wake up call
מצב הזה בו התברר לך שלבן זוגך יש צד שלא היית מודעת אליו והוא מסתיר מאחורי גבך עולם פרטי משלו שלך אין כניסה אליו הוא קריאת ההשכמה שלך. את ראית את מערכת היחסים ביניכם בצורה חד ממדית והנה מתברר שהמציאות אחרת.
כן זה כואב מאוד ומכעיס מאוד ואני לגמרי מבינה את תחושת העלבון והנבגדות שהתעוררו אצלך אבל הדרך בה בחרת להגיב לא טובה לא לך ולא בכלל.
בכך שאת מוציאה את מה שבקשר ביניכם לרשות הרבים את ממשיכה לנהוג באותה תפישה חד ממדית בה נהגת עד המשבר הנוכחי כלפי מערכת הנישואין שלך. מאוד ברור לך כביכול מה נכון, מה לא וגם על מי האחריות להוציא לפועל בשטח את הגישה שלך לחיים. במקרה הזה את רואה בבוס שלו את האחראי ליישום. והוא לא. הוא לא בעלך, הוא לא חייב לך כלום והוא בוודאי לא שומר הסף של הנישואין שלך ולא זה שצריך להלביש חגורת צניעות על החלקים האינטימיים (הפיזיים והנפשיים) שלך ושל בעלך, כדי למנוע שימוש בהם ביחסים שמחוץ לנישואין.
יש לך בעיה עם בעלך שהדיר אותך, מאחורי גבך מחלקים בחייו שאינם מקובלים עלייך ואינם תואמים את תפישת עולמך- המקסימום שאת יכולה לעשות הוא רק מה שנמצא בתוך תחום השליטה שלך וזה אומר לבטא וליישם בעצמך את מה שאת רוצה ומה שאת אינך רוצה. כל מה שכרוך באנשים אחרים שאינם את, לא באפשרויות שלך.
במקום לזרוק את הבעיה שיש לך בנישואייך על כל מי שאתרע מזלו להמצא בסביבה שלכם, את צריכה פשוט לומר לבעלך, ישירות בפניו, שמבחינתך אין גם וגם, ושלך לא מתאים בן זוג שנוהג כך ושאם אלו פני היחסים ביניכם אינך רוצה להמשיך לחיות איתו.
את כמובן יכולה להסדיר במציאות, שאם הבחירה שלו היא להחזיק ב"עולמו" הנסתר, אז "עולמכם" המשותף שהתקיים עד כה יפסיק מלהתקיים.
מעבר לזה אינך יכולה לעשות עם זה כלום. הפעולות בהן בחרת הן פעולות אימפוטנטיות מתוך רצון להשיג חזרה את השליטה על כל מה שמתפרק בחייך. את פועלת מתוך פגיעת האגו הקשה שלך כאשר התסכול, הכעס והעלבון שלך הם דלק התבערה שמפעיל אותך. כל זה במקום להתבונן פנימה. לתוך עצמך, לתוך מערכת היחסים על כל מה שחשבת עליה עד כה, ועל הפער בין מה שחשבת שהיא לבין מה שאת מגלה במציאות. החלק לו את קוראת "הטמטום הזה" כנראה היה שם מתחילת מערכת היחסים שלכם, חבוי מפנייך, ואולי אפילו בעלך לא היה מודע לקיומו עד שהיצר התעורר אצלו.
מצב הזה בו התברר לך שלבן זוגך יש צד שלא היית מודעת אליו והוא מסתיר מאחורי גבך עולם פרטי משלו שלך אין כניסה אליו הוא קריאת ההשכמה שלך. את ראית את מערכת היחסים ביניכם בצורה חד ממדית והנה מתברר שהמציאות אחרת.
כן זה כואב מאוד ומכעיס מאוד ואני לגמרי מבינה את תחושת העלבון והנבגדות שהתעוררו אצלך אבל הדרך בה בחרת להגיב לא טובה לא לך ולא בכלל.
בכך שאת מוציאה את מה שבקשר ביניכם לרשות הרבים את ממשיכה לנהוג באותה תפישה חד ממדית בה נהגת עד המשבר הנוכחי כלפי מערכת הנישואין שלך. מאוד ברור לך כביכול מה נכון, מה לא וגם על מי האחריות להוציא לפועל בשטח את הגישה שלך לחיים. במקרה הזה את רואה בבוס שלו את האחראי ליישום. והוא לא. הוא לא בעלך, הוא לא חייב לך כלום והוא בוודאי לא שומר הסף של הנישואין שלך ולא זה שצריך להלביש חגורת צניעות על החלקים האינטימיים (הפיזיים והנפשיים) שלך ושל בעלך, כדי למנוע שימוש בהם ביחסים שמחוץ לנישואין.
יש לך בעיה עם בעלך שהדיר אותך, מאחורי גבך מחלקים בחייו שאינם מקובלים עלייך ואינם תואמים את תפישת עולמך- המקסימום שאת יכולה לעשות הוא רק מה שנמצא בתוך תחום השליטה שלך וזה אומר לבטא וליישם בעצמך את מה שאת רוצה ומה שאת אינך רוצה. כל מה שכרוך באנשים אחרים שאינם את, לא באפשרויות שלך.
במקום לזרוק את הבעיה שיש לך בנישואייך על כל מי שאתרע מזלו להמצא בסביבה שלכם, את צריכה פשוט לומר לבעלך, ישירות בפניו, שמבחינתך אין גם וגם, ושלך לא מתאים בן זוג שנוהג כך ושאם אלו פני היחסים ביניכם אינך רוצה להמשיך לחיות איתו.
את כמובן יכולה להסדיר במציאות, שאם הבחירה שלו היא להחזיק ב"עולמו" הנסתר, אז "עולמכם" המשותף שהתקיים עד כה יפסיק מלהתקיים.
מעבר לזה אינך יכולה לעשות עם זה כלום. הפעולות בהן בחרת הן פעולות אימפוטנטיות מתוך רצון להשיג חזרה את השליטה על כל מה שמתפרק בחייך. את פועלת מתוך פגיעת האגו הקשה שלך כאשר התסכול, הכעס והעלבון שלך הם דלק התבערה שמפעיל אותך. כל זה במקום להתבונן פנימה. לתוך עצמך, לתוך מערכת היחסים על כל מה שחשבת עליה עד כה, ועל הפער בין מה שחשבת שהיא לבין מה שאת מגלה במציאות. החלק לו את קוראת "הטמטום הזה" כנראה היה שם מתחילת מערכת היחסים שלכם, חבוי מפנייך, ואולי אפילו בעלך לא היה מודע לקיומו עד שהיצר התעורר אצלו.
