זקוקה לעצה

לרנה

New member
כל ה"לחץ" זה כי הוא לא רוצה

כלומר במצב בו שני בני הזוג מעונינים, רצונה להתחתן לא היה "לחץ" אלא רצון משמח, מרחיב את הלב, רצוי, שיש לחגוג אותו ולשמוח בו. אין שום סיבה שהרצון שלה יהיה "לחץ השם אותו בפינה" אלא אם כן יש כאן העדר הדדיות. מי שרוצה משפחה כדאי שתארגן את חייה ככל שניתן כך שזה יתאפשר. להיות בקשר של בינתיים כשמעונינים במיסוד זה לא בהכרח הבחירה הנכונה בגילאי העשרים המאוחרות, שכן אם זה לא הפרטנר שלה לחיים משותפים בשל העדר הדדיות ורצונות משותפים אז היא צריכה להמשיך ולמצוא שותף של ממש לחייה, דבר שאיננו כלל טריויאלי. אנשים פה שמים כאן יותר מדי דגש על דברים שוליים כמו שמלה והטקס, במקום על העיקר - האם הם מתמסדים ומקימים בית. האם אינך רואה ערך מוסף בלדעת עבור מי שכן מעונינת בחתונה וילדים ונמצאת בגילאים אלו שאת במקום הנכון לשותפות לאורך החיים או שאת לא במקום הנכון לכך ורואים אותך רק כקשר של בינתיים?
 

hagitoby

New member
להגיד לך ת'אמת?אני כבר נלחצתי מאיך שדיברת

על חתונה..יכול להיות שאת לוחצת עליו כ"כ שזה גורם לו להתרחק.. הוא לא בשל אבל בגדול הוא רוצה.?אז זה סימן חיובי..אל תלחצי!!!!!חכי שימי את עצמך בנעליו,ותביני למה זה מלחיץ אותו,ובאמת איך את יכולה להציב לו תנאי?הוא אמר לך שהוא רוצה,תני לו זמן.חצי שנה בלי לחפור וללחוץ לדעתי תעשה את העבודה. שאלה לי אליך,הפסקת את הלימודים?אם כן רע מאוד.לדעתי פה את צריכה לחזור לחברות למשפחה,רע לך שם כיאת בודדה ולמה שאת תוותרי על הכל?זה חצי חצי תנוסו למצוא מגורים משותפים באמצע. יהרוג אותו להתחשב?!ואת אל תוותרי על עצמך בתהליך!לאנשים יש נטיה לוותר על עצמם ככל שהם נמצאים במערכת יחסים,לא טוב בכלל! ונשמע שיש לך טינה נגדו,הרי את עזבת הכל והוא לא,לא מאשימה אותך פה. הכי חשוב את כ"כ לוחצת עליו ואני מבינה את הרצון שלך וזה מוצדק אבל הוא עושה בדיוק הפוך,קחי לך עוד חצי שנה דברי איתו ברוגע במהלך הזמן הזה בלי ללחוץ ואם תמצאי את עצמך לבד?אולי זה לא הדבר הנורא ביותר {אני אגלה לך סוד קטן:דודה שלי עד גיל 30 לא התחתנה עברה הרבה מערכות יחסים של שנתיים שלוש,וברגע שהיא הפסיקה ללחוץ על עצמה היא מצאה את האדם איתו רצתה לחיות ותוך חודשיים התחתנו וכיום הם נשואים +2} ,אני בטוחה שאת חזקה הרי עברת לעיר אחרת,אבל מה שאתכן צריכה לעשות זה שהוא יבין שהוא גם כן חלק מהזוגיות וגם הוא צריך לעבור שיהיה באמצע,ואת לעמוד על שלך! עצה:לכי לים נקי ת'ראש,תצרחי תוציאי את כל העצבים על הים.. תראי שזה יעשה לך הרגשה טובה
 

