זקוקה לעצה

[אפרתש]

גננת צריכה שליטה בשביל ניהול תקין

של הגן. אגב - לא לקפוץ על האוכל זהו ערך בעיני. אני מכירה אנשים שאומרים ברכה לפני האוכל, אנשים לא דתיים, רק בגלל הסיבה הזו. לא להתיחס לאוכל כמו חיות (הוא מולי, אז אטרוף אותו), אלא "להתכוון אליו". לשבת, להירגע, לראות מה יש מולך, מה אתה אוהב, מה אתה רוצה לאכול קודם.

 

[פרחיה2]

תתארי לך את המסדרון מוצף בילדים

שראו את אמא שלהם. או חשבו שראו אותה או שעמדו בקצהו כדי לראות אותה... מוכרח להיות סדר. אחרת הילדים ירוצו כגוש אחד לקצה המסדרון וחלק יפלו תוך כדי ריצה אם יש ילדים יותר מהירים. עדיף לומר להם לשבת עד שקוראים להם, אחד אחד, מאשר לעמוד ולצעוק בקולי קולות "לא לרוץ!". אני מבינה את תחושתך הנעלבת, הבת ראתה את אמא ,הגיבה לכך בלי לתת מחשבה על ה"חוק" ונענשה. עונש לא משפיל {רק בשבילך}, אבל , גם ילדים מוכרחים ללמוד להמתין, לחשוב לעמוד במחויבויות שלהם. בגיל הגן זה לא לרוץ לפני תורך, אחר כך זה כבר יותר מסובך . אם לא "נאלף" אותם הם לעולם לא יבינו למה צריך לעצור באדום כשאין אף מכונית אחרת בסביבה.

 

[צימעס]

חשבתי על זה,

אני באמת לא יודעת איך נראה גן... מצד שני - למה אי אפשר שההורים יכנסו פנימה לגמרי? (ואז הבלגן הוא לא במסדרון, אלא בחלל גדול)

 

[לאה_מ]

אני עונה לך לגבי הגן שלנו -

הילדים מתפזרים מתוך מפגש. מה שאומר שהגן מסודר באופן שכל הכסאות מסודרים במעגל גדול - הכניסה לגן היא, למעשה, חסומה ע"י כסאות של ילדים. כשההורים באים הם עומדים במבואה של הגן, ומשם הגננת רואה אותם ושולחת אליהם את הילדים. טכנית זה יותר מסובך והרבה יותר מבולגן להכניס את כל ההורים פנימה (וגם לא פותר את הבעיה שתתכן כאשר ילד יצא לבד או ילך אם אדם שאינו ההורה שלו).

 

[בימבילי]

גם אני חשבתי על זה. בגן שלנו

זה יותר נוח לגננות שיש מרחק וככה הן בטוחות מי לקח את מי. מה שעוד מפריע לי (וזה אולי בכל הגנים העירוניים - לי זה בא בהפתעה) זה שכל ההורים צריכים להגיע בדיוק ב 13.15 ועומדים מאחורי השער שנפתח בדיוק ב 13.15. ואז מתנהל טקס שיגור הילדים. אנחנו רגילים (גן של נעמ"ת) שמותר לבוא בטווח של חצי שעה ואז באמת נכנסים לגן ומדברים עם הגננת והמעבר מהגן להורים ולבית הוא לא כזה חד. כנראה שגם לי יש הסתגלות קשה לגן החדש...

 

[בימבילי]

מה שהטריד את מנוחתי זה לא

שהגננת דורשת (בצדק) לאמת שההורה הגיע ורק אז היא משגרת את הילד. מה שהטריד אותי זה שאחרי שהגננת ראתה שאני שם - היא השאירה את נוגה במקום. שלחה עוד 2-3 ילדים ורק אז שחררה אותי לחופשי. זה היה כמו ענישה ולא מצא חן בעיני (מה גם שהיחידה שהבינה שזו ענישה היתה אני ולא נוגה שלה זה היה טבעי)

 

[limori]

בגן שלנו - (בחו"ל)

שעת האיסוף היא 12:30 אם את מגיעה לפני כן מנהלת הגן או המזכירה נכנסות לכיתה של הילד ומביאות אותו אליך. לך אסור להיכנס לכיתה כדי שהילדים השניים לא יראו שהורים של X הגיעו ושלהם עדיין לא. אבל ברור להם שאם הילד יוצא מהכיתה אזי ההורה מחכה לו בחוץ..אבל זו הפילוסופיה. אם את מגיעה אחרי 12:30 כל הילדים ישובים על ספסל בחצר ומחכים להורים.

 

[אפרתש]

נשמע מוכר

ויש בזה איזשהו הגיון. הגננת רוצה למנוע ריצה של ילדים אל המסדרון (שכנראה זה בעייתי אצלכם). אם הילדים יראו שאפשר לקום בלי שהגננת אומרת - תוך חצי דקה כל הגן ישעט למסדרון. וילדים באמת לא רואים את הדברים האלה כפוגעים. זה כלל של הגן, והם מקבלים אותו.

