זקוקה לעיצה

[rocho]

זקוקה לעיצה

שלום אנשים טובים, חוששני שגם אני בנפגעים, נשואה המון שנים עם 2 ילדים בוגרים ומקסימים, מרגישה תקועה ובמצור ולא יודעת לחלץ עצמי משם, הוא נוסק למרומים עם עבודה הרבה היו רוצים, במקום להגיע לשם ביחד נשארתי בחוץ ומרגישה סופר מקופחת, לא עוזרות השיחות ולא ועזרות הדמעות הוא שם לבד נהנה מעולמו ואני סובלת ולא מסוגלת להגיע אליו- התקשורת???? ממש איננה עכשיו... מה עושים? לא יודעת אולי אתם תעזרו לי ובמקום כלשהו אתחיל גם אני להיות - מישהי פורחת.... חן חן על אוזן קשבת.... ממני מישהי ששוב רוצה להיות גם נחשבת....

 

[רונתי]

חמודתי

את לא יכולה לטפס איתו על גבי הקריירה שלו. זה עולמו שמחוץ לבית. היום, שהילדים בוגרים ולפי מה שאני מבינה בעיות כלכליות אין, אולי תחשבי על איך לפתח את עצמך- לימודים שתמיד רצית, עסק שעליו חלמת. אם הוא מאושר בעולם שהוא בנה לו והוא מגיע הביתה לאישה מתוסכלת ומשועממת שעולמה בנוי עליו איזה תקשורת את רוצה שתהיה לכם? מקווה שהבנתי טוב את הבעיה ומאחלת לך להגיע למימוש עצמי וכשתאהבי את מי שאת ומה שאת עושה תהיי גם יותר מעניינת בעיניו.

 

[המיתבונן]

צעדים ראשונים

כרגע את מתמודדת עם "התוצאה" של.. הנה לך דעתי- היציאה מן המצב לטעמי מאוד פשוטה- ללכת אל המראה, להביט בבבואתך, ולאמר - "זו אני" להביט בתמונת בן זוגך ולאמר "זה הוא" להפנים כי בשום זוגיות אין השקה מלאה של "זו אני" עם "זה הוא", להפנים כי גם לך יש את המקום שבו תוכלי לנסוק, להיות את ורק את, להסיר מסדר היום את התואר "מזבח" למוסד הזוגיות, לשים בסדר הקדימויות שלך , את האני העצמי שלך, באותה היררכיה של "זה הוא", ובאותה היררכיה של ילדייך. ובמילים אחרות- " אם אני לי מי לי?" הוא הוא המזור הראשוני. על האחרים תוכלי לעמוד לאחר שתפנימי את הווייתך מול עצמך. נדמה לי שהקרבת לא מעט מן האני העצמי. השוגה אני? בהצלחה

 

[seeyou]

מרגישה סופר מקופחת-../images/Emo140.gif

מרגישה תקועה ובמצור שוב את משתמשת במילה "מרגישה"... לפעמים לא כול כך חשוב מה המציאות חשוב איך אנו מפרשים-מרגישים זה תלוי בך ראשית-תשני את הגישה שלך שנית- תתחילי לשנות מה שניתן, במיוחד עם 2 ילדים בוגרים את העבר לא ניתן לשנות. צד אחרי צד אפשר להפיק את המירב מהחיים. בהצלחה יוסי

 

[נירילי]

אישה יקרה

גם אני נשואה הרבה מאוד שנים ,גם לי יש ילדים גדולים ,בעלי עובד ,ואני עקרת בית ,תמיד הייתי ,אני בניתי לי לבד עולם עשיר מאוד ,לבעלי יש את עולמו המקצועי ,הגברי שלו ,ולי יש את עולמי שיצרתי לי בתוך ביתי ,הבית שלי הוא כל עולמי ,הסביבה הביתית שלי יפה ומסודרת ,תמיד נקיה ,ואווירה חמימה מאוד ,שעות רבות מהיום אני עם עצמי וטוב לי ,אני קוראת וכותבת ,היתה תקופה שציירתי ,והיום אני חוקרת את נושא השואה ,שמאוד מרתק אותי ,את בעלי אני פוגשת בשעות הערב ,והוא יודע שלא יעבור יום ללא שיחה איתי ,אני תמיד אמרתי לו ,לא איכפת לי שלא נישכב ביחד שנה ,אבל לשוחח אני חיבת כל יום ,אז הוא מספר לי מה עבר עליו ,ואני מספרת לו מה כתבתי קראתי ולמדתי ,הוא אקדמאי ,ואני לא ,הוא תמיד אומר לי שהוא לומד ממני דברים חדשים ,כי אני מתפתחת לבד ,ומעסיקה את עצמי לבד ,אני מיעצת לך מצאי תחום ענין חדש ,והתחילי ללמוד ,ספרי לו כל יום דבר חדש ,תענייני אותו בדברים לא שגרתיים ,והקשיבי גם לו ,זאת החברות האמיתית ,ציירי ,כיתבי ,קיראי ,תחקרי ,וסתם שבי על הכורסא וחישבי ,הפליגי במחשבותייך ,וספרי לו ,כיתבי לו מכתבים ,השמים הם הגבול , בן אדם יוצר לעצמו את העינין בחיים ,ולא נשען על אחרים ,קודם כל תאהבי להיות עם עצמך ,אינך יודעת כמה ערכך יעלה בעיני בעלך ,שלך נירילי

 

[מיבת]

נירילי..

האם אפשר לשאול איזה חלק בדיוק של תקופת השואה את חוקרת?

 

[נירילי]

חקר השואה

אינני יודעת אם שאלת זאת מציניות או לא ,אך אענה לך ,אני חוקרת את הצד הסוציולוגי של השואה ,את היחס בין אדם לאדם בזמנים כל כך קשים ,אני מיעצת לך לקרוא את הספר איזהו אדם של פרימו לוי ,אשר התאבד בשנות השישים ,כי לא יכול היה לסבול את העובדה שהוא שרד את אושויץ ואחרים לא ,הוא היה בספק האם התנהג בחוסר אנושיות ומוסריות ולכן שרד ,הספק הזה לא איפשר לו להמשיך בחייו ,ולכן הוא התאבד ,אני מקווה שעניתי לך על שאלתך ,שבת שלום נירילי

 

[rocho]

לכל העונים והמייעצים

 

[rocho]

המשך...

הי אנשים, ראשית אודה לכל העונים, אכן אוזן קשבת. את עולמי בניתי גם אני, אני עובדת ועסוקה גם כן, אבל לצערי הוא כל כך בתוך עולמו שאפילו לדבר קשה לו המסכן, ולכן כשמגיע בשעות היותר מאוחרות של הערב-לילה הביתה אכן למי יש כוח להקשיב לאשה, לפתח שיחה וכו'.... על כך אני מצירה, היחד שלנו הוא כל אחד לחוד, אך לצערי הלחוד הוא הרבה יותר עכשיו,.... הוא בנה את עולמו, והתחושה היא שאני כבר לא חשובה ולא יודעת איך יוצאים ממעגל מעצבן שכזה... אשמח לקבל עוד עיצות, כי כל עיצה כאן קיבלתי באהבה רבה.. תודהההההההההההההה

 

[אלונה01]

מוכר וידוע

לא, אין לי עצות. אני באותו מקום. מרגישה "שקופה" בבית. לא נראית. רק כשצריך כביסה נקיה, אוכל, או עזרה דומה. גם אני מחפשת עצות.

 

[s h o o s h a]

לבחור היכן להיות

ישנם אירועים בחיינו ש'נופלים' עלינו ואין לנו שליטה עליהם. מאידך, ישנם אירועים ומקרים שבהם ידינו על העליונה ולנו הזכות לבחור אם אנו מעונינים, אם לאו. המקרה שאת מתארת הוא ענין של זכות בחירה שבו מימשת זכות והיום אינך מרוצה מהמימוש. יכולת לבחור אחרת, יכולת לעשות דברים באופן שונה. אבל בחרת להיות "תקועה ובמצור", "סופר מקופחת". אמרו לפני ואני רק אחזור ואומר - עדין לא מאוחר. את יכולה לשנות את המצב. החלטה שלך יכולה להביא לשינוי מרענן בחייך והכל תלוי רק בך. עליך להפסיק להתבטל בפני בן זוגך, להפסיק להרגיש קטנה ולא שוות ערך. להתבונן במראה ולאהוב את הדמות הנשקפת ממנה ולומר 'לה' שהיא "שווה". תתחילי בדברים קטנים שיעשו לך טוב (לא אתן דוגמאות, כי איש איש והטוב שעושה לו את זה) ועם הזמן תתחזקי וירבו ה'טובים' לעצמך. כדי שתתחילי להיות מישהי פורחת, לא משהו שאנחנו, הזרים המוחלטים, נעשה, או קרובים אליך יעשו, יעזור. רק אם את תעשי למענך!

 

[איש המערות]

האם בעלך מפריע לך לפרוח?

או אולי את מקנאה בכך שהוא פורח ומצליח? אם את רוצה לדעת אם את נחשבת, הסתכלי בראי. איך את מרגישה לגבי הדמות המשתקפת? האם את רואה בה דמות "נחשבת"? את מקרינה לסביבה את ההתייחסות שלך אל עצמך והסביבה מתייחסת אליך בדיוק כפי שאת מתייחסת אל עצמך. אם תהיי נחשבת בעיני עצמך תהיי כך גם בעיני אחרים (ולהיפך). יתרה מזו - אני מעז לנחש שאם מישהו בסביבה משדר לך שאת נחשבת את בודאי מתעלמת מהשדר. תתחילי לטפח את עצמך. לכך את אחראית ולא בעלך. כאשר תרגישי טוב עם עצמך תרגישי טוב גם איתו. בהצלחה.

 

[rocho]

הי לכל המייעצים

הי אנישם, נחמד לקרוא את תגובותיכם ועצותיכם אני מוצאת את עצמי לא פעם משתוממת כיצד מה שקורה אצלי הוא אשר אצל אחרים הכל טוב ויפה אך השאל ההנשאלת היא-------- אחרי שניסיתי הכל, לדבר, לרמוז, ללצעוק בקול מה אני רוצה, למה לא טוב לי וכו' הוא עדין ממשיך בשלו ונראה כי פשוט נוח לו, הוא לעצמו ואני לעצמי ובמצע הבית והמיטה והכבסים הנקיים, אני חושבת לא פעם על צעד ממשי שיזעז את עולמו אך חוששת שגם זה כבר לא יזיז לו ............. אז ?????????..

 

[המיתבונן]

הקיר בזוגיות

אם תנגחי יום יום בקיר הבית, האם הוא יתמוטט? ואם תעשי זאת שלושים שנה, בקיר בטון בעובי שלושים סנטימטרים, יפול הקיר? האם רק בשל "נסיונות הנגיחה" יתרצה הקיר ויתמוטט? מה פתאום!!!!! ישנם הרבה סיבות המצריכות שנגיחותיך תביא לנפילתו, כאשר הנגיחה היא רק עוד סיבה. רוצה לומר- ישנם הרבה סיבות שצריכות להתקיים כדי ש-"יזיז לבן זוגך", מה עושים כאשר הקיר לא נופל? או שמביאים כלים אחרים שיתגברו על התנגדותו , קונגו לדוגמא. או שפשוט זונחים את רעיון נפילתו ומשלימים עם קיומו. לא השלמת עם קיומו? מיכרי את הבית וחפשי בית בלי הקיר שמפריע לך. ודי לחכימא ברמיזא.

 

[rocho]

../images/Emo20.gifלכם שעניתים אודה

אני מודה לכל המשיבים, את כל אשר יעצתם כבר עשיתי אבל מחפשת דרכים חדשות אינני מקנאה בהצלחתו להיפך, עצוב לי רק שאת ההצלחה לקח לבד ואותי השאיר בצד מגיע עייף , עמוס חוויות שאינו מחלקן איתי, גם לעשות ביחד לנפש כבר אינו מוכן כל כך שקוע בעצמו, ואני??? ממשיכה לעשות למען עצמי אבל אחרי כל כך הרבה שנים של עצמי שנתן גם עבורו על מנת שיצליח רוצה את היחד שוב והיחד נעלם!!!!!! אני בטוחה שיחזור פעם רק מקווה שלא מאוחר מידי... בכל אופן הוצאתי קצת קיטור מותר לי נכון? תודה לכם אנשים.

 

[adam33]

לחדור

לחדור לעולמו לצאת איתו לא להניח לו את המגרש להיות מיד בקו המחשבה שלו רק ככה את תתחברי להצלחה שלו בין אם לצאת איתו בין אם לקנות בגדים ולהיות נחשקת בשבילו ואם ואחרי הכל זה גם יהיה בשבילך..!!!