גארוטה

New member
אני לא מצליחה להבין

איך בנשימה אחת את מתארת זוגיות מושלמת ובאותה נשימה את מוכנה לזרוק אותה רק בגלל שהוא לא עומד בלוח הזמנים שלך? לא מספק אותך שהוא אומר שבגדול זה הולך לכיוון ושהוא יציע מתי שהוא, למה? כי הוא יקבע מתי יהיה ה"מתי שהוא" ולא את? אני לא אומרת שהזכות הזו היא שלו בלבד, אבל זה שאת כבר מרגישה בשלה לא אומר שהוא צריך להרגיש בשל בדיוק כמוך והלחץ שלך רק גורם לו להרגיש שאין לו שליטה על כלום ושאת לא ממש מחוייבת לזוגיות שלכם אם בגלל טבעת זה הכל או כלום. לדעתי, את מוציאה לו ,ובעיקר לך, את כל הכייף מהתקופה הנוכחית של החברות ושל הביחד, ובטח ובטח שאת מוציאה את כל הכייף וההתרגשות מהצעת הנישואין שאמורה לבוא בזמן הנכון לה ולא כי את החלטת.
 

niva99

New member
סתם השאלה שלך גרמה לי לתהיה

מאיפה המוסכמה הדבילית הזו - שרק גבר צריך להציע והאשה צריכה לחכות... אולי בשנות האלפיים הגיע הזמן לשנות את המוסכמה ? מי שמרגיש ראשון שיציע
 
חברתי הטובה שינתה. היא הציעה ועוד מעל דפי

העיתון. איך אמרה, אם הייתי מחכה לו הייתי מחכה עד היום... נשואים טפו טפו 15 שנה+2. ובאהבה גדולה.
 

seeyou

New member
הכל(99%) הוללך מצויין ../images/Emo24.gif

היו לנו שכנים הם חיו כ12 שנה עד שהחליטו להתחתן אחרי כ-חצי שנה התגרשו. ה"כתובה" היא לא ביטוח לזוגיות טובה יוסי
 

kmiki

New member
מרב שלום

אני רוצה להציע לך משהו, נראה לך - נסי, לא נראה לך - אל תנסי. אני מציעה ליזום שיחה עם בן זוגך. לגשת אליו בנועם ולאמר לו כך, "יקירי, אני אוהבת אותך ורוצה לחיות איתך את חיי, ולבנות איתך משפחה. אני מבינה שכרגע אתה עדיין לא במקום הזה, ורוצה שאני אהיה סבלנית. אין לי בעיה עם זה, אבל אני רוצה לדעת שאני עושה את זה מתוך מחוייבות אליך, כמו שאתה מחוייב אלי בהבטחה שלך. אני בת 27 היום, והייתי מאד רוצה ילד בגיל 30 (או מה שנראה לך), וכמובן, שלא תמיד זה הולך ישר על ההתחלה, אבל בוא נניח שכן. גם הייתי רוצה להיות נשואה לפחות שנה לפני שאני נכנסת להריון, וגם הייתי רוצה לפחות חצי שנה לתכנן את החתונה שלי (כמובן שאני שמה פה זמנים שהם פונקציה משתנה, תציבי מה שמתאים לך). לכן, התקווה שלי היא שבאמת תחליט שאתה מוכן ובשל לנישואין בחצי שנה הקרובה. האם נראה לך שזה משהו שעשוי לקרות? אני לא רוצה להלחיץ אותך, אבל אני גם לא רוצה למצוא את עצמי בעוד שנתיים או שלוש, אפילו לא קרובה ליעדים שציינתי, ואז אולי יום אחד פתאם בכלל תחליט שאתה לא מעוניין, ואני ארגיש שהפסדתי זמן. אני לא נותנת לך אולטימטום, אבל אני אשמח אם תחשוב על זה קצת בימים הקורבים ותחזור אליי עם איזו תשובה." כמובן שלא הייתי אומרת לו "בהתאם לתשובה שלך אני אחליט מה לעשות" כי זה יוצר אפקט של לחץ, ממנו את רוצה להמנע. אני אספר לך סיפורון קצר, בלי מוסר השכל... מישהי שקרובה אליי יצאה עם בחור צעיר ממנה ב8 שנים. היא כבר היתה גיל שבו קיוותה להנשא, והיו הצעות שלא התאימו לה, ואת אותו בחור היא מאד חיבבה. אחרי כמה זמן שהיא ראתה שלא קורה כלום, היא באה ואמרה לו בדיוק את מה שהצעתי לך, ובסוף היא אמרה לו, אני רק רוצה ממך איזו שהיא התחייבות כמו שאני נותנת לך בזה שאני מבטיחה להמץין עד שתהיה מוכן, בסבלנות. זה מה שנקרא תאום ציפיות. בקיצור, הוא חזר אליה עם הצעה של לעבור לגור ביחד, ואמר לה, כרגע זה המקסימום שאני יכול, כי עוד ממש לא מרגיש בשל לחתונה, אבל הצעד הזה שאני עושה הוא כדי להראות לך שאני רציני לגבינו וזה הכיוון. הוא גם הוסיף ואמר לה שברגע שהוא יסיים את לימודיו, הוא בטוח שהוא ירגיש מוכן יותר לצעד הבא. מעט אחרי שסיים את הלימודים הם נסעו לחו" ושם כמובן הגיעה הצעת הנישואין. הם נישאו אחרי בערך 4 שנים ביחד (והיא ממש לא צעירה כמוך), והיום הם הורים ל2 בנות מקסימות, ויש להם זוגיות מהממת ותומכת. אז כמובן שלא כולם אותו הדבר ולכן אמרתי שאין פה מוסר השכל, אבל אם תעשי מולו תאום ציפיות יותר ברור, אולי תקבלי תשובה יותר טובה ואולי יותר מחוייבות. בהצלחה
 