 

[אמא של יובל ה]

בימבילי,

אני דוקא מצדיקה את הגננת במקרה שלך. הגננת היא זו שמשחררת את הילדים ואסור שהם יצאו על דעת עצמם. תארי לך שילד יצא בלי שמישהו הגיע לקחת אותו ויצא את שערי הגן זה עלול להגמר לא טוב. הילדים על אחריות הגננת.

 

[irisgh]

../images/Emo123.gif

עצם זה שכועסים עליהם, זה עונש מספיק חמור עבורם. יניבי לא רצה ללכת לגן, כי 'הגננות כועסות עלי'. אפילו כעס צריך לנטר, שיהיה במידה ולא בגסות רבה מדי. עונש? מה היא הרביצה למישהו? הזיקה? באמת. ממש לא נראה לי מתאים ל'פשע הנורא'. מניעת ממתקים? מה הקשר. בגנים רבים, כל מי שהתנהג יפה מקבל בסוף היום משהו. לפעמים ממתק. לפעמים הפתעה. זה עוד דרך להשאיר אותם דרוכים. לא ראיתי שבאמת מיישמים את זה. שמעתי את גננת הצהרון אומרת 'היה לך קשה היום ל.. אבל אתה משתדל, נכון?' ונותנת בכל מקרה את ההפתעה. (זו שהובטחה מראש רק לילדים שיתנהגו יפה).

 

[בימבילי]

עונה לך (אחרי ההשתלטות שלי...)

בעיני זה באמת מעליב ופוגע. למנוע אוכל, ובעיקר חטיף בסוף היום בגן שכולם מקבלים בו, זה מעליב. אצלנו בגן מקבלים מדבקת סמיילי אחרי שעוזרים לאסוף ומי שלא עזר לא מקבל. מין ענישה על דרך החיוב... אני הייתי מדברת עם הסייעת. (וגם אם רותם לא היתה ילדה כזאת מקסימיה - זה עדיין לא מגיע לה)

 

[לאה_מ]

הארה: "ענישה על דרך החיוב"

זה לא "תגמול על התנהגות רצויה"?

 

[lulyK]

../images/Emo6.gif

אבל אפשר גם "הגננת הענישה את הבת שלי ומנעה ממנה מדבקת סמיילי כי לא עזרה באיסוף"

 

[בימבילי]

תלוי.

לילדים שעזרו לאסוף וקבלו מדבקה - אכן תגמול על התנהגות רצויה. הילדים שלא עזרו ולכן לא תוגמלו על התנהגות רצויה - נענשים בדרך עקיפה (לא מקבלים). הגננת מתגמלת את ה"טובים" וככה מלמדת את ה"רעים" איך לא להתנהג. הענישה היא פועל יוצא של ההתנהגות החיובית - כי היא לא היתה מעשה אקטיבי של הגננת.

 

[אפרתש]

לא תמיד.

בדיוק הנושא עלה בביתנו לפני כמה ימים. לפני כשנה הנהגנו לתקופה קצרה את שיטת המדבקות - בכל בוקר שההתכוננות לגן עברה כשורה - הודבק סמיילי. בשבוע שהיה מלא סמיילים - קיבלה ביום שישי צ'ופר. זה פעל כחודשיים, בהן נדמה לי שפעם אחת, מקסימום פעמיים, לא זכתה לצ'ופר. לפני כמה ימים, נגה פתאום נזכרה בזה. ואמרה משהו כמו "זוכרים שפעם נתתם לי מדבקות בבוקר? ואז הבנו שזה לא דבר טוב והפסקנו". ביקשתי שתזכיר לי למה זה לא דבר טוב, אם אתרגם את שפתה הילדותית משהו לשפתנו - "היו בקרים שבהם היה לי קשה. לא מספיק שהיה לי קשה, אז עוד נענשתי בזה שלא קיבלתי מדבקת חיוך". היא השתמשה במילה "נעלבתי". אז למרות שברוב הבקרים היא זכתה למדבקת החיוך, מה שהיא זכרה (ואולי זה גם מה שהיא חוותה אז) היה את העלבון שבאי קבלת המדבקה. היום היא שמחה כשהיא מקבלת מדבקה מהגננת ולא מספרת על חוויות קשות כשהיא לא מקבלת את המדבקה. אז אני לא יודעת אם היא נעלבת ולא אומרת כלום, או שיש הבדל בין המקרים, ולכן שיטת המדבקות של הגננת לא מעליבה ואילו המדבקות שלנו כן העליבו אותה. אולי כשמתרגלים לקבל משהו בכל יום, אז כאשר לא מקבלים זה כבר פתאום עונש?

 

[צימעס]

דווקא ניסוח יפה,

כי הוא מזכיר לנו שגם ל"תגמול על התנהגות רצויה" יש כמה תכונות של ענישה.

 

[נורית מ.]

זה נראה לי בדיוק אותו הדבר

לא מבינה מה ההבדל בין: "כולם מקבלים X חוץ ממי שלא עזר" (= ענישה) לבין "רק מי שעזר מקבל X" (= תגמול). בשני המקרים הילד לא קיבל עוגיה/סמיילי. אני חושבת שמבחינת הילד שלא קיבל את מה שזה לא יהיה מדובר באותה גברת בשינוי אדרת.