זקוקה לעצתכם..
אתמול בלילה התקשרה אלי חברתי הטובה במצוקה. היא עם חבר שלה כבר שלוש וחצי שנים, ועכשיו היא הצליחה לשכנע את חבר שלה לגור ביחד וחטפה פחד. מכיוון שאני גרה עם חבר שלי כבר מס´ חודשים הרגשתי מספיק בטוחה בשביל לתת לה מספר עצות ולעודד. בין השאר דיברתי על כך שזו דרך שמובילה לחתונה, ושנראה לי שזה צעד שכדאי לעשות. לאחר שסיימתי את השיחה, פנה אלי חברי ושאל אותי האם אני חושבת על חתונה. מה אני אגיד לכם, היה לו ממש מבט של פחד בעינים. הפתיעה אותי הגישה הזו, מכיוון שכבר היתה לנו את השיחה של "לאן הקשר הולך" ושנינו דיברנו על כך שאנחנו רוצים להתחתן אחד עם השני, לא עכשיו אבל בעתיד הלא רחוק. כנראה שדיבורים זה יפה, אבל כשמתחיל הת´כלס הבנאדם נלחץ. כשאמרתי לו שאני לא אחכה 3 שנים (בנאדם אני לא ילדה, לא מבוגרת אבל גם לא ילדה) פתאום התחילו להתבלבל לו המילים. או קיי, אז אני מבינה שאתה לא עשיר (אני יודעת את זה, זה לא חדש לי). אני לא רוטשילד בעצמי (כמה חבל..) ואני מכירה את התיק המשפחתי שאתה מביא (גם לי יש תיק משלי).. אבל התגובה הזו היתה כל כך לחוצה שקצת נפגעתי. מה אתה חושב שאני עושה איתך עכשיו? מעבירה את הזמן? ואתה? מה, אתה רואה את זה בתור משחק? שנינו יודעים שאנחנו במשהו רציני, אחרת לא היינו מבזבזים את הזמן אחד על השני. הוא נותן לי להרגיש כאילו הכרחתי אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה. הרי כל צעד שעשינו עד היום היה בהחלטה משותפת. האם המעבר המשותף היה מפאת נוחות בלבד, כדי לא לעשות נסיעות? זה לא שבאתי ואמרתי לו שיקבע לי תאריך עכשיו, גם אני לא מוכנה עכשיו להתחתן, אבל אני חושבת יותר על עוד שנה שנה וחצי, ומסתבר שהוא לא, מסתבר שהוא חשב על 3 שנים, ואני לא חושבת שאני אוכל לחכות כל כך הרבה זמן. אני לא יכולה לדבר איתו כרגע על הנושא הזה כי הוא ממש ממש ממש לחוץ מזה. ואני לא מבינה למה הוא הרבה יותר לחוץ ממני. אני בטוחה שזה הבנאדם בשבילי. ונכון שמפחיד אותי מה יקרה ומה יהיה וכל זה, אבל אני גם מאמינה בשנינו. מה, הוא לא? אולי הוא לא כל כך רוצה את מה שיש ביננו? אני מגזימה? אני מלחיצה מדי? מה אתם אומרים?
אתמול בלילה התקשרה אלי חברתי הטובה במצוקה. היא עם חבר שלה כבר שלוש וחצי שנים, ועכשיו היא הצליחה לשכנע את חבר שלה לגור ביחד וחטפה פחד. מכיוון שאני גרה עם חבר שלי כבר מס´ חודשים הרגשתי מספיק בטוחה בשביל לתת לה מספר עצות ולעודד. בין השאר דיברתי על כך שזו דרך שמובילה לחתונה, ושנראה לי שזה צעד שכדאי לעשות. לאחר שסיימתי את השיחה, פנה אלי חברי ושאל אותי האם אני חושבת על חתונה. מה אני אגיד לכם, היה לו ממש מבט של פחד בעינים. הפתיעה אותי הגישה הזו, מכיוון שכבר היתה לנו את השיחה של "לאן הקשר הולך" ושנינו דיברנו על כך שאנחנו רוצים להתחתן אחד עם השני, לא עכשיו אבל בעתיד הלא רחוק. כנראה שדיבורים זה יפה, אבל כשמתחיל הת´כלס הבנאדם נלחץ. כשאמרתי לו שאני לא אחכה 3 שנים (בנאדם אני לא ילדה, לא מבוגרת אבל גם לא ילדה) פתאום התחילו להתבלבל לו המילים. או קיי, אז אני מבינה שאתה לא עשיר (אני יודעת את זה, זה לא חדש לי). אני לא רוטשילד בעצמי (כמה חבל..) ואני מכירה את התיק המשפחתי שאתה מביא (גם לי יש תיק משלי).. אבל התגובה הזו היתה כל כך לחוצה שקצת נפגעתי. מה אתה חושב שאני עושה איתך עכשיו? מעבירה את הזמן? ואתה? מה, אתה רואה את זה בתור משחק? שנינו יודעים שאנחנו במשהו רציני, אחרת לא היינו מבזבזים את הזמן אחד על השני. הוא נותן לי להרגיש כאילו הכרחתי אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה. הרי כל צעד שעשינו עד היום היה בהחלטה משותפת. האם המעבר המשותף היה מפאת נוחות בלבד, כדי לא לעשות נסיעות? זה לא שבאתי ואמרתי לו שיקבע לי תאריך עכשיו, גם אני לא מוכנה עכשיו להתחתן, אבל אני חושבת יותר על עוד שנה שנה וחצי, ומסתבר שהוא לא, מסתבר שהוא חשב על 3 שנים, ואני לא חושבת שאני אוכל לחכות כל כך הרבה זמן. אני לא יכולה לדבר איתו כרגע על הנושא הזה כי הוא ממש ממש ממש לחוץ מזה. ואני לא מבינה למה הוא הרבה יותר לחוץ ממני. אני בטוחה שזה הבנאדם בשבילי. ונכון שמפחיד אותי מה יקרה ומה יהיה וכל זה, אבל אני גם מאמינה בשנינו. מה, הוא לא? אולי הוא לא כל כך רוצה את מה שיש ביננו? אני מגזימה? אני מלחיצה מדי? מה אתם אומרים?
