זקוקה לעצה

[shimrit601]

זקוקה לעצה

שלום רב, אני סטודנטית בתחום המדעים ויש לי בעיה קלה. אני מאוד רוצה ללמוד. הבעיה היא שאני מוותרת לעצמי בקלות, אני אסביר את עצמי, אם אני לא מרגישה טוב (דבר שהוא יומיומי - אני חולה כבר תקופה ארוכה) אני אוותר על לשבת ללמוד למס' שעות עד שהכאבים ירגעו (דבר שלא ממש קורה אלא אם אני לוקחת משככי כאבים שונים), או ינסה לתרץ את זה בצורה זו או אחרת שאני עייפה.... מאז ומתמיד לא הייתי חרשנית ושלושה ימים לפני בחינה היו מספיקים בשבילי כדי להשיג ציון בינוני ומעלה (מעל 75) אבל היום באוניברסיטה זה כבר לא מספיק 3 ימים ללימוד לבחינה במיוחד שכל הסמסטר הייתי בבדיקות ובתוך המחלה. היום אחרי 4 חודשים של מחלה החלטתי לפתוח דף חדש פשוט עם המחלה וללמוד לחיות איתה ולא להלחם בה אבל אני מרגישה בשבוע האחרון שהגוף נלחם בי וככל שאני לומדת יותר ככה הגוף יותר כואב, ויותר נלחם בי והמצב רק מחמיר. אני מחפשת דרך כדי קצת לשנות את המחשבה, כי אני רוצה מאוד את הלימודים שבחרתי אבל אני מפחדת לאכזב את עצמי שוב ושוב לוותר לעצמי בקלות אחרי תקופה. אני רוצה ללכת עם זה עד הסוף ואני לא מוצאת את הדרך. אני מקווה שלמישהו תהיה עצה שתעזור לי, תודה ומצטערת על האורך......

 

[אודליה74]

שימרית שלום

את לא פירטת פה לגבי המחלה שלך. ואולי זה לא רלוונטי, אך משהו שנמשך זמן כה רב, כדי שיהיה לו "שם" על מנת להתמודד עימו. הרבה מהמחלות הן כתוצאה מכך שאנו נמנעים לעשות משהו, להתמודד עם משהו או רוצים לדחות דבר מה. את אמנם סיפרת פה שאת אוהבת את לימודיך, אז אולי ישנו משהו שהוא מעבר למחלתך הפיזית, שאינך מעוניינת ל"געת" בו ולכן המחלה מאפשרת לך פתח מילוט. את התחלת את דבריך ב"אני מוותרת לעצמי בקלות". האם שאלת את עצמך 'למה'? למה את מוותרת לעצמך? מהי הדעה שיש לך על עצמך שתומכת באקט הוויתור הזה.. אני מזמינה אותך לשבת עם עצמך ולהתחיל להתבונן בשתי השאלות הללו (ממה את בורחת? ולמה את מוותרת?) אני מאמינה כי, החקירה לעבר התחומים הללו תקנו לך תובנות חדשות ותעזור לך לפזר את הערפל. זה אמנם לא סוף העבודה, אלא רק ההתחלה אך זו התחלה טובה

אשמ לעדכון המשך. בהצלחה! אודליה כהן-גרין מאמנת אישית

 

[shimrit601]

אודליה היי

קודם כל תודה על התגובה המהירה. המחלה שיש לי היא כ-4 חודשים ועד היום לאחר בדיקות רבות ופולשניות לא הגיעו לאבחנה, למרות שיש מס' אבחנות על הפרק אף אחת לא סופית. המחלה החלה בתקופה רגועה בחיי, סה"כ לא היו לי בעיות על הראש באותה התקופה. עם התפתחות המחלה וככל שהזמן עבר כך נכנסתי לדכאון, אשר יצאתי ממנו בסופו של דבר ע"י יציאה לעבודה (על מנת לא להיות בבית כל היום ולחשוב רק על זה) דבר ששעזר לי גם לשבת יותר על הלימודים כי הייתה לי מסגרת לחיים. הבעיה שלי היא שאני לא יודעת מה גורם לי לוותר לעצמי בקלות, מה גורם לי לדחות את פעולת הלימוד. אני כל הזמן מנסה לחשוב כי אני שנה הבאה מתחילה תואר בהנדסה של 4 שנים שהוא אינו קל, ואני לא מצליחה להבין. יותר מזה, אני לא מצליחה לשנות את זה, כל פעם אני נלחמת ובשלב מסוים אני מפסיקה. ושוב תודה, שימרית

 

[כוכב2929]

