זקוקה לעצה

[קרמבו218]

זקוקה לעצה

פעם ראשונה שכותבת אשמח לעצה...
נשואים כבר 7 שנים שני ילדים. הרבה עליות ומורדות כרגע די בסדר שגרתי .אין איזה השקעה מיוחדת אבל גם לא במשבר.
מה שמפריע לי מאד זה סגנון ההורות הנוקשה שלו. מעיר מאד על הכל!!! לילדים גם על דברים קטנים כמו חיטוט באף
התגובות הם כעוסות בלי פרופורציה בכלל. הילדים כמו תחת עיני מקרוסקופ וכל דבר גורר תגובה והערה.
חייבת לציין שאינו אלים בכלל( לא פיזית ולא מילולית) וגם שמאד אוהב ומאד מנשק ומחבק אבל גם מאד מאד מאד נוקשה ומעיר כל הזמן.
אנחנו רבים המון על נושא החינוך והשונות ביננו. הוא מאד מתוסכל מזה שאני מעירה לו ומנסה "לחנך" אותו ואני מאד מתוסכלת מכל ההערות האלו לילדים כל !!!! הזמן!!! על כל דבר!!
ניסינו טיפול - היה מאד קשה לשכנע אותו בסוף הסכים , הלכנו להדרכה הורית. היה שיפור קל אבל הדברים חזרו למסלולם מהר מאד עם תום המפגשים. ( כרגע גם לא מוכן לשום סוג של טיפול אחר טוען שמיצה ושלא חידשו לו ושהוא לא מאמין בזה)
עצוב לי שהילדים גדלים ככה בקיצוניות הזו
זה יוצר המון מתחים ביננו
עצוב לי שאני לא מצליחה לדבר איתו על זה ישר מגיעים לריב ופיצוץ

איך ממשיכים מכאן... עצות ....

 

[seeyou]

יש פתגם שאומר:

אם אתה לא יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם

עצוב לך שהילדים גדלים ככה בקיצוניות הזו?-אני מבין

אבל אם תמשיכי בכוון יש סכנה למשבר רציני בנשואים שלכם ובטח זה לא יהיה לטובת הילדים

תשתדלי להבין את סיבת הגישה שלו כלפי הילדים(יתכן שזה סוג של נקמה כלפיך בגלל סיבות אחרות)

בכול מיקרה את אמורה להסביר לילדים שהוא אוהב אותם למרות הגישה הלא נעימה שלו ושהם חייבים לחבד אותו

יוסי

 

[גארוטה]

רק דבר אחד

לא ציינת, איך הילדים "חיים" עם זה? האם זה באמת מפריע להם כמו שזה מפריע לך?
האם הם מתלוננים עליו באוזנייך?

 

[פיסטוק אורגני]

את מתלוננת על הנוקשות שלו כלפי הילדים אבל

לא הבאת דוגמאות למעט החיטוט באף שלדעתי זה בסדר גמור להעיר לילד שיפסיק לחטט באף מטעמי הגיינה ונימוס.

ודבר נוסף שלא ציינת הוא מה נאמר לכם בהדרכה ההורית .

 

[מריוס זכריה]

בבקשה עצה

לכבד אותו ואת דרכו החינוכית, למרות שהיא שונה משלך.
אין שום בעיה כשלהורים יש דרכי חינוך שונות, ואפילו מנוגדות. הילדים מבינים את זה בקלות ומסתגלים למציאות.
לעומת זאת ילדים הם חסרי אונים ואומללים כשההורים לא מכבדים זה את זו, וזה את דרכו של זה. זה אסון של ממש.

 

[פיסטוק אורגני]

גם גישה לא מתואמת בין ההורים היא אסון

לילדים ויוצרת בלבול אצלם, אז על אחת כמה וכמה כשהיא מנוגדת.

ואם שיטת החינוך שלו נוקשה מידיי אין סיבה לכבד ו/או להסכים איתה.
השאלה היא למה היא חושבת שהחינוך שלו נוקשה ועל כך היא לא השיבה.

