זקוקה לעצה

אורה52

New member
זקוקה לעצה

אתמול חגגנו את חגיגות לג' בעומר, בני (בן 5, ADHD) היה מאושר מאוד, שמח, רץ, קפץ והכל היה בסדר עד שברגע אחד הוא שפך חול על ראשה של אחת הילדות. לא ראיתי בדיוק את רגע המעשה, אבל ראיתי את הילדה בוכה וקלטתי את אביה מסלק בתקיפות את בני ומאיים עליו שלא יעז להתקרב לאזור של הילדה. אחר כך הוא גם פנה לבעלי ואמר לו "קח את הילד שלך מפה ושלא יתקרב לכאן". ובכן, נעלבתי, הערב כולו נהרס לי ומאותו רגע נצמדתי לבני לוודא שלא יעשה כלום. התגובה הראשונית אמרה לא רוצה כל קשר עם המשפחה הזו בעתיד... מה אתם אומרים? מה לעשות? איך הייתי אמורה לנהוג?
 

זוהרה 1

New member
לפי דעתי ..

האחריות על ילדינו היא שלנו, במיוחד כאשר מדובר במאפיינים של אימפולסיביות ומעשים בלתי צפויים... אם חלילה היה לנו ילד נכה על כסא גלגלים היינו צמודים אליו, אם היה לנו ילד אפילפטי או סוכרתי היינו משגיחים ולפיכך גם ילד עם ADED עם מרכיב אימפולסיבי מחויב בהשגחה למען בטחונו ולמען בטחונם של אלו שבסביבתו. נכון, לא תמיד אנחנו יכולים להימצא פיזית לידו (למשל במסגרת החינוכית) אך כאשר אני נמצאת עם ביתי אני תמיד פוקחת שתי עיניים... עוד דבר, יש לקחת בחשבון מראש שאירוע חברתי רב משתתפים (כמו ל"ג בעומר) יוצר מצב של גריית יתר.כך שמראש אולי צריך לפקוח יותר עיניים ... מניסיון, אנו ההורים נדרשים למשימה לא פשוטה, מעייפת וסזיפית, אך לא רואה פיתרון אחר. ולגבי האבא של הילדה... תגובתו מובנת לי. אני הייתי דורשת מילדתי להתנצל ומבקשת את סליחתם ומציינת שאני מבינה את כעסם...הרי כל אחד מאיתנו היה כעוס לו היו זורקים על ילדו חול, כך שמדוע שלא נקבל את התחושה של אותו אבא ? מחזקת את ידייך
 

zivadina

New member
עצה

גם אני עברתי ארועים פוגעים כאלה. אני חושבת שנפגעתי, כי הזדהיתי כל כך עם הבן שלי. בכל זאת, תמיד ניסיתי לחשוב על החינוך שלו, ואם הייתי בטוחה שהוא לא התנהג כשורה, עזרתי לו ללכת להתנצל. לא רק כדי לפייס את הילד הפגוע, אלא קודם כל כדי שהוא ילמד מה מותר ומה אסור, וילמד להתנצל. בתור "נעלבת מקצועית", אני יודעת שהעלבונות שלי לא עזרו לאף אחד, ולכן נסיתי לתקן את המעוות כאשר נרגעתי ויכלתי לחשוב בהגיון. שיחה אם הילד תעזור לו להבין במה שגה, ולמה אתם הולכים להתנצל בפני הילדה. ו..עזבי אותך מן האבא ההוא. הכי חשוב שהילד שלך יהיה מחונך בעינייך.
 

אורה52

New member
הוא מתבייש/מסרב ואני דוחקת להתנצל

תודה, אכן אני אמא מזדהה יתר על המידה וצריך לעבוד על כך. דיברתי עם ילדי והתנצלתי בעצמי בפני האמא, בנוסף, אמרתי לה שבני מעוניין להתנצל בעצמו בפני הילדה. עם זאתף, מהתנסויות קודמות אני מכירה את הסיטואציה שבה אני והילד עומדים מול הילדה ולמרות שדיברנו על כך מראש הוא מתבייש/מסרב ואני דוחקת בו להתנצל. בדרך כלל התוצאה מביכה ביותר כי הוא לא מתנצל או זורק איזה "ליחה" לאוויר אחרי התעקשות מצדי. מכיצד להתמודד?
 

zivadina

New member
לא להבטיח בשם הילד

אולי בגלל הטיפוסים האינדיבידואליסטים במשפחתי, למדתי לא להבטיח בשם מישהו אחר, גם אם הוא ילדי. לדעתי, את צריכה לשאול את הילד, באיזו צורה הוא רוצה להתנצל. אפשר גם לקנות מתנה קטנה ולתת, ובוודאי שלא להכריח אותו לעשות מחווה שקשה לו כל כך.
 
למעלה