שמרית שלום

אני לא רואה שום קשר בין המחלה ללימודים ולזה שאת מוותרת לעצמך בואי נעשה סדר בבילבול בקשר ללימודים תבדקי מה לא זורם לך שם בתקופה קצרה את מצליחה להוציא ציונים טובים אז אין קושי בלמידה אים תתאמצי תצליחי יותר ואת לא מתאמצת וקוראת לזה מוותרת לעצמי תעצרי רגע ותישאלי את עצמך אים זה באמת מה שאת אוהבת אים את זה את באמת רוצה לילמוד אים בזה את באמת רוצה לעסוק אולי בחרת תחום שאת לא אוהבת ולא מענינן אותך בכלל כשאנו עושים משהוא לא מתוך אהבה ובחירה נכונה הגוף מתנגד ויש אפילו תחושה של כאב אים יש משהוא בידברי שמדבר אליך אסמח להמשיך איתך הלאה

 

[shimrit601]

היי כוכב

התחלתי תואר במשהו שמאוד התחברתי אליו והייתי טובה בו, בתקופה האחרונה עקב כל המחלה פשוט החלטתי להרחיב את המקצוע וללמוד משהו שנוגע ברפואה. סה"כ יש לי ראש טוב במקצוע (ככה חבר שלי אומר) ואני מאוד מתאימה לתחום ולדעתי התחום מאוד מתאים לי. העניין הוא שאני לא מצליחה להושיב את עצמי למרות שזה משהו שאני מאוד רוצה וסה"כ אם אני אשקיע מעט יותר ההישגים שלי יהיו מעולים......

 

[כוכב2929]

השאלה שלי האים את

מרגישה תחושה של שמחה ואהכה למה שאת לומדת הרגשה בילבד לא התאמה או בגלל שה ולמה את קוראח לזה מחלה אף רופא לא קבע שיש לך מחלה כאבים זה לא מחלה הם יכולים להופיע בלי שום קשר למחלה יש כאבים פסיכוסופטים אני אישית סכלתי מהם והייתי במרפאה לכאב כרוב לשנה שיניתי את החשיבה היום לא כואב לי כלום

 

[אודליה74]

הי שימרית

אימון אישי אינו על לתת עצות או טיפים, ובכל זאת אחרוג ממנהגי רק הפעם. אשתף אותך במשהו שעבד עבורי מצויין בתקופת הבגרויות (אמנם לפני המון! שנים, אך אני עדיין זוכרת את התרגולת לטובה). גם לי לא היה "תחת" לשבת וללמוד כמו לכולם, ולאחר זמן מה פזוט הייתי קמה, מתהלכת בבית רואה טלויזיה, הכל רק על מנת שלא לשבת וללמוד. ובכן מה שעשיתי הוא כזה: החלטתי כמה דפי לימודים אני רוצה להספיק עד ההפסקה הבאה. ובהספקה הייתי מצ'פרת את עצמי עם משהו. חצי שעה טלויזיה או שיחת טלפון עם חברה. אח"כ שוב הייתי מתיישבת לעוד פרק קצוב של לימודים שאם לא הייתי עומדת בו פשוט לא הייתי קמה מהכסא, ולאחר שסיימתי שוב הייתי מפנקת את עצמי בצ'ופר כל שהוא. וכך עמדתי במשימות ובמטלות של תקופת הבגרויות. עד כאן הטיפ... ועכשיו לאימון, המשפט שלך "אני מוותרת לעצמי" הוא משפט מפתח. אנא הסתכלי לראות האם תמיד "וויתרת לעצמך"? אם לא, מתי זה התחיל? מהם המחשבות שרצות לך בראש ברגע הוויתור? (אני לא שווה, גם ככה לא אצליח, זה קשה מדי.. וכו' וכו') אם תצליחי לבודד ולהיות ערה למחשבות שרצות לך בראש שנייה לפני שאת מוותרת, זה יתן לך גישה מצויינת למה קורה שם בפנים.. עומדת לרשותך אודליה

 

[bridges]

מה הגוף מנסה לומר לך?

היי שימרית, אני לא יכול לדמיין את עצמי לומד כאשר אני יודע שיש לי מחלה לא ידועה. אני רוצה להוכיר את כוחות הנפש שלך והנכונות שלך ללמוד. אני חושב שעשית צעד נכון בזה שאת מתחילה ללמוד ולחיות עם המחלה אבל לי זה נשמע שהמחלה הזאת "רוצה" יותר מאשר שתלמדי לחיות איתה (עובדה שהיא רק מתחזקת). אולי המחלה "רוצה" שתתיידדי איתה? אולי היא "רוצה" להגיד לך משהו? האם זה משהו שאת יכולה לברר איתה? רונן

 

[ענבל כהן חמו]

מלחמה

אני מצטרפת לתחושתו של רונן. את מדברת על מלחמה - הגוף שלך נלחם בך ואת נלחמת בו. מי ינצח? במלחמה כזו יכולים להיות רק מפסידים. עלייך לגייס את הגוף ולהתגייס למען הגוף. יכול להיות שכדי לעשות זאת עלייך להוריד קצב בלימודים, וגם להכנס להתליך בירור עם עצמך לגבי המחלה והיחסים שלך איתה. יתכן ותהליך טיפולי או אימוני יוכלו לסייע.