זקוקה לעצה

[ורוד עם נצנצים]

 

[tutishtuti]

אפילו שטותי רצינית לפעמים

אני יודעת שכבני אדם יש לנו נטייה לשפוט לקולא את מי שקרוב לדילמות שלנו מתוך הזדהות, ולחומרה את מי שאחר מאיתנו.
זה לא אומר שזה נכון או צודק.
ההזדהות שלנו עם קושי של מישהו לא צריכה למנוע מאיתנו לראות כשהוא טועה ופוגע באחר.
ואני מבינה לחלוטין את המקום שהוא נמצא בו, וליבי אליו. אבל המקום הקשה הזה, גורם לו לסרס אותה. להטיל בה דופי ולשבש את בטחונה העצמי.
זה לא מגיע לה. זה שהוא לא אשם במצבו, לא הופך אותה לאשמה בו.
היא צריכה להפריד, להבין שהוא במצוקה (אבל לא הוא העניין פה עכשיו), ושהמצוקה שלו גרמה לו להכניס אותה למצוקה. זה לא מגיע לה.
מגיע לה לחוות. להרגיש. לערוג. להשתוקק.
ובעיקר, מגיע לה לדעת שהתחושות שלה לגיטימיות ושהיא לא צריכה להקבר איתן שלוש שנים ובצר לה ללכת לבגוד, ואז לאכול את עצמה.
פשוט מגיע לה לשמוח.
אפילו שהיא מינית

 

[Brombit]

אף אחד כאן לא אמר שהיא אשמה.

(כולל קווין הלן ספציפית...)
גם אותו בחור שהיה איתה לא אמר.

 

[ורוד עם נצנצים]

למיטב הבנתי את הספור

(ואני חושבת שלאף אחד מאיתנו את את כל התמונה המלאה כדי לדעת בדיוק מה קרה שם, אבל לפחות ממה שהיא ספרה)

הם נפרדו.
הוא שלח אותה לדרכה ואמר לה שהוא כנראה א-מיני.
אם זה לא לומר לה: "מגיע לה לחוות. להרגיש. לערוג. להשתוקק."
אני מניחה שאם הוא היה חושב שזה ניתן לפתרון והוא יכול להעניק לה את מה שהיא חיפשה בחוץ, אולי הוא לא היה ממהר כ"כ לעזוב.
אחרי הכל, לפי מה שהיא מספרת, הם היו חברים מאוד קרובים וטובים.

מה שנראה הוא, שהיא מתקשה לקבל את העובדה שמערכת היחסים הזו פשוט לא מתאימה לה למרות הכאב והכל.
3 שנים היא התמודדה איתה, אבל אז לא.
והיא לא צריכה להתמודד איתה, אבל היא בחרה בזה.
ועכשיו שהוא הבין שזה לא מספיק לה, הוא חתך.

כל שנותר הוא לגרום לה להבין את המצב ולמצוא את הדרך להתגבר על הכאב שנורא שהיא חווה בעקבות הפרידה.