זקוקה לעצה...

[קתרין זיטה גונס]

זקוקה לעצה...

נמצאת בהליכים מזה כשנה. יש לי ילד בן ארבע. לפני מספר חודשים הכרתי גבר והיחסים בינינו הלכו והתהדקו. לאחרונה הוא התחיל לישון אצלי גם בימים שהילד נמצא בבית, מה שלא היה כמובן בהתחלה. חברי מתקשה ליצור קשר עם הבן ואני לא יודעת אם זה נובע מהאופן שבו הוא רואה את מערכת היחסים בינינו, או מעצם העובדה שגם הוא עצמו פרוד, בהליכי גירושין, ועובר תקופה לא קלה משל עצמו. אולי אין לו גישה לילדים ואולי סתם אין לו גישה לילד שלי... בכל אופן, בשורה התחתונה אין ביניהם תקשורת. לטוב ולרע. הילד גם לא נמצא איתו זמן ממושך בכל מקרה. כשחברי ישן אצלי, הילד נוטה להתעורר יותר בלילות. לפצוח בשיעולים חזקים. לפרוץ בבכי. להרטיב וכו´ וכו´... מה שגורם לתחושה מאוד לא נוחה לי ולחבר. ברור שהדבר מעיד על מצוקה כלשהי ועל רצון להתחרות על תשומת הלב שלי. אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד, הילד עבורי במקום הראשון. מצד שני, הקשר עם החבר חשוב לי מאוד. הוא גר רחוק ממני והנסיעה חזרה הביתה בשעות הלילה לא הגיונית. כמו כן, לא תמיד אני יכולה "להוציא" את הילד מהבית כשהחבר מגיע ובאופן אישי אני גם לא חושבת שאני צריכה לעשות את זה. אני רוצה להוסיף עוד דבר... בחודש האחרון, אביו של הילד נמנע מלראותו. דבר שללא ספק רק מגביר את הקושי ומסבך את הדברים. מה לעשות? תודה מראש

 

[גרא.]

קטרין,את מתארת בעייה שכיחה,ולא

קלה לפתרון.דומה כי הקשר הראשון שאת חייבת ליצור ולהיות בטוחה בו הוא הקשר הזוגי עם חברך..כשההתייחסות שלו לבנך,בן הארבע,אסור שתהיה רגשית, אם בכלל לפני שת בטוחה שעם הגבר הזה את רוצה להמשיך את חייך.עדיין לא להתחתן,כי בשלב זה פרוד.הבעייה ביחסים מעין אלה,שכל עוד אינכם בטוחים ביחסים הללו,אסור לערב את הילד,ליצור אצלו צפיות,או התנגדויות קשות.אחרי הכל הרי יש לו אבא..והוא בגיל ארבע,עדיין לא מספיק בוגר כדי להבין נכון את הסיטואציה שנוצרה..יתכן גם שלאביו הביולוגי,יש חברה,ואולי הוא רואה אותה..והבלבול,והמבוכה,חוסר ההבנה,לפעמים גם רגשות אשמה משמשים בעירבוביה.לפי דברייך,דווקא החבר הנוכחי,מבין את זה,וביודעין לא מנסה ליצור תקשורת מילולית או רגשית איתו.וכך הוא צריך לנהוג.הבעייה שנוצרה ביחס לבנך,והעובדה שבעינייך הוא במקום הראשון,צריכה להנחות אותך,במערכת הרווחים והמחירים שיש בכל אלטרנטיבה.במילים אחרות.נוח לחבר לבוא לביתך, להיות עימך ולישון בביתך,כי הוא גר רחוק..אבל המצב הזה שגבר לא מזוהה עבור בנך,שהוא לא מכיר אותו כלל,בא בלילות מסויימות וישן בביתך..אכן יכול לעורר רגשות קנאה,כעס,ואפילו פחד מפני האיש הזר הזה הגוזל ממנו את אימו.לכן לדעתי,וההחלטה היא שלך..את חייבת לבנות את הזוגיות הזו בהדרגה,אבל לא על חשבון בנך.כלומר..טוב שתפגשו,זו מהות העניין,אבל אם אפשר,לא בביית,ולא כשהוא ישאר לישון..אתם רוצים להיות יחד..תמצאי ביבי סיטר..צאו לבלות..ושהוא ישאר אחר כך לישון באיזה מקום,מוטל,או משהוא כזה.אל תכניסי אותו לביתך,כאילו בגניבה,במסתורין...בחושך שבנך לא יראה..הרי כדברייך,בנך בא בעצם לבדוק מדי לילה אם הוא ישנו..ומה יקרה, חס וחלילה,אם יחסייך עם הגבר הזה יעלו על שרטון,..תפרדו ותכירי אחר,שוב תביאי אותו הביתה בהחבא??? במילים אחרות..יש טעם להביא לביתך גבר שהמחשבה והרצון ליצור זוגיות היא הדדית..ואז לא בהחבא,אלא בידיעת הילד,בהסבר, שהיום אינך יכולה לתת.במקרה כזה בנך יחוש הרבה יותר בטחון..שלא לדבר על תחושות של תשומת לב ואמפטיה כלפיו..אם היחסים הם נחמדים,אבל ארעיים,ולא וודאיים,קיימי אותם בכל מקום רק לא בבית.או שתהיי מוכנה לקבל את המחיר הנפשי שבנך כנראה ישלם.