נומלה

New member
אולטימטום בלי שהוא ירגיש?

אם הבחור כלכך אויל אולי לא כדאי להתחתן איתו?
 

kmiki

New member
מאיפה הסקת שהוא אויל? אין גבול לציניות?

לפני שהגעתי לפורום הזה חשבתי שאני צינית, או יותר נכון זה מה שתמיד היו אומרים לי בחוץ. פתאם אני מרגישה כמו ילדה טובה ירושלים. איזה כיף. מה הציניות הזו? למה הוא אויל? כי הוא לא ממהר להתחתן? או שתגובתך היתה להצעה שלי, מה שאומר שלדעתך אם הוא יסכים להתפשר איתה על לוח זמנים אז הוא אויל? מה עושה אותו אויל, ומאיפה הבנת את זה?
 

נומלה

New member
לא הסקתי שהוא אויל

את חושבת שהוא אויל. את מציעה לה לתת לו אולטימטום חבוי במילים יפות וחושבת שהוא לא ירגיש בו. אז לידיעתך, גם אם תעטפי אותו בצלופן וסרטים ורודים זה עדיין אולטימטום. ושלא תביני אותי לא נכון, אם היא כל כך מרגישה צורך להתחתן היא צריכה להבהיר לו את זה. רבל גם להיות מוכנה לתוצאות שעלולות להיות לא נעימות לה. כרגע לדעתי היא איננה מוכנה לתשובה של "אני לא מתכוון להתחתן ב5 השנים הקרובות" ולכן היא איננה שואלת במפורש.
 

kmiki

New member
ובדיוק בגלל זה אני מנסה להוביל אותה לשאול

כי ככה היא תקבל איזושהי תשובה, ומי אמר שהתשובה תהיה "לא מוכן בעוד 5 שנים", כמו שהיה בדוגמא שנתתי, היא קיבלה תשובה חיובית, ולא לקח 5 שנים מיום השיחה, אלא הרבה פחות והם היו נשואים. ואני לא חושבת שהבחורה לחוצה על נישואין, אני קוראת בין השורות שלה שהיא רוצה לדעת שהוא יהיה בעלה יום אחד, ולא רוצה "לבזבז" זמן בהמתנה למשהו שאולי יגיע ואולי לא. אז למה לא ללכת בשיטת הקואצ'ינג, להציב יעדים (זה גם טוב עבורה, אולי היא תגלה שבעצם גם היא לא באמת לחוצה בזמן ויכולה להרגע), ולשתף אותו ביעדים האישיים של עצמה. זה ממש לא אולטימטום, זה בינה לעצמה, תוך שיתוף שלו, כי מה לעשות, ביעד של חתונה, גם הבעל הוא צד, ולא סתם חלק פסיבי. ועם כל הכבוד, הבחור בסיפור שאני סיפרתי ממש לא אויל, והבין יפה מאד למה היא התכוונה, היא רצתה לדעת שהיא לא מבזבזת עליו זמן שהיה לה יקר, במקרה שלה בגלל הגיל שלה, אבל הוא הבין, עשה חושבים והחליט ללכת על זה אבל בקצב שלו, וזה הצליח. יש פה מקום לאופטימיות. היא קצת בלחץ, זה יעבור לה
 