 

[seeyou]

גישה "מתואמת" בין ההורים צריכה להיות ברורה

עוד בשלבים המוקדמים של הזוגיות/נשואים

יש לי הרגשה שהסיבה לתלונות שלה מקורה במרירות שלה בתחום אחר

יוסי

 

[מריוס זכריה]

גישה לא מתואמת בין ההורים גורמת בעיות

אבל היא לא אסון. היא סתם עושה בלגן בחיים.
מאבק עם חוסר כבוד ודה-לגיטימציה - זה אסון.

 

[מיציפיצי1]

אני מניחה שאילו שאלנו אותו

הוא היה אומר שאת רכה מידי עם הילדים ולא יודעת לחנך ולשים גבולות...
השורה התחתונה הוא האם הילדים נרתעים ממנו, כי אם לא, אז כנראה שהחינוך שלו, גם אם נוקשה בעינייך - בסדר בשבילם, וזה מה שחשוב.

 

[מריוס זכריה]

בהמשך לשאלתך האם הילדים נרתעים ממנו

כמו שכתבתי בתשובה שלי למעלה, ילדים לא יכולים להתמודד עם מאבק בין ההורים על דרכי חינוך, שמלווה בחוסר כבוד כלפי אחד ההורים או שניהם.

במצב כזה, כמעט תמיד יגיעו הילדים למצב שבו הם אכן נרתעים מאחד ההורים. למה? כי הם חייבים לבחור צד. ככל שהמאבק בין ההורים גדול יותר וקשה יותר, ככה מצוקת הידלים גדלה, והם לא מסוגלים להכיל את המאבק. הם בדרך כלל יבחרו צד (לרוב זה צד האמא), ואכן יאוששו את התיזה של האמא נגד האבא, כחלק בהוכחת נאמנותם לצד שבחרו.

לכן גם אם הילדים יתמכו בעמדת האמא, זה לא מעיד על שום דבר ענייני. זה רק מעיד שהאמא הצליחה להעביר אותם לצד שלה.

 

[גוני444]

קשה לי עם הגישה שלך

ואני אתן דוגמא. נניח שהאמא הזאת נתקלת במצבים שבהם האבא צועק על הילדים ממש ללא כל סיבה. למשל - צועק על ילד ADHD על כך ששכח משהו. למשל - מקלל ומשתמש בשמות גנאי מעליבים. למשל - צורח על ילד בן 4 שבטעות שפך את החלב שלו. וכן הלאה. אני מבינה את הבעייתיות בכך שהיא תציג גישה שונה או תפגין חוסר כבוד כלפי האב, אבל יש גם בעייתיות רבה בכך שהיא שם, שותקת, ולמעשה מהווה מתן לגיטימציה אילמת בהתנהגויות שהן התעללויות-לייט בילדים, שפוגעות בהם ומערערות את הדימוי העצמי שלהם.

אני לא יודעת איך אם כזאת צריכה לנהוג, אבל יש בעייתיות רבה מאוד בגישה שהיא צריכה לכבד את דרכו של האב על חשבון פגיעה בנפש הילדים.

 

[מריוס זכריה]

אוקיי, שאלה מצויינת, ואני אשמח להבהיר ולחדד

יש שני מצבים אפשריים, והם שונים בתכלית זה מזה:הורה אלים, לעומת הורה לא אלים.

[אגב, בהגדרה של "הורה אלים" אני מכליל גם אלימות פיזית, גם אלימות מילולית, כמובן כל נושא הטרדה מינית, וכן התעללות רגשית]

אז, אם אחד ההורים אלים [או מתעלל או כל אחד מהנ"ל], אין ספק שעל ההורה השני מוטלת חובה לעשות כל מה שביכולתה על מנת לשמור על הילדים מההורה האלים. ברוב המקרים, פירוש הדבר הרחקה פיזית של אותו הורה באמצעות שרותי הרווחה, בית משפט, משטרה. אסור בשום אופן להפקיר ילדים לאלימות הורית מכל סוג. נקודה.

בכל מקרה אחר, אם ההורה השני לא אלים, יש לכבד אותו ואת דרכו. נקודה.

איפה הרבה הורים, לרוב אמהות, נופלות? הן מפרשות קשיחות של האב, או הרמת קול, או איום בעונש כאלימות. אבל העניין הוא שאף אחד מאלה איננו אלימות! ועל כן יש לכבד גם את הרמת הקול, גם את הקשיחות, וגם את העונשים (במידה ואינם אלימית/אכזריים/משפילים באופן מובהק] - יש לכבד!

