זקוקה לעצתכם

[רואה ואינה נראית]

זקוקה לעצתכם

הסיפור שלי הוא כזה: אני בקשר עם אדם פרוד, כ8 חודשים, האדם לא גר עם אשתו, יש להם ילדה משותפת כבת 4וחצי, הוא בקשר איתי כבת זוג לכל דבר, יוצא איתי בפומבי, מכיר לי חלק מחבריו, את הוריו, יוצא עם חברי, סקס, אפילו את החג הוא בילה איתי ומשפחתי. לא מכיר לי את הילדה מהפחד שהיא תספר לאשתו על הקשר ביננו (אישתו לא יודעת כלום). לפני זמן מה, שאלתי אותו, מה קורה עם תהליך הגירושים (אני לא מדברת על זה בכלל) הוא אמר, שהוא החליט שהוא רוצה להיות איתי, אך עדיין לא עושה כלום, ממש כך! מידי כמה שבועות, הוא לוקח יומיים-שלושה פסק זמן ואנחנו לא נפגשים, בתירוץ שהוא צריך זמן לעצמו (אני חייבת לציין, שגם כך במשך השבוע אנחנו מתראים רק 3 פעמים). כל פעם שהוא אומר לי שהוא צריך זמן לעצמו, אני חוששת שהוא רוצה להפרד ממני, הסברתי לו שיקח את הזמן, אך גם לזה יש גבול, וגם אני צריכה לחיות את חיי, אני תומכת, מבינה, קשובה אליו, אוהבת ומאוהבת, אבל חייבת עצה! מה הלאה? מה לומר? איך לגרום לו, לעשות את הצעד לגירושים? במיוחד לאחר שהוא החליט? רק לידיעה, הוא בן 40 ואני בת 31. מה אתם הייתם עושים במקומי, איך מגיבים? כמה אפשר לדאוג שהוא יעזוב אותי? תודה מראש על תשובותכם אני

 

[אמריליס33]

גירושין הוא תהליך קשה מאוד

ומסתבר מדברייך שגם כאשר פרודים קשה לעשות את הצעד הסופי והרשמי. את לא יכולה לגרום לו לעשות שום דבר, והעובדה שהוא מכיר לך את משפחתו וחבריו היא מעודדת, וכלל לא מצביעה על כך שהוא מתכוון להפרד ממך. לעומת זאת עליך לקחת בחשבון שאדם שמסיים קשר ארוך ומורכב של נישואין לא ימהר להקשר לבת זוג חדשה, ובאמת יצטרך זמן לעצמו - אפילו אם המינון לא הולם את צרכייך. אם את אוהבת את האיש הזה ורוצה להמשיך להיות לצידו, עליך לקבל אותו כמות שהוא ולהבין שהוא נמצא כעת בעיצומו של תהליך החלמה. זהו תהליך ארוך וממושך שלוקח זמן, ולא בטוח שהוא ירצה להיות איתך, או אפילו שאת תרצי להיות איתו, כשהתהליך הזה יסתיים. אם זו אהבת חייך - תחכי, אבל אם את מרגישה שאין לך כוח עד שהוא יגמור עם ה"התברברויות" שלו עם עצמו - קומי ולכי. זו החלטה שאת צריכה לקבל, ואם תמשיכי להיות לצידו ולחכות לו לא מתוך השלמה ואהבה אלא מתוך ציפיה שתתחתנו - חבל על כל רגע שעובר. אור ואהבה.

 

[רואה ואינה נראית]

תודה, ואני רק רוצה לציין

שאין בכוונתי להנשא, אינני דוגלת במוסד הנישואים, אני חושבת שאפשר לחיות בזוגיות ובשותפות מדהימה גם ללא אישור מהרבנות. הוא גם יודע שזו לא מטרתי, המטרה היחידה שלי היא: שיהיה לו טוב, שיהיה לנו טוב ביחד. אני מקוה שאת צודקת בהקשר לכך שהוא רוצה להיות איתי, אני לא מצליחה להכנס לראש שלו כשהוא מסתגר, זה קשה שהוא לא משתף אותי בזה, כמה שאני רוצה לתמוך ולסייע, אך באמת אולי הוא צריך להיות לבד, אבל אני גם חושבת שהוא צריך להבין אותי. תודה רבה על התגובה וחג שמח אני

 

[ציפורדרור]

גבולות הזמן

אם טוב לך ואת אוהבת אותו וכפי שאת מתארת אתם זוג לכל דבר. ואת שואלת. "מה אתם הייתם עושים במקומי, איך מגיבים? " מנקודת ההשקפה שלי על החיים - אני הייתי - מַרְפָּה !!לא לוחצת אותו בשום תחום. אני הייתי נותנת לעצמי לאהוב המון.ולהנות מהרגע מההווה. למשך שנתיים לפחות!! הצ'נס שלך לחיות איתו ע"י כך שתתני לו את תקופת ההחלמה מפצע הפירוד. כל שאלה בנושא הגרושים שלו רק מרחיקה אותו ממך בקילומטרים רבים. תאהבי אותו כי את אוהבת אותו. תחיי איתו כי חיי הרגע נעימים לך. לכי איתו צעד צעד בקצב שלו. "לפני זמן מה, שאלתי אותו, מה קורה עם תהליך הגירושים (אני לא מדברת על זה בכלל) " את אומרת דבר והיפוכו. אז אם את לא מדברת על הגרושים שלו בכלל אז למה את כן מדברת עליהם?? נקודת ההסתכלות שלו על גבולות הזמן שונה לחלוטין מנקודת ההסתכלות שלך על גבולות הזמן. מה שנראה לו כמעט זמן נראה לך כהמון זמן. הוא רואה את הזמן כ- רק נפרדתי לפני 8 חודשים - רוצה חופש לא רוצה התחייבות חדשה על הראש. רוצה לחשוב, רוצה מנוחה, לא ממהר וכו' וכו' וכו' את רואה את הזמן כ - לפני המון המון זמן, 8 חודשים ! נפרד מאשתו את רוצה תשובות, רוצה מהר, אין לי סבלנות, רוצה המון ביחד ,אני כבר בת 31 איך אגרום לו להתגרש ? וכו' וכו' וכו' מנקודת ההשקפה שלי על החיים- אני הייתי - מַרְפָּה !! קחי לך הרבה זמן- בעוד כמה חודשים תגרמי לכך שירצה לבלות בחברתך יותר מ-3 פעמים בשבוע ( לא ע"י דרישה!! ממנו. אלה ע"י שתעשי לו כל כך טוב שיבוא לו להיות בחברתך ). ותני לחיים לזרום ללא שאת מכוונת אותם. תני לזמן לעבור וחיי בכיף את היום יום. ולמה את דואגת שהוא יעזוב אותך?? הרי טוב לו איתך, למה שיעזוב? ולמה לדאוג? תהיי חזקה בדרכך, מחשבות כאלה רק מחלישות אותך, סלקי אותן הן מפריעות לך. הכל יבוא בזמנו לאט לאט לאט. סבלנות ציפור דרור

 

[אורלנדה]

ובכלל, להתראות 3 פעמים בשבוע לא

נראה לי מעט מדי. זה דווקא די הרבה. מי קבע שצריך להתראות כל יום? לך יש חיים, לו יש חיים, ואתם נפגשים 3 פעמים בשבוע - בעיני זה לא מעיד על פגם כלשהו.

 

[רואה ואינה נראית]

לא אמרתי שזה פגם..נהפוכו

אני דוגלת בחופש לכל אחד ואחד!זה מספיק לי, הבעיה מדוברת על משהו אחר, קראי שוב את ההודעה שלי ונסי להבין את מהות הבעיה.

 

[רוח חופשית]

מבקשת עצה

משהו בקשר הזה נראה לי קצת מוזר, את מכירה לו את משפחתך והוא מבלה אתך הרבה עם משפחתך. העניין הזה שהוא לא מכיר לך הבת שלו מדליק אצלי נורה אדומה, אני לא יודעת למה אבל נראה לי שהוא סתם בוגד באשתו ולא כל כך מעוניין להפרד ממנה ובוודאי לא להתגרש. מדוע הוא כל כך פוחד שביתו תספר לאשתו אם באמת הם פרודים, ייתכן שהוא פשוט רוקד על שתי חתונות. משום מה נראה לי שטוב לו עם המצב הנוכחי והוא לא מעוניין לשנות אותו.מדוע הוא לוקח מידי פעם פסק זמן, האם ייתכן שהוא יוצא אולי לנופש או לסוף שבוע מהעבודה של אשתו והם נוסעים יחד? את צריכה לקחת זמן ולהתחיל לעשות חושבים. יש כמה היבטים שעלייך לבחון. אנסה לעזור לך: את אומרת שאתם נפגשים במשך השבוע רק 3 פעמים, האם מדובר בימים קבועים? אם לא אז בסדר, אבל אם מדובר בימים קבועים אז אולי, רק אולי אלה ימים שאשתו עובדת אחרי צהריים או יש לה עיסוק כלשהו שמשאיר לו את הדרך פנויה. הוא בילה את החג איתך אולי אשתו הייתה בנסיעה? לא יודעת משהו בכל מה שאת כותבת כאן נראה לי עקום. קשה לי להשיא עצה אבל לו אני במקומך הייתי מתעקשת על צעד נוסף קדימה מבחינתו. הייתי דורשת להכיר את הילדה ולו גם במחיר שהיא תספר לאשתו. הייתי דורשת להיפגש איתו פעם אחת לאירוע כלשהו - לא מתוכן ולא בזמן שנקבע מראש. ובקשר לנישואים אין שום סיבה בעולם שתיקשרו בקשר נישואים אתם בהחלט יכולים להתגורר כזוג גם ללא נישואים. אבל אחרי 8 חודשים אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא זה לא מעט זמן ואתם לא בני עשרה צעירים.

 

[רואה ואינה נראית]

זה בדיוק מה שאני אומרת לו

שצריך להמשיך הלאה, שהרבה אנשים עוברים את זה, שהוא לא יאבד את ביתו, שאני רוצה להמשיך את החיים שלנו יחדיו, הוא אומר: שאני לא מבינה אותו, שזה קשה והוא קרוע בין שני עולמות, אני והילדה, אין לי דרך לעזור לו ולהסביר לו, שזה חלק מהתהליך, אבל זה עובר וזה עדיף מאשר לסבול את חייו הקודמים בחוסר זוגיות.

 

[בחור טוב1]

תראו

דבר ראשון תתפסי איתו שיחה איפה הקשר שלכם עומד ולאן הוא מוביל אולי הוא לא רוצה להיתחתן שנית אולי הוא רוצה לחזור לאישתו ולנסות שנית בכל אופן לא ללחוץ לטפטפ לאט לאט טיפה טיפה לרמוז לו פו לרמוז לו שם אבל לאט לאט לא להלחיץ אותו ולהכריח אותו כי בסוף הוא יעזוב הכל תגידי לו שאם הוא רוצה לבנות איתך קשר רציני ומבוסס במקום להשאיר אותך על אש קטנה הוא צריך להיפרד מאישתו כי זה מפריע לקשר בינכם ביינתים תהיו בקשר טלפוני ותני לו את מרווח הזמן להחליט מה הוא רוצה לעשות להיות איתך ולהיפרד מאישתו או לא להיות איתך ולחזור לאישתו כל עוד הם לא היתגרשו היא מהווה בעצם מן גורם שלישי מפריע כי הוא כל הזמן יחשוב עליה וכל הזמן שיראה את הילדה יעלו לו זכרונות בכל אופן קודם כל שיתגרש ממנה אחרי קצת זמן תוכלו לבסס את הקשר שלכם כמו שצריך בכל אופן שיהיה בהצלחה

 

[המיתבונן]

הביקור אצל הסנדלר

לעולם לא הולכים לבקר את הסנדלר כדי שיכין חליפה אשר החייט תופר, אם נכנסת ביודעין לסנדלר משמעו בענייני נעליים עסקנאן. ובכן, עצם היות האיש פרוד, ועצם היותך מודעת לכך, זה למעשה צריך להביאך להפנים כי תהליך הפרידה אינו כה פשוט, הוא מלווה באלמנטים לעיתים בלתי נצפים, ועל אף רצונך בהאצת התהליך, עליך להפנים, התהליך אינו תלוי רק באיש שאיתו את חיה, אלא בעוד גורמים והם לעיתים בעלי עניין מנוגד לבן זוגך. רוצה בכל זאת לאמר- עליך להניח, לאפשר לבן זוגך להלך במקצבים שלו, ולא להכתיב את מקצביך. ובאשר להוויתך בכל זאת, האני העצמי שלך בכל זאת- המלצתי החמה, לכי עם תחושותיך, אם נעים לך, ואם אתם מתנהלים כבכל זוג, לכי עם תחושותיך. רק כאשר תרצי להקים משפחה, בתוך מסגרת המחייבת ביטול המסגרת האחרת שלו, או-אז יש לך את מלוא הלגיטימציה להתערב בשאלות והתעניינות לגבי עתידכם. מה הוא הסטטוס שלכם עתה רק את יודעת. ולסיום- התיאורים שלך סבירים, נורמאטיבים ואי אפשר לצפות אחרת מכפי שאת מתארת. שיהיה לך בהצלחה.

 

[seeyou]

חבל על הזמן שלך!../images/Emo140.gif

נכון בגיל 31 את מרגישה את הצורך ל"זוגיות ממוסדת"... לא אותו דבר במקרה שלו!! למה? ...."מהפחד שהיא תספר לאשתו על הקשר ביננו (אישתו לא יודעת כלום). " זה אומר הכול!! את "בהגרה" שונה ממה שאת מצפה! האם יש לך כוח להפרד ולחפש בן זוג מתאים או את מעדיפה להמשיך לחלום לשינוים!

 

[חזקוש]

ממתינה בסבלנות אל תקחי אחריות על

הגירושין שלו. זה עלול להתנפץ בפניך בעתיד. אם הוא מאס באישתו ובחיים איתה אז ממילא הוא יעזוב אותה ואם הוא בחר בך אז הוא יחבור אליך. תהיי סבלנית ואל תדחקי את הקץ.

 

[איש המערות]

מבחן ההחלטה הוא בביצועה

כל עוד הוא לא התחיל לבצע צעדים ממשיים לפרידה מאשתו, הרי שלא החליט בעצם דבר. יש לו רצונות, דמיונות והלך רוח של מי שפועל בכיוון, אבל בעצם הוא דורך במקום. את, אל תנסי "לעזור לו" לקבל החלטה, בטח לא לגרום לו. הוא נמצא במצב סבוך ואת החלטותיו הוא חייב לעבד עם עצמו. מבחינה זו, עדיף לך לקחת פסק זמן, לאפשר לו להיות עם עצמו באמת ולחשוב מה בדיוק הוא רוצה. המצב היום נוח לו מאד - יש לו כמעט הכל ועדיין לא ויתר על כלום ולא נאלץ להתמודד עם אשתו בדרך למימוש רצונותיו. שתי אפשרויות בפנייך: האחת, להמשיך איתו בסבלנות ובלי לחץ עד שיאזור אומץ לאמר דבר לאשתו. השניה, לאמר לו שאת מבקשת לבנות את החיים שלך ובשלב זה את מבקשת ממנו פסק זמן לעצמך, כי גם לך יש החלטות לקבל. אני מתייחס לאפשרות השניה לא כאל לחץ מניפולטיבי אלא כאל דבר שאת זקוקה לו באמת - בין אם כדי לקבל ולהיות שלמה עם החלטה ברוח האפשרות הראשונה שהעליתי ובין אם כדי לקבל ולהיות שלמה עם החלטה לעזוב אותו אם הוא לא עושה משהו בנדון. בהצלחה.