כבר יודעת משהו
New member
בעיקר משום
שאת לומדת מעניינת ומאתגרת ורוצה ללמוד (ואני מוכנה לעשות (כמעט) הכל בשביל התלמידים המעניינים שלי) אנסה להתייחס לכל מה שהעלית
לא מעט האשימו אותי בעבר (היום פחות גם כי אני פחות אומרת וגם כי אולי נמאס להם) בדיבורים תיאורטיים. אני יכולה לצווח עד מחר שבאמא שלי שתחיה, מעולם לא כתבתי על משהו שלא הפכתי למעשה, פשוט משום שאם לא עשיתי משהו ולא התניסתי בו, אני לא יודעת לומר עליו משהו. אני מקבלת לגמרי שחלק מתפיסות העולם שלי ודרך חיי, שמעוגנים עד הקצה באופרציה מעשית, נראים לרבים כמו איזה סיפור בדיוני. אין לי מה לעשות כנגד זה ואני גם לא מתכוונת ואין לי שום עניין להתווכח עם מישהו על משהו בחיים האלה שלי.
אני כן מסמנת איזה כיוון, מקום, חשיבה, התבוננות שעדיין יוצאת דופן ומקבלת את זה שהחיים שלי במסגרות אחרות שבניתי בהחלט מובילים אנשים לשאול אם אני אמיתית.
לגבי הפינות. כבר יותר מ 10 שנים שאני חוקרת את הצמתים האלה שזוגות מגיעים אליהם. התחלתי מצומת כזה שאני הגעתי אליו וזה התגלגל והתפתח למחקר עצמי שלווה בעשרות תצפיות, ריאיונות ושיחות. שמעתי ושוחחתי עם עשרות גברים ונשים וקראתי המון בנושא. זה עדיין לא אומר שהתובנות שהגעתי אליהן והתפיסה אותה גיבשתי היא התפיסה הנכונה או האמיתית או היחידה שיש. זה עדיין לא אומר שאני כבר יודעת הכל ושהצדק או מה שלא יקראו לו נמצא לצדי. ממש לא. אלה התובנות שלי, זאת איזושהי אמת אישית ופנימית שלי, שהתגבשה לאורך השנים וזאת תפיסה ואמונה שאני מחזיקה בהן ואין בהן כדי לומר משהו על מישהו אחר.
על פניו, אני מסכימה מאד עם יובל הררי שמדבר על חברה החיה על פי סדר מדומיין. כל סדר וארגון הקשורים לאנושות וקיימים על פני האדמה הם סדרים שהאדם יצר. הם לא כתובים בשום מקום מקדמת דנא ולא ירדו על האנושות כ'כזה ראה וקדש'. כך שכשמאמינים שאם האדם יצר סדר מסוים, האדם גם יכול ליצור סדר אחר, הכל נראה לגמרי אחרת.
את האמונות שלנו אנחנו מאתגרים יום יום ושעה שעה. מי חשב לפני 30 שנה שמשפחה בישראל תוכל לכלול גם אבא אבא וילד או אמא אמא וילדים שיש להם אב אחד או שהם מאבות שונים? מי חשב לפני 30 שנה שכל כך הרבה אנשים יבחרו לסיים את פרק א' של נישואיהם וליצור פרק ב' שהוא אחר לגמרי בפורמט שלו ולא כולל מגורים משותפים וחיים אחד בתחת של השני יום יום לילה לילה? מי חשב לפני 30 שנה שיהיה כזה דבר פורום אינטרנטי שאנשים ישאלו ויספרו באופן כל כך גלוי ובוטה על חייהם האינטימיים ועל תנוחות הסקס המועדפות עליהן? החיים הם דינמיים ומשתנים, גם אם בפרספקטיבה של אתמול היום מחר ואפילו בעוד שנה אנחנו לא ממש מבחינים בשינוי הזה.
לכן, אני לא מתרגשת מהבוז שאת רוחשת ל"חוכמת החיים שלי" משום שאין שום דבר רע או לא בסדר במה שאני למדתי ומבינה היום לעצמי, לעומת מה שידעתי והבנתי לפני 10, 20, 30 שנה. וזה בסדר גמור שלכל אחד בנקודת הזמן שלו תהיה חוכמת חיים משלו ואם תרצי או לא תרצי, היא משתנה ולעולם תשתנה משום שככה זה, זאת המתנה הגדולה של החיים, הלמידה שמתרחשת והשינוי שמתחולל בנו עם השנים.