עכשיו אני מבים שאת יכולה לבוא ולהגיד שאמצעי החינוך הללו אינם אמעצים טובים. ואני גם מוכן להסכים איתך. קשיחות יתר, הענשה, הרמת קול, הם אמצעי חינוך גרועים. אמת ויציב.

אבל יש עוד אמצעי חינוך גרועים: פינוק (במובנו הפסיכולוגי, קרי: לעשוצת עבור הילד את מה שהוא יכול לעשות בעצמו), שרותים מיותרים, הגנת יתר, חרדתיות, חוסר גבולות - כל אלו הם גם אמצעי חינוך גרועים מאוד.

אז אם האבא רואה שהאמא נוקטת בכל האמצעים הללו - פינוק, חסות יתר, חוסר גבולות - הוא אמור לא לכבד אותה, להפסיק אותה באמצע החינוך, מול הילדים, לבקר אותה מול הילדים, ולעשות לה דלגיטימציה כהורה!

לסיכום העניין, יש להבחין בין אלימות לבין אמצעי חינוך גרועים.
אלימות יש לעצור בכל דרך אפשרית.
אמצעי חינוך גרועים יש לשני המינים, לרוב, ואת אלו, אין ברירה, חייבים לכבד -גם את ההורה השני, וגם את דרכו.

זה מאוד מסוכן להיות בן זוג מתנשא שחושב שדרכי החינוך שלו הן נפלאות, חכמות וטובות, ואילו אלו של בן/בת הזוג הן נלוזות, גרועות ומזיקות.

ואני בהחלט יודע שקשה לראות את זה וקשה להכיל דרכי חינוך הפוכות לשלנו - אבל אין ברירה!

ואדרבא - אם מישהו חושב כך ששיטות החינוך של השני ממש גרועות (אוקיי, 50% מהאוגלוסייה חושב כך...) - אז יתכבדו שני ההורים וילכו באמת לקבוצת הורים של מכון אדלר או מכון אחר, כמו שהציעו כאן, או שילכו להדרכה הורית או לטיפול משפחתי. בכל המקומות הללו יסבירו להם מיד בהתחלה שדלגיטימציה של שיטות חינוך שלא מקובלות עליך - זו לא הדרך.

 

[מריוס זכריה]

לעשות לה דלגיטימציה כהורה! - צ"ל בסימן שאלה

כלומר, ברור שהוא לא אמור לעשות לה דלגיטימציה כהורה, כמובן....

 

[מריוס זכריה]

ואוסיף עוד דבר

את כותבת בכנות: "קשה לי עם הגישה שלך".

אני מאמין לך, כי אני יודע שזה לב העניין: קשה לנו עם גישה הורית הפוכה, שהרבה פעמים היא אכן גישה לא הכי טובה.

אלא שכמו שכתבתי, בחרנו בבן או בם הזוג, עשינו איתם ילד או שניים או שלושה או עשרה, ואנחנו לא יכולים עכשיו להגיד: "פוס, היית מספיק טוב כבעל, אבל כאב אתה לא, ואנטי מוציאה לך כרטיס אדום".

כי אם האבא הזה לא אלים כהגדרת החוק או שרותי הרווחה, אז אפילו אם תתגרשי ממנו, הוא עדיין ישאר אבא של הילדים.

ואז אנחנו חוזרים לקושי שלך להכיל את הגישה הזאת. זה באמת קשה -אבל בהורות וגם בזוגיות, "הכלה" זה שם המשחק. מי שלא יכול להכיל את מה שצריך להכיל - ישפוך את מררתו על בני הבית וירעיל את סביבתו.

או כמו שאומר התפילה של שנים עשר הצעדים:
"אלי, תן לי את הכח לשנות את מה שאני צריך לשנות.
ות לי את הכח לסבול את מה שלא ניתן לשנות.
ותן לי את התבונה להבחין בין השניים".

 

[גוני444]

מבינה מה שאתה אומר

ועדיין יש מקומות אפורים שהם עדיין לא בגדר פנייה למשטרה ומנגד פוגעים בנפשו של הילד.