אחד הפוסטים היותר הזויים

בחיי. הרי זאת בדיוק הנקודה שבזוגיות לא יכולים להיות יעדים אישיים המכוונים לכלול את האדם השני מבלי שהוא בפנים בלב שלם. את יכולה לקבוע לעצמך יעד אישי - לעצמך! - ללמוד מקצוע, להשיג עבודה, לעשות שחי וגבות... אבל את לא יכולה לקבוע לעצמך להתחתן בגיל 30. כי זה כבר כולל מישהו אחר, ריבוני וסוברני, שצריך להיות בעניין. רוב הגירושים מתרחשים בדיוק מהסיבה שמטרת הנישואין מלכתחילה הייתה 'יעד' להיקרא אישתו של בעלי. זה יעד חברתי, אבל כשלעצמו, בלי שיש מאחורי זה יחסים מכבדים, שלוקחים בחשבון את זכות הבחירה, ואת הקצב האישי של הצד השני, זה פשוט עקר מתוכן. 'הבעל' ברגע שהוא מבין שהוא גבר צעצוע, כלי שרת בשירות היעדים האישיים וקפריזות אופנתיות, חומק חיש מהר, מי לאן - חלק החוצה לגמרי, חלק בורחים לעבודה, חלק למאהבת בעלת המבט המזוגג. זה או ש או ש - או גבר לנצח מתחמק, או גבר כנוע ופסיבי, שלא יוזם, לא מתניע, ועוד כהנה עד שפשוט איכס להיסתכל עליו במרוצת השנים. נורא מוזר שבכל המירוץ המטורף לינומה כלל לא חושבים איך ייראו חיי הנישואים עם בעל שנאנס להתחתן. בתהליך של קאוצ'ינג, סחיטה רגשית, רייקי וקלפי טארוט, היפנוזה או כל כלי 'שכנוע' אחר.
 

I C E M A N 7

New member
לא משנה איך תצבעי את האוטלימטום

המציאות שהיא שיש פה התנגשות אינטרסים. מבחינתה חתונה זה ביטחון, זה להגשים חלום, זה לא להגיע לגיל 30 עם 'אות קין' של רווקה מבוגרת. מבחינתו חתונה זה ילדים, זה משכנתא, זה 'זוגיות של גדולים' מאיימת. שניהם מנוהלים ע"י הפחד, המלובה ע"י הסביבה. היא שומעת "אחרי 30 זה זה כבר כמעט משימה בלתי אפשרית". הוא שומע "אחרי הטבעת היא הופכת מחתולה מיוחמת לכלבה אנוכית". והמציאות היא שיש אמת מסוימת בשני הטיעונים... אין פה טובים ורעים או צודקים וטועים. בסופו של דבר הכל יוכרע ע"פ מאזן הכוחות ביניהם, כש'הנחות' יצטרך לקחת הימור. אם ידה על העליונה, הוא ייכנע לאולטימטום ויהמר שהקשר יישאר כיפי גם אחרי החופה. אם ידו על העליונה והאולטימטום ייענה בשלילה, היא תצטרך להמר על המתנה ל'בשלותו' או להמר על שריפת שנתיים נוספות עם מישהו אחר. הפורום פה עקרונית נגד אולטימטומים, אלא שלפעמים החיים מזמנים לנו סיטואציות שצריך להחליט לכאן או לכאן בצורה חדה וברורה. זו אחת מהן.
 

kmiki

New member
לא מסכימה איתך

כי בסופו של דבר הבחור ייתחתן, כולכם בסוף מתחתנים, ולא משנה מה אתם אומרים, גם אם זה בגיל 40, בסוף אתם מתחתנים. מאד יכול להיות שהוא יחליט להקשיב ללב שלו שיאמר לו "זו האחת", ואז הוא יוציא את הראש מהתחת ויבין שאם לא ירצה אותה לפחות עם משהו קטן, אז הוא יאבד אותה, ומה זה משהו קטן? להתארס. אני מכירה זוגות שהיו או עדיין מאורסים שנתיים ויותר. כל מה שהיא רוצה זו התחייבות, ככה אני מבינה את הדברים לפחות. צודקת או לא? אין לי מושג, רק חבל שרוב האנשים לא מעדכנים פה אחרי שהם באים להתייעץ, כך שקשה לדעת מי צודק.
 