 

[sharpantie]

עוד דעה

גרא צודק. ואני מסכים עם כל מילה מתוך נסיון אישי. הייתי פעם במערכת כזו שבה הבת של החברה שלי הגיבה כמתואר אצלך וגם לבת שלי לא היה חסר בקיצוניות התגובות. אם את נחושה בדעתך שזהו הקשר של חייך ואת לא מוכנה לוותר,עלייך לשדר או לומר זאת לבנך ולא להכנע למניפולציות הרגשיות שהוא מפעיל ויפעיל בעתיד. אם הקשר אינו ודאי תצטרכי להחליט מה חשור לך הבריאות הנפשית של הילד או החופש שלך לעשות עם חייך כרצונך.

 

[קתרין זיטה גונס]

למה אי אפשר לשלב בין השניים...

בין הבריאות הנפשית של הילד ובין הנסיון שלי ליצור לעצמי אילושהם חיים שפויים בתוך כל התוהו ובוהו שהוא מנת חלקי ביום יום?... עתיד היחסים ביני ובין החבר עדיין לא ברור כמובן, אבל יחד עם זאת, הם רחוקים מלהיות ארעיים ולא וודאיים. אנחנו יחד כבר יותר מחצי שנה. מאוד מחוייבים האחד כלפי השניה ולהפך, גם אם לא חושבים כרגע על מה יקרה בהמשך. לא יודעת... מה אני צריכה לרצות להתחתן עם גבר, או לכל הפחות לעבור למגורים משותפים איתו, על מנת להחליט להכניסו לחיי ולחיי בני? ואני לא מביאה אותו בהחבא הביתה. להפך. כשהוא מגיע אני תמיד מדברת על זה עם הבן מראש והוא גם רואה את החבר בבית לפני שהוא נרדם. מצב לא פשוט... ואני לא שלמה כרגע עם החלטה לכאן או לכאן. לא שלמה עם מה שהביקורים הללו עושים לילד ולא שלמה עם הויתור שאני צריכה לעשות כדי למנוע פגיעה במי שיקר לי יותר מכל... המון

בכל אופן

 

[גרא.]

יש הבדל עצום בין החוסן הנפשי שלך

לבין בנך..הוא בשלבי התפתחות נפשית ואישיותית מאד קריטיים,וכל טראומה, כזו או אחרת,יכולה להשאיר צלקת לכל החיים.שעה שאת קתרין זיטה גונס,אשה בוגרת,אישיותך מעוצבת כפי שיהא.גם אם קשה לך רגשית להתמודד עם כל התוהו ובוהו שהוא מנת חלקך לפי שעה,יש לך את כוחות הנפשיים,ואת האנרגיות לעמוד בכך,להתמודד וגם לממש בצורה כזו או אחרת את צפיותייך..אבל לבנך,אין עדיין שום יכולות כאלה.הוא רגיש הרבה יותר,אינו חסין מהשפעות,עדיין אינו מבין מאומה מעבר למיקרו=עולם בו הוא חי,ולכן את היא האחראית לבריאות הנפש שלו טעויות שאת עלולה לעשות,את המחיר להן הוא ישלם..צר לי,אבל את חייבת לפי שעה להתפשר עם המצב הספציפי הזה..לחפש ולמצוא את אושרך שאבד..אבל תמיד תמיד תוך מחשבה תחילה על המחיר שילדך שאת כל כך אוהבת,עלול לשלם.

 

[קתרין זיטה גונס]

אתה צודק כמובן...

אין ספק שטובתו של הילד קודמת לכל דבר אחר ושמבחינתו יש רק דבר אחד יציב כרגע וזה אני...