ראית את הקטע המפורסם של ריק לאבוי על האסימונים ? על זה בדיוק אני מדברת....
בעיקר החל מדקה 7
ואני אחראית שהילדים שלי ילכו לישון עם יותר אסימונים ממה שהיו להם כשהם קמו בבוקר....

 

[מריוס זכריה]

"אני אחראית שהילדים שלי ילכו לישון עם יותר"

למה רק את אחראית? האבא לא אחראי לאותו דבר?
למה את יושבת בכיסא המרצה לחינוך ומבקרת את האבא ש"לוקח מהילד אסימונים"? האם את בטוחה שאת זו שרק נותנת, ואילו האבא הוא שלוקח?

כי אם ככה את מאמינה, אז לקחת מהילד אסימון אחד מאוד גדול: את האבא שלו.

---

האם את לעולם לא טועה בחינוך?
האם כשאת טועה, את מיד רואה ומודעת?

---

העמדה שאת מבטאת ניתנת לסיכום במלים הבאות:

"אני, האמא, חושבת באופן אובייקטיבי, שאני מחנכת טובה בהרבה ממנו. הוא מחנך מזיק. עלי להציל את ילדיי מאבא שלהם המזיק, או לכל הפחות, לעצור את האבא בגופי, כל פם שהוא בא לקחת מהם את האסימונים".

אבל את לא אובייקטיבית. אילו אכן היית מחנכת דגולה, היית מודעת ליחסיות של כל הגישות, והיית מודעת לקשיים החינוכיים שאת עצמך גורמת לילדים, והיית חשה ענווה מול המחנך השני - האבא.

אילו היית באמת ישרה וכנה, והיית חושבת שהאבא שלאיו את נשואה לוקח מהילדים את האסימונים שלהם, היית צריכה לוותר על הנוחות והקוטג' הדו משפחתי וה- SUV ולהתגרש מהאיש המזיק הזה.

אבל הרבה יותר קל למנות את עצמנו למחנך הנכון, השופט, והמוציא לפועל, המגן על הילדים "שלי" מהאבא שלהם.

כמו שכתבת כאן הרבה פעמים: אבות עושים הרבה טעיוות חינוכיות. ולגמרי לא בטח שאמהות עושות פחות טעויות מהם.

אני גם לא בטוח שהמרצה הנכבד שמטיף לקהל על אסימונים הוא כזה אבא נפלא. יכול להיות שהוא בסך הכל מרצה כריזמטי.

 

[גוני444]

תודה

על פרספקטיבה מעניינת ושונה להתבונן בה על הנושא.

יש לי כל מיני דברים להגיד על כל משפט שכתבת לי, לא הכל משקף אבל לא אתחיל להכנס לדקויות מעל גבי הפורום, ואסתפק בלקחת את המסר הכללי ולהסתכל על הדברים מהזוית האחרת הזאת.

ולגבי ריק לאבוי, אין לי מושג איך הוא כאבא, אבל מעבר להיותו מרצה כאריזמטי, הוא איש חינוך ותיק ומנוסה וסופר בתחום. כתב למשל את הספר "כל כך קשה להתיידד איתך" על קשיים חברתיים של ילדים בעלי לקויות למידה, ספר מאוד חכם בעיני.

 

[מריוס זכריה]

מעניין. תודה.

 

[אודותי]

תבקשי ממנו שתירשמו לקורס הורות

למשל של מכון אדלר תגידי שאת מבקשת שיבוא איתך כי את רוצה לשפר דברים בעצמך.

 

[נומלה]

איך ממשיכים?

מעבירים את ההערות על מה שמפריע לך וה"משובים" שלך לאחורי הקלעים. משהו שהוא עושה לא נראה לך? תדברי איתו על זה בחדר השינה בלילה אחרי שהילדים הלכו לישון. ליד הילדים את חייבת לגבות אותו והוא אותך. ובנוסף מחלקים תחומי אחריות לכל הורה כדי למנוע ביקורת בלתי פוסקת ונדנוד מצד אחד, וליצר חלקות אלוהים קטנות לכל הורה שבהן הוא (היא) האחראי והדברים נעשים לפי דרכו.