זקוקה לעיצה
אבי בן 74, אובחן כחולה אלצהימר, ממתינים מביה"ש למינוי אפוטרופסות. מצבו של אבי מדרדר ממש מול עינינו ושיפוטו הופך ללקוי ובלתי הגיוני ברמות שלא ניתנות לשום שליטה, קיימת אצלו אובססיה לבזבוז כספים. כמובן שהגבלנו את חשבונות הבנק ואין לו גישה אליהם אך הוא כועס מאוד ולא מוותר, רוצה את השליטה לפחות על החצי מהכסף שמגיע לו, לא מעניין אותו גם אם זה במחיר של לעזוב את הבית ולעבור לבית אבות (נשוי לאימי למעלה מארבעים שנה). אנו מבינים שאין שום טעם לפנות להגיון שלו, כמובן שאנו מתמרנים אותו מאחורי גבו עד כמה שאנו יכולים בכל הקשור בכספים. אולם העימותים שלו עם אימי סביב נושא הכספים הפכו למאוד קשים. דורש סכומי כסף במזומן גבוהים מאוד מידי יום. לאימי קשה להכיל אותו, אינה מוכנה להיעזר בקבוצת תמיכה. ניסינו להיעזר בפסיכיאטרית שתגיעה לביתנו באמטלות שונות (מגשרת נישואים, יועצת פיננסית..) אולם הוא חשדן ולא רוצה לשתף פעולה, הודיע שאם תכנס הביתה הוא יצא. מבחינה פיסית הוא אדם בריא. כאשר משוחחים עימו הוא רגוע מאוד ומסביר בהגיון מדוע מגיע לו כסף ולמה הוא כועס על אימי. הוא אינו תוקפן ואינו אלים (עדיין...) . כאשר שוחחתי טלפונית עם נוירולוגית אשר איבחנה אותו בעבר לגבי טיפול תרופתי אמרה שאמנם היא לא פסיכיאטרית אבל לא נראה שהוא זקוק לכדורי הרגעה כי זה לא נשמע שהוא במצב פסיכוטי, זו היא המחלה- שיפוט לקוי. התיאור הזה נכון לימים אלו, כי אנו באמת לא יודעם מה ילד יום בהתדרדות שלו. כמה זמן השלב הזה של המחלה נמשך? האם באמת אין שום טיפול תרופתי שיכול למתן את ההתהגות הזו? לא היינו רוצים סוג של כזור שיהפוך אותו ל"זומבי", סה"כ עוד נהנה מאיכות חיים. כיצד על אימי לנהוג איתו