברים אחר ממנה ובכל זאת- הפער מאפשר לקחת אותם יחד לאותה הופעה או הצגה, לשמוע יחד שעת סיפור ולטייל באותו הקצב כמעט. דבר שמקל עלינו כהורים (לא צריך למצוא סידור לאחד מהם) ומחזק הקשר בינהם. תתעודדי, זה קשה קצת בעיקר עד לעצמאות המינימלית של תינוק שיושב, מחזיק לבד, אוכל לבד וזה קורה לפני גיל שנה. ישנם כיסאות/מושבים מיוחדים לאמבטיה כך שבשלב יחסית מוקדם אפשר לעבור לאמבטיה הגדולה ולקלח אותם יחד ועוד... בהצלחה מכל הלב