זקוקה לעיצות

[שרון123]

זקוקה לעיצות

השאלה היא בקשר להתמודדות עם הילדים בתקופה קשה כפי שכבר כתבתי לא פעם, התקופה האחרונה מאד מאד קשה לי. התקופה הזאת שבין שבועות לסוף אוגוסט היא התקופה בה ירדן גססה לפני שנתיים. אני מרגישה מרוקנת לגמרי מאנרגיות, וגם העבודה החדשה, למרות שהיא מדהימה, פשוט מתישה אותי. אני מגיעה הביתה מפורקת, ורוצה רק לנוח, אלא שהבנים שלי(תאומים בני 7 להזכירכם) זקוקים לי כמובן. הקושי העיקרי הוא מול הכנת שיעורי הבית. שניהם לקויי קשב וריכוז והיפראקטיביים, ולשקד קשה במיוחד. שיעורי הבית הופכים לסיוט מתמשך שלפעמים סוגם לנו את כל הערבים וכל סופי השבוע. אני מוצאת את עצמי מעגלת פינות, מגלה תשובות ומוותרת לו, רק כי כבר אין לי כח. האיש שלי לעומת זאת, חושב שצריך להתעקש איתם, ויוצר אוירה מאד מלחיצה בבית. אני רק רוצה שקט. ברור לי שהדרך נמצאת איפושהו באמצע(אם להודות על האמת, יותר בצד שלו

). אבל לאור מה שעברנו, אני מרגישה שלא שווה להרוס את האוירה בבית, שממילא מאד עדינה, בשביל שיעורי בית. מקווה שהצלחתי להעביר את הדברים, מרגישה שיצא לי מבולבל. מחכה לעיצות

 

[פנה קוטה]

קודם כל קחי ../images/Emo24.gif

הדבר הראשון שעולה בדעתי זה עזרה עם הילדים בעניין שעורי הבית במשך השבוע ואם את והאיש שלך תקחו על עצמכם את הנטל במשותף! בסוף השבוע אז ירווח לכם. יש כל מיני מרכזים ומכונים שקשורים להפרעות קשב וריכוז וכדאי לתלות שם מודעות ויש סטודנטים שמחפשים להם כמה שעות עבודה במשך השבוע ואני בטוחה שישמחו לקחת על עצמם את הנטל תמורת תשלום לא גבוה במיוחד. אולי אפילו רק פעמיים בשבוע זה יספיק על מנת לתת לך קצת מרווח נשימה. למרות שאני מבינה את זה שאת "מעגלת פינות" לפעמים, הרי שהאיש שלך צודק, אם את רוצה שיתקדמו ויצליחו בכוחות עצמם כדאי , עם כל הקושי, לתת להם להתמודד , אבל, עזרה מקצועית לא תזיק. אל תשכחי לנשום עמוק לפעמים. בהצלחה

 

[שרון123]

../images/Emo13.gifלנשום זה חשוב

תודה שהזכרת לי

 

[eaz1514]

שרוני יקרה אכן תקופה קשה לפניך

ויהיה קשה לך להתמודד עם כל המטלות והעומס הנפשי. מצדאחד הילדים זקוקים לך, אבל עם המועט שאת איתם כשאת מגיעה הביתה סחוטה את "מבזבזת" בלשבת על השיעורים במקום להקדיש להם זמן כיף ופינוק, את (וכולכם) יוצאת מופסדת מכל הכיוונים. אני רחוקה מגיל שיעורי הבית שנות אור אבל במצבך הייתי לוקחת עזרה לילדים בהכנת שיעורי הבית, תורידי מעצמך את התפקיד הזה, גם מבן זוגך, מה שיפחית את הלחץ בבית. לחץ ותשישות זה הדבר האחרון שאת צריכה, להיפך הסביבה בבית צריכה להיות רגועה עד כמה שאפשר עם 2 שדונים בני 7 והם צריכים לדעת שכשאמא חוזרת יהי להם כיף ולא הסיוט של השיעורים. העברת היטב את הדברים ולנוכח הקושי הנפשי שיתווסף לך בקרוב עם כל הזכרונות, פיזית ונפשית יהיה לך מאוד קשה להתמודד.

