אני בעד גישה הפוכה.
אני בעד להודות, אפילו מעל גבי הפורום על הקנאה בחברות "המצליחות". ברגע שאנחנו מעלים רגשות "שליליים" על פני השטח הכוח שלהם יורד. והם לא מחבלים לנו מבפנים. אי אפשר למנוע תחרות בין חברות. כי עם כל שינוי משמעותי אצל חברה קרובה, היא תהיה פחות פנויה לנו, היא עסוקה בחייה החדשים, ועולמה הפך להיות שונה. אפשר לראות את הבעיתיות של זה בסקס והעיר הגדולה. כששרלוט התחתנה, היא הייתה קצת מחוץ לחברת הבנות. ובכדי להחזיר אותה לחברת הבנות, היא התגרשה. (כך בנוי תסריט שיהיה מעניין). לגי'נג'ית עורכת הדין, שאת שמה אני לא זוכרת, נולד בן. הוא באמת הוציא אותה מחוץ לחברת הבנות. ולכולם היה קשה עם התינוק. היו די הרבה שיחות על זה. היא גם יצאה ממעגל הסקס בגלל התינוק. לפי הקודים האמריקאים, אמא לא אמורה להיות רודפת גברים. או פעילה מינית עם גברים אחרים חוץ מזה שעיבר אותה. שינויים משמעותיים אצל חברות קרובות, גורמים לשינויים במערכות היחסים שלנו איתן. אנחנו מרגישים המון רגשות שלילים, נטישה, בגידה, צער, בדידות, אי נגישות לחברה, וגם קנאה, שזה הרגש שאנחנו הכי רוצים להדחיק כי הוא מאוד קשה וכואב, וגם נחשב למאוד שלילי בחברה. אנחנו כאילו אמורות להתנהג ההיפך עם החברות שלנו. אנחנו אמורות לשמוח ולפרגן לדברים הטובים בחייהן, כשבאמת אנחנו מרגישות ההיפך. אם נתייחס בכבוד לצד האפל באופיינו, נוכל להביע את הצד המואר ביתר שיחרור.