היא רוצה התחייבות? גם חתונה לא מחייבת

ובטח שלא אירוסין כי גם אחרי חתונה יש מצב להתגרש. מי אמר שאירוסין או חתונה זה הבטחה להתחייבות לנצח? מה יקרה אם הם יתחתנו ויתגרשו אחרי שנה? היא תהיה גרושה בגיל 30. התוצאה היא אותה התוצאה - לבד בגיל 30. מה שהיא מפחדת ממנו כרגע. או שסטטוס של גרושה יותר מכובד מסטטוס של רווקה?
 

kmiki

New member
די להלחם בתחנות רוח, דיירת חדשה

תקשיבי, כמו שכבר אמרתי, כנראה שבפורום הזה אין באמת אנשים נורמטיביים. אף אחד לא מאמין פה בחתונה, והכל אצלכם הוא מן אנטי שכזה. גם אני לא מאמינה בחתונות, כלומר בטקס הזה כמשהו מחייב, אני בעצמי לא נשואה לבן וגי, ויש לנו 2 ילדים מקסימים, ולמען האמת כל חצי שנה בערך אנחנו "כמעט נפרדים", אז אין הבטחות בחיים, רק המוות, אוקיי. אבל בכל זאת, אנו חיים בחברה שבה הנורמה היא חתונה, מה לעשות, והיות ולא מדובר ו בבחור שעל פניו אמר לבת זוגו, אני לא מאמין בחתונה, אני לא רוצה להתחתן, אלא שהוא "לא מוכן לזה עכשיו". אז די עם טיעוני האנטי האלה, הם מיותרים לגמרי. כן, הבטחה לחתונה נותנת לה עוגן כלשהו, נותנת לה הרגשת רגיעה, אז למה לא? ונכון, יכול להיות שבכלל אחרי ההבטחה הזו, היא זו שהבטחון העצמי שלה יהיה כ"כ גבוה (קורה להמון בחורות מאורסות), ופתאם היא תתחיל לקלוט בחוץ דברים אחרים ותעזוב אותו, הכל יכול להיות, אבל אם זו המטרה שלה, אז למה להניע אותה מלנסות להשיג את זה? גם כשמכינים עוגה תמיד יש סיכוי שהיא תשרף, או שהיא לא תהיה טעימה, או שהיא סתם תהיה משמינה, אז מה? לא מכינים עוגה?
 
אסביר לך למה 'לא'

להשיג הצעת נישואים בכל האמצעים, כולל אינקוויזיציה במקרה שאין דרך אחרת שהוא מגיב - להבדיל מעוגה, שהיא חפץ חסר רגשות, שלא מנהלים איתה 'מערכת יחסים' ליותר מזמן האפייה והעיכול, היחסים עם 'הבעל' המיועד אמורים, לפחות לפי התאוריה, להחזיק קצת מעבר לקבלת ההצעה <העוגה המיוחלת והמרגיעה בהקבלה שלך>. הבן אדם אמר שהוא בדרך, לא יודע כמה זמן הוא מגיע <תשובה גברית טיפוסית
>, היא רוצה שיתייצב שם ע כ ש י ו(!!!) - זה יוצר מאבקי כוח וכיפוף ידיים, שאייסמן הפליא לתאר בפרוטרוט. אך אם נחזור להקבלה שלך לאפיית עוגה שתרגיע את העצבים הרופפים - היא "אוהבת אותו הכי הכי בעולם, והכי בעולם רוצה להיות איתו". איך בדיוק 'להוציא את העוגה מהתנור לפני הזמן' מביא אותה למטרה המיוחלת לאכול אותה <וגם להשאיר אותה שלמה>? את מפצירה בה להוציא עוגה חצי אפויה מהתנור, לדחוף אותה חזרה 'על השחמה' ולשרוף ב200 מעלות עד שתעלה עשן עדין של שרוף ותכרך ממעל. זה לא יעשה את העוגה יותר מוכנה או אכילה. סורי. כשקוטפים פרי בוסר, רק כי כבר נורא נורא רוצים לקטוף אותו, אולי נרגעים מהאקט, אבל בסוף פשוט יורקים אותו כי הוא ירוק ומגעיל לחיך. לא חבל על שנתיים של מערכת יחסים?
 
למעלה