אילנה אמא של רונן

 

[avif6]

שרון היקרה

כל כך מחמם את הלב לשמוע על ההשתתפות שלך והעזרה שלך שאעני כותב על יעלי. הנה לי עצה קטנה ופשוטה ומאוד מעשית אלייך. מה שעבר עלייך מאוד קשה והכוחות הנפשיים והסבלנות לפעמים אינם בנמצא. אומנם יש מרכזים שעוזרים ונותנים כלים אך הרבה פעמים קשה למצוא אחד כזה ויש כמובן גם את הפן הכלכלי. לדעתי אם עדיין לא ניסית את האופציה הזו ואם את מרגישה עם זה בנוח , כדאי מאוד לפנות ליועצת ומנהלת בית הספר על מנת שיעזרו. הם בטח מבינים את המצב העדין בו את שרוייה וישמחו לעזור לך בכלים מקצועיים, עזרה פיזית לילדים בהכנת השיעורים, כלים להתמודד עם ההיפראקטיביות וכל זה תוך הכרה אישית עם הילדים ולעומתם הילדים עצמם, כבר מכירים את בית הספר וירגישו בנוח מול דמות סמכותית מחנכת וכל זה בדרך כלל ללא עלות. מקווה שעזרתי קצת ומאחל לך הרבה כוחות .

 

[דנדוש2009]

הי שרון

ראשית את חייבת לנשום ולהירגע... אחרת תתמוטטי ולא תוכלי לעזור לאף אחד קל להגיד - קשה לביצוע. אחת העיצות שאמר לי בזמנו הפסיכולוג שליווה אותנו בגידול של דניאל הוא " שהורים לא מלמדים" ודגלתי בכך וחייבת לציין שהוקל לי ולדניאל מבחינת היחסים האישיים. אני לא יודעת מה מצבך הכלכלי אבל אם את יכולה תגייסי סטודנט שישב עם הבנים וכך את תוכלי לשמור על מערכת יחסים תקינה איתם ותצאו מאווירת הלחץ. אכן לא שווה להרוס את הבית בשביל שעורי בית... לא אומרת שצריך לוותר אבל מכירה גם אילו שהצליחו בחיים כולל הפרעות הלימודים שהיו להם

 

[שרון123]

תודה רבה לכוווווולם על התשובות המחכימות

אני בהחלט מתכוונת ליישם. השנה הזאת כבר נגמרת, אבל אתם צודקים ואני אנסה לקחת יותר עזרה לשנה הבאה. אולי כבר בחופש נמצא מי שישב איתם, כדי שיגיעו מוכנים יותר לכיתה ב'. מה הייתי עושה בלעדיכם

 

[דליה ח]

בוקר טוב שרון,

בהמשך לתגובות שקיבלת שעם כולם אני בהחלט מסכימה, אני רוצה לשתף כאן במה שעברתי עם אחד הבנים לפני שנים רבות. בתקופת הבגרויות היה שלב שהכל נתקע, החשק ללימודים, החשק לקום בבוקר בכלל, גיל ההתבגרות כמו שהמורה אמרה אז "לפי הספר". לנו ההורים זה היה סיוט מתמשך. היה לנו מפגש עם חברות שמתמודדות עם הגיל המסובך הזה. והרכזת אמרה משפט שנחרט לי בראש. "אני מעדיפה ילד בלי בגרות, מאשר בגרות בלי ילד". הלחצים לא מועילים, ועלולים לגרום לנזק. {זה מתאים לכל גיל}. ובאמת הורדתי לחץ, הילד הזה סיים תיכון, אמנם בלי חשק ובלי ציונים גבוהים, אבל סיים. היום הילד הזה מסיים תואר שני במשפטים, לבד, בלי הורים על הראש,עם משמעת עצמית ראויה לשבח. בנוסף לעבודה קשה, ובנוסף למשפחה אישית שלו.

 

[שרון123]

משפט מעולה../images/Emo45.gif

וכל כך נכון. בהצלחה לבנך

 

[eaz1514]

לפעמים צריך לקחת קצת מרחק בשביל

להבין מה צריך לעשות. במקרה שלי ושל דליה אנחנו יותר מנוסות בענינים אלה והפרספקטיבה שלנו אחרת. את בתוך הקלחת של כל הלחץ מכל הכיוונים מה שמאוד טבעי ואנושי. טוב עשית שהעלת את הנושא.

קבלי חיבוק, צאי עם הילדים לאכול גלידה, תעזבי שיעורים ליום אחד. אילנה אמא של רונן

 

[חיה אש]

אילנה כשאני קוראת את התשובות שלך

אני רק רוצה לתת לך חיבוק חזק כמה כח את נותנת לי ונדמה לי שלכולנו.

 

[eaz1514]

תודה חיה, גם אני שואבת הרבה כח

מכולכם, זו המהות של הפורום הנהדר הזה. כל אחד עוזר ונעזר כפי יכולתו. יום רגוע לכולם אילנה אמא של רונן

 

[שרון123]

../images/Emo25.gif

 

[חיה אש]

הי שרון

קודם כל אגלה לך "סוד" גם עם ילדים ללא בעיות קשב וכדומה אנחנו לפעמים בגלל התשישות (ולאו דווקא בתקופה של השנה האחרונה) אנחנו מגלים תשובות ועושים עבודות...זה לא טוב אבל זה קורה... ולעצם העניין ..עזרה חיצונית זו אחת הדרכים אבל אני במצבך הייתי מנסה לברר כבר מעכשיו לשנה הבאה את נושא פר"ח - סטודנט שיגיע ויישב איתם פעמיים בשבוע זה לא הרבה אבל לפעמים אם יש קשר טוב בינו לבין הילדים אולי תוכלי לקחת אותו לשעות נוספות....

 

[שרון123]

תודה רבה, אני אבדוק את נושא העזרה לשנה הבאה

 

[גל213]

שרון

הבן שלי מור שנדרס למוות היה עם הפרעת קשב וריכוז .כל ה10 שנים רצתי וטיפלתי בו אני יכולה לעשות דוקטורט על הנושא. היום יש בי כעס על עצמי שכל הזמן התעקשתי איתו על שיעורי הבית.ביום שהוא נדרס ויתרתי לו על שיעור בהוראה מתקנת כי הוא רצה לאסוף קרשים עם חבריו. הבן שני שנותר גם הוא עם הפרעה קשב השתדלתי השנה להקל עליו. קשה לי להתמודד נפשית,לקחתי לו שיעורי הוראה מתקנת אצל אותה מורה של מור,רק שאני לא הייתי מסוגלת לקחת אותו לשם,זאת מורה שליוותה את מור מגיל 5.הוא אהב מאוד ללכת אליה היה לי השנה המון שיתוף פעולה מבית הספר עומר קיבל הקלות . כשמור היה חי כל הזמן היתה אוירה מלחיצה של השיעורים של מור ועומר שדרך אגב היה הפרש של שנה וחצי בינהם.ושניהם עם אותה הפרעה,ובאמת שרון לא שווה להרוס את האוירה בגלל שיעורי בית. לא כתבתי בפורום הרבה זמן משום שהצטרפה למשפחה בת ושמה ליה,ביום חמישי 18.06.09 ילדתי ועומר כל כך מאושר שיש לו אחות וחבל שמור לא זכה להכיר אותה.בראש השנה אחרי שמור נהרג מצאתי בתיק של עומר ברכה לשנה החדשה שתהיה לו אחות. והמשאלה שלו התגשמה. אני ובעלי חיים בשתי עולמות שמחים עם הילדה ועומר ומצד שני יש העולם עם מור,שהכאב כל כך גדול שאין יום שאני לא בוכה ומדברת עליו.אצלי החיים הסתיימו ב1.5.08 ומאז אני לומדת לחיות חיים אחרים. גלית