זקוקה לעיצה

[RandB]

זקוקה לעיצה

בן בן שנה וחודשיים. לפני מספר שבועות עברנו לגור בארה"ב מטעם עבודתו של בן זוגי ומאז אני עם בן בבית. עד אז בן היה עם מטפלת 9 שעות ביום, ואף פעם לא היו שום בעיות של להפרד בבוקר או להשאר עם אנשים אחרים. אני בטוחה שבן מרגיש גם הוא את המעבר, ואולי זו הסיבה לשינוי הפתאומי בהתנהגות: בשבוע האחרון הוא מסרב ללכת לישון ביום או בלילה - הוא פשוט נאחז בי ומסרב לעזוב אותי, גם אם הוא עייף נורא. הוא מוכן אפילו להרדם בעמידה, העיקר לא להישאר לבד במיטה! בנוסף הוא מתעורר בלילה בצרחות איומות ושוב מסרב לחזור לישון. בפעם הראשונה השבוע התייאשתי ונתתי לו לישון איתנו במיטה, למרות שאני לא מהתומכים בשינה משותפת. כמובן שכך הוא נרדם ללא בעיה. חוץ מזה הוא מסרב לעזוב אותי גם בשעות העירות - כל היום רוצה "על הידיים", ואפילו העלמות של מספר שניות מביאה אותו לידי בכי היסטרי שלא הכרנו עד היום. בשלב זה אחרי כמה ימים ללא שינה, אנחנו כבר מותשים ולא ממש יודעים איך להתמודד עם השינוי הזה, שלא קל גם לנו. קודם בן היה נרדם ללא שום בעיות לבדו במיטה שלו, והיה ילד עצמאי מאד ובטוח בעצמו. האם לדעתכם מדובר בחרדת נטישה (האם זהו הגיל?!), תוצאה של המעבר שתעבור עם הזמןומה לדעתכם עושים במצב כזה. אנחנו אובדי עיצות! תודה

 

[noa_f]

שינויים

נשמע לי מאוד סביר שהשינוי ההתנהגותי הוא צירוף של שני הדברים גם יחד. מצד אחד, זהו בדיוק הגיל בו הם מתחילים לפתח קצת חרדת נטישה, ומצד שני, השינוי הגדול בחייו: שינוי מקום מגורים, שינוי בסדר היום, אמא קצת יותר לחוצה מתמיד וכו´. שינויים קטנים יותר יכולים להטריד אפילו גדולים ומבינים מבן. קצת שחוק לומר אבל הזמן יעשה את שלו. אם אתם לא אוהבים שבן ישן אתכם, אולי כדאי לא להרגיל אותו. לבלות איתו הרבה זמן בחדר שלו, גם במשך היום וגם לפני השינה. תשכחו ממה שהוא כבר "היה מסוגל לעשות" ו"מה שצריך לעשות בגילו", ותזרמו עם הנסיגה הקצרה. נשמע כאילו המקום החדש עדיין זר לו, ולוקח לו זמן להרגיש בבית, זה מובן וסביר. לשם השוואה, אצלנו, לילד בן חמש לקח כמה חודשים להתרגל לחדר חדש, למרות שכל חפציו עברו אתו ומאוד אהב את הבית החדש. ובכל מקרה, לא להכנס ללחץ, אמא רגועה זו "התרופה" הכי טובה. שיהיה בהצלחה

 

[mom&shaked]

הרבה סבלנות

הי רחלי, כשאנחנו הגענו לארה"ב שקדי היה כמעט בן 5 חודשים והשבועות הראשונים היו מאוד מאוד קשים לכולם! כששקד היה בגיל של בן עברנו דירה וגם אז היו לילות בלי שינה ושינויים בהתנהגות. בן גדול ומבין ורואה את כל השינויים הקשים האלה ומגיב בהתאם. לפי מה שתארת נראה כי מדובר בהרבה מאוד שינויים, מדינה זרה, שפה זרה, דירה חדשה, לא כתבת אם הבאתם את הריהוט מהארץ, במידה ולא בנוסף לבית החדש גם החפצים (מיטה וכדומה) לא מוכרים לו, לפני כן עבדת והוא היה רגיל להישאר עם מטפלת עכשיו הוא מבלה איתך את רוב שעות היום, המשפחה נעלמה לו (דודים, סבתא, סבא, חברים...), אני מניחה שאתם עוד לא התאוששתם מהשינוי וזה גם משפיע עליו. אני ממש יכולה להבין את השינוי הפתאומי שחל בבן(שבעיני גם צפוי לאור כל השינויים בחייכם). אני חושבת שהכי נכון לתת לו הרבה חום ואהבה (אם לא קשה לך ואת מוכנה אז גם ידיים), לא כתבת אם הוא ישן בחדר אחר או בחדר שלכם? אולי אפשר (לפחות זמנית) שהמיטה שלו תהיה בחדר שלכם על מנת לתת לו את הביטחון שאתם שם (כיוון שאת לא מהתומכים של שינה משותפת אולי תסכימי שהמיטה תהיה ליד המיטה שלכם) ,להראות לו תמונות של המשפחה ולהסביר לו שאתם נמצאים במדינה אחרת ומתי תפגשו, לתת לו לשמוע את קולם כשהם מתקשרים, לנסות לתת לו חפצים שהוא מכיר מהתקופה שלפני השינוי, לשחק איתו במשחקים שהוא אוהב, להקריא לו ספרים שהוא אוהב לשמוע, בקיצור לנסות להקל עליו את התקופה הקשה והכי חשוב תתעודדי, זה יעבור לו. שיהיה לכם בהצלחה.