תראי, אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת שאנשים "לעד יחיו הרבה יותר פשוט". א' אני לא מסכימה שאין שינוי אצל אנשים ולראיה, הסיפור של שני החבר'ה האלה הוא וואחד שינוי שהם עוברים. הם ממש לא יחיו יותר באופן "פשוט". הם נדרשים לבירור עצמי, פרטי וזוגי עצום והם אולי עוד לא יודעים עד כמה הסיפור הזה הולך לשנות להם את החיים "הפשוטים" לכאורה שבהם חיו. וב', אני לא בטוחה שמה שאת קוראת לו "פשוט" הוא יותר פשוט מהאופן שבו אני חיה וקוראת לו "פשוט". אני גם לא מסכימה איתך שאנשים לא חיים במחקר מתמיד של החיים שלהם. הם כן, ועוד איך, הם אולי לא קוראים לזה כך ולא מודעים לזה, אבל כל אחד מהרגע שנולד חי בתהליך מתמיד ובלתי פוסק של מחקר עצמי שלו על העולם ועל חייו. אולי אם הם כן היו מודעים ומקדישים לזה קצה של מחשבה, הם אפילו היו נהנים מהתהליך הזה. גם זאת אופציה.
לא מעניין אותי לחטט בסיפור שלהם ולנסות לפרשן את מי שהוא ומי שהיא (גם כשאמא שלי מנתחת בהתלהבות את כל החברים והחברות שלה ואת החיים הדפוקים שלהם אני מתאזרת בסבלנות ומחכה עד הסוף באהבה ובחמלה). היא זאת שהגיעה לשפוך את הג'יפה שממלאת לה בימים אלה את החיים ולכן התייחסתי אליה. אין לנו אפשרות באמת לדעת מה יש ומה אין בחיים שלהם וגם מה שאנחנו אומרים הוא לא יותר משמץ של סדרת הנחות והשערות המבוססות על עצמנו ועל חיינו שלנו. שימי לב שהיו בעיקר שתי תימות מרכזיות בתגובות של האנשים, על פי האמונות ותפיסות העולם השונות. לא שמענו אותו ואנחנו רק יכולים להיות ניזונים ממה שהיא אומרת וכדאי לזכור באיזה מצב היא נמצאת. כך שאני הייתי נזהרת מאד מלומר משהו יותר מדי אישי עליה או עליו. אני רק יכולה להתייחס לסיטואציה ולמה שנראה לי (בלבד) כמבסס את החיים המשותפים שלהם. וגם זה, מתוך הסתייגות רבה.
אולי את יודעת ואולי את עדיין לא, אבל לחיים יש כיוון אחד. בהתחלה אנחנו פחות יודעים ופחות מבינים ועם השנים הידע וההבנה מתרחבים והופכים עמוקים, מתוך ההתנסות והחוויות שלנו. לכן, ברוב רובם של המקרים זה לא ריאלי לדעת הכל בתחילת החיים המשותפים. את עדיין לא יודעת אפילו מה לשאול ומה עלול להתרחש. זה נכון שהדברים נמצאים ברבדים העמוקים שלנו אבל הם עדיין לא חשופים ולא ממש ניתן לדעת לאן הם יתפתחו.
מאד ברור לי שלפעמים מה שאני כותבת עובר מעל או בצד או מתחת לאנשים והם לא יורדים לסוף דעתי. נו טוב, מה לעשות. אבל תתפלאי, היו ויש מספיק מקרים שאנשים כן הקשיבו, חזרו לברר יותר לעומק ואפילו לקחו (מאד) לתשומת ליבם. דייני.
בסוף, אסקי, כל אדם בוחר לחיות את חייו בדרכו. יהיו כאלה שישאלו שאלות ויהיו כאלה שיסתפקו בלשאול את הרב. יהיו כאלה שילכו לידעונים ויהיו כאלה שיבקשו תהליך עם יותר אחריות אישית. יש מקום להכל ולכולם וכל אחד יבחר לעצמו מה שמתחשק לו.
שיהיה לך חג שמח שם בניכר
שאת לומדת מעניינת ומאתגרת ורוצה ללמוד (ואני מוכנה לעשות (כמעט) הכל בשביל התלמידים המעניינים שלי) אנסה להתייחס לכל מה שהעלית
לא מעט האשימו אותי בעבר (היום פחות גם כי אני פחות אומרת וגם כי אולי נמאס להם) בדיבורים תיאורטיים. אני יכולה לצווח עד מחר שבאמא שלי שתחיה, מעולם לא כתבתי על משהו שלא הפכתי למעשה, פשוט משום שאם לא עשיתי משהו ולא התניסתי בו, אני לא יודעת לומר עליו משהו. אני מקבלת לגמרי שחלק מתפיסות העולם שלי ודרך חיי, שמעוגנים עד הקצה באופרציה מעשית, נראים לרבים כמו איזה סיפור בדיוני. אין לי מה לעשות כנגד זה ואני גם לא מתכוונת ואין לי שום עניין להתווכח עם מישהו על משהו בחיים האלה שלי.
אני כן מסמנת איזה כיוון, מקום, חשיבה, התבוננות שעדיין יוצאת דופן ומקבלת את זה שהחיים שלי במסגרות אחרות שבניתי בהחלט מובילים אנשים לשאול אם אני אמיתית.
לגבי הפינות. כבר יותר מ 10 שנים שאני חוקרת את הצמתים האלה שזוגות מגיעים אליהם. התחלתי מצומת כזה שאני הגעתי אליו וזה התגלגל והתפתח למחקר עצמי שלווה בעשרות תצפיות, ריאיונות ושיחות. שמעתי ושוחחתי עם עשרות גברים ונשים וקראתי המון בנושא. זה עדיין לא אומר שהתובנות שהגעתי אליהן והתפיסה אותה גיבשתי היא התפיסה הנכונה או האמיתית או היחידה שיש. זה עדיין לא אומר שאני כבר יודעת הכל ושהצדק או מה שלא יקראו לו נמצא לצדי. ממש לא. אלה התובנות שלי, זאת איזושהי אמת אישית ופנימית שלי, שהתגבשה לאורך השנים וזאת תפיסה ואמונה שאני מחזיקה בהן ואין בהן כדי לומר משהו על מישהו אחר.
על פניו, אני מסכימה מאד עם יובל הררי שמדבר על חברה החיה על פי סדר מדומיין. כל סדר וארגון הקשורים לאנושות וקיימים על פני האדמה הם סדרים שהאדם יצר. הם לא כתובים בשום מקום מקדמת דנא ולא ירדו על האנושות כ'כזה ראה וקדש'. כך שכשמאמינים שאם האדם יצר סדר מסוים, האדם גם יכול ליצור סדר אחר, הכל נראה לגמרי אחרת.
את האמונות שלנו אנחנו מאתגרים יום יום ושעה שעה. מי חשב לפני 30 שנה שמשפחה בישראל תוכל לכלול גם אבא אבא וילד או אמא אמא וילדים שיש להם אב אחד או שהם מאבות שונים? מי חשב לפני 30 שנה שכל כך הרבה אנשים יבחרו לסיים את פרק א' של נישואיהם וליצור פרק ב' שהוא אחר לגמרי בפורמט שלו ולא כולל מגורים משותפים וחיים אחד בתחת של השני יום יום לילה לילה? מי חשב לפני 30 שנה שיהיה כזה דבר פורום אינטרנטי שאנשים ישאלו ויספרו באופן כל כך גלוי ובוטה על חייהם האינטימיים ועל תנוחות הסקס המועדפות עליהן? החיים הם דינמיים ומשתנים, גם אם בפרספקטיבה של אתמול היום מחר ואפילו בעוד שנה אנחנו לא ממש מבחינים בשינוי הזה.
לכן, אני לא מתרגשת מהבוז שאת רוחשת ל"חוכמת החיים שלי" משום שאין שום דבר רע או לא בסדר במה שאני למדתי ומבינה היום לעצמי, לעומת מה שידעתי והבנתי לפני 10, 20, 30 שנה. וזה בסדר גמור שלכל אחד בנקודת הזמן שלו תהיה חוכמת חיים משלו ואם תרצי או לא תרצי, היא משתנה ולעולם תשתנה משום שככה זה, זאת המתנה הגדולה של החיים, הלמידה שמתרחשת והשינוי שמתחולל בנו עם השנים.
תראי, אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת שאנשים "לעד יחיו הרבה יותר פשוט". א' אני לא מסכימה שאין שינוי אצל אנשים ולראיה, הסיפור של שני החבר'ה האלה הוא וואחד שינוי שהם עוברים. הם ממש לא יחיו יותר באופן "פשוט". הם נדרשים לבירור עצמי, פרטי וזוגי עצום והם אולי עוד לא יודעים עד כמה הסיפור הזה הולך לשנות להם את החיים "הפשוטים" לכאורה שבהם חיו. וב', אני לא בטוחה שמה שאת קוראת לו "פשוט" הוא יותר פשוט מהאופן שבו אני חיה וקוראת לו "פשוט". אני גם לא מסכימה איתך שאנשים לא חיים במחקר מתמיד של החיים שלהם. הם כן, ועוד איך, הם אולי לא קוראים לזה כך ולא מודעים לזה, אבל כל אחד מהרגע שנולד חי בתהליך מתמיד ובלתי פוסק של מחקר עצמי שלו על העולם ועל חייו. אולי אם הם כן היו מודעים ומקדישים לזה קצה של מחשבה, הם אפילו היו נהנים מהתהליך הזה. גם זאת אופציה.
לא מעניין אותי לחטט בסיפור שלהם ולנסות לפרשן את מי שהוא ומי שהיא (גם כשאמא שלי מנתחת בהתלהבות את כל החברים והחברות שלה ואת החיים הדפוקים שלהם אני מתאזרת בסבלנות ומחכה עד הסוף באהבה ובחמלה). היא זאת שהגיעה לשפוך את הג'יפה שממלאת לה בימים אלה את החיים ולכן התייחסתי אליה. אין לנו אפשרות באמת לדעת מה יש ומה אין בחיים שלהם וגם מה שאנחנו אומרים הוא לא יותר משמץ של סדרת הנחות והשערות המבוססות על עצמנו ועל חיינו שלנו. שימי לב שהיו בעיקר שתי תימות מרכזיות בתגובות של האנשים, על פי האמונות ותפיסות העולם השונות. לא שמענו אותו ואנחנו רק יכולים להיות ניזונים ממה שהיא אומרת וכדאי לזכור באיזה מצב היא נמצאת. כך שאני הייתי נזהרת מאד מלומר משהו יותר מדי אישי עליה או עליו. אני רק יכולה להתייחס לסיטואציה ולמה שנראה לי (בלבד) כמבסס את החיים המשותפים שלהם. וגם זה, מתוך הסתייגות רבה.
אולי את יודעת ואולי את עדיין לא, אבל לחיים יש כיוון אחד. בהתחלה אנחנו פחות יודעים ופחות מבינים ועם השנים הידע וההבנה מתרחבים והופכים עמוקים, מתוך ההתנסות והחוויות שלנו. לכן, ברוב רובם של המקרים זה לא ריאלי לדעת הכל בתחילת החיים המשותפים. את עדיין לא יודעת אפילו מה לשאול ומה עלול להתרחש. זה נכון שהדברים נמצאים ברבדים העמוקים שלנו אבל הם עדיין לא חשופים ולא ממש ניתן לדעת לאן הם יתפתחו.
מאד ברור לי שלפעמים מה שאני כותבת עובר מעל או בצד או מתחת לאנשים והם לא יורדים לסוף דעתי. נו טוב, מה לעשות. אבל תתפלאי, היו ויש מספיק מקרים שאנשים כן הקשיבו, חזרו לברר יותר לעומק ואפילו לקחו (מאד) לתשומת ליבם. דייני.
בסוף, אסקי, כל אדם בוחר לחיות את חייו בדרכו. יהיו כאלה שישאלו שאלות ויהיו כאלה שיסתפקו בלשאול את הרב. יהיו כאלה שילכו לידעונים ויהיו כאלה שיבקשו תהליך עם יותר אחריות אישית. יש מקום להכל ולכולם וכל אחד יבחר לעצמו מה שמתחשק לו.
שיהיה לך חג שמח שם בניכר
