זקוקה לעצתכם

[מה כדאי לעשות]

זקוקה לעצתכם

הי. שמי עינב (לצורך העניין) ואני חוגגת בקרוב יום הולדת 30. בעייתי היא כזו: אני יוצאת עם בחור כבר 10 (כן, 10!!) שנים והוא פשוט מסרב להתחייב ולהתמסד. הוא דוחה את העניין שוב ושוב , תוך השמעת טיעונים שטותיים ולא רלבנטיים (אני נמנעת מלפרט, מחשש לזיהוי..) במשך כל שנות חברותינו, אני מרגישה שהוא לא ממש שלי. הוא אמנם לא מתראה עם אף בחורה אחרת, אך אנחנו נפגשים מעט (בעיקר בסופי שבוע), לא יוצאים לבלות יחד וכשאני צריכה אותו באמת, הוא לרוב "לא שם"! בנוסף, הוא אוסר עלי להתראות עם מי מחברי, בשל קנאה או רכושנות ומציב לי אולטימטומים בנושא... אני יודעת שתשאלו אותי: "מה, לעזאזל, את עושה איתו??" (זה מה שחברותי שואלות אותי כבר שנים..), אבל אני אוהבת את הבחור ועדיין מקווה למיסוד הקשר. אני גם חושבת שהוא כל כך הוריד לי את הביטחון בשנים הללו, שאולי אני פשוט מפחדת שלא אמצא מישהו אחר, אם אפרד ממנו. השאלה היא, מה כדאי לי לעשות? בקשר לאולטימטומים, בקשר לדחייה הניצחית של מיסוד הקשר ובכלל.... אודה לעצתכם...

 

[מורגיין]

לפני שכולם יגידו את אותו דבר

אני לא אגיד שתתחילי להאמין בעצמך, כי זה שאני אגיד לא באמת יגרום לך לשנות את עצמך. אני לא אגיד לך להפרד ממנו, כי זה מה שאומרים לך כבר שנים ואת לא עושה את זה. אני רק אגיד לך, שלך בתור אישה אינטילגנטית ומקסימה, מגיע יותר מזה, מעצמך ומהחיים. גם לך, כמו לכולם, מגיע להיות מאושרת ומגיע לך לדרוש ולא להתפשר על הדברים שעושים אותך מאושרת. לא נשמע ממה שאת כותבת כאן, שאת מרוצה במיוחד ממצבך, ולפי דעתי יש לך הזכות המלאה לדרוש ולקבל יותר! ואם לא ממנו אז כן, ממישהו אחר! כי את ראויה לטוב ביותר. אל תתפשרי "כי זה נוח כרגע" או כי את מפחדת להמשיך הלאה, הסיכוי עולה על הסיכון, תמיד. אף פעם לא מאוחר מדי, ולמרות הקשיים, אין שום סיבה שתוותרי, בעיקר לעצמך. אני אישית מאמינה בכל ליבי שאת יכולה לעשות את זה.

 

[יסמין43]

אין לי עצות חדשות.

אני לא אשאל אותך "מה את עושה איתו?", כי מזוכיזם הוא תופעה מוכרת. קחי את התחת שלך (או טוסיק, איך שאת מעדיפה) ותעבירי אותו למקום אחר. זהו זה. ואת החרייאת הזה (אני מקווה שככה כותבים את המילה) תזרקי לביוב, כי לשם הוא שייך. אם תמצאי מישהו אחר? עיסקה גרועה כמו זאת אני בטוחה שתוכלי למצוא גם עם מישהו אחר. אם תמצאי עיסקה יותר טובה? לא יודעת, אבל נראה לי ששווה לנסות. ומכסימום, תמיד נקבל אותך בחום בפורום חד-הוריות-מבחירה. בקיצור, חבל על כל רגע שאת נשארת במקום כזה.

 

[adidas^]

מה היית עושה אלמלא פחדת?

תראי, לי נראה שאת איתו רק כי את לא מכירה דרך אחרת להיות, את לא זוכרת קשרים אחרים, את לא בנויה לשינוי כזה פתאום- להיות עם מישהו עשר שנים ופתאום לא להיות איתו בכלל. לדעתי, אין לכם מה לחפש יותר ביחד. קשר רציני הוא לא כזה שנפגשים בו רק בסופי שבוע, או שלא יוצאים בו אף פעם לבלות. הייתי מצפה שתגורו ביחד, שתחיו ביחד אחרי עשר שנים, אם הקשר באמת היה קשר טוב. מיסוד כאן לא יביא לשום שינוי, וזה לא השינוי שאת צריכה. נוכל להגיד לך כאן- תיפרדי ממנו! אבל זה כנראה לא יעזור - הרי זה לא מה שיגרום לך להפסיק לפחד מהשינוי הזה. ובכן- מה היית עושה אלמלא פחדת?

 

[dana2909]

החבר המסרב

בואי אני אשאל אותך שאלה אחרת. ככה את רוצה לחיות עכשיו? ואחר כך? נגיד שהיום הבנאדם מציע לך נישואים, מה הלאה? איך יראו החיים שלך? את חושבת שאחרי 10 שנים אולטימטום ינער אותו? טוב לו ככה, מה רע? הוא מקבל מה שהוא רוצה כמה שהוא רוצה, בלי שהוא יצטרך לתת דין וחשבון לאף אחד, ובטח שלא לך. ולסיום, שאלה מאד מאד חשובה. לא עדיף לך כבר להיות לבד? תחשבי כמה משוחררת תהיי. בלי אנשים שיכתיבו לך עם מי להיפגש ומתי, בלי לחכות שהוד מעלתו יחליט שעכשיו בא לו. לפי מה שאת אומרת, במקרה הכי גרוע, את תשארי לבד. וכמו שאני רואה את זה זה ממש ממש לא נורא, אפילו עדיף, תחשבי שאם הצלחת לתפוס את השמוק הזה שמכתיב לך מתי לנשום ואיך, את תצליחי לתפוס מישהו אחר שבמקום להוריד לך את הבטחון - יעלה לך אותו. אין ספק , 10 שנים זה ה-מ-ו-ן!!! וממש קשה לעשות את זה, אבל הגיע הזמן לחשוב על הצרכים שלך לשם שינוי. אני חושבת שאת יודעת טוב מאד מה הכי טוב לך ואם את צריכה דחיפה קטנה, אנחנו פה בשביל לעזור גם עם זה. ועכשיו זה זמן מצוין לתת לעצמך מתנת יום הולדת: חופש.

 

[אפי היקרה]

בואי נגיד ככה:

עשר שנים זה באמת המון זמן, וחבל לי שלא התעוררת קודם. עשר שנים מחייך "חָיית" (כי להתראות פעם בשבוע זה לא חיים משותפים) עם בן זוג שלא נתן לך, לדעתי, את מה שאת זקוקה לו. אני מניחה שאת אדם די סלחני שאין לו הרבה דרישות חוץ מלהיות מאושרת ונאהבת ולהקים משפחה וכו' וכו'. התירוץ של "לא מוכן למחויבות" אחרי 10 שנים היא מוזרה, ולדעתי, קצת מעליבה. שאלה אחרת יש לי: יש לו עקרונית בעיה עם החתונה עצמה ומוסד הנישואים, או שהוא לא רוצה למסדר בצורה כלשהיא את הקשר (כמו למשל לעבור לגור ביחד ולעשות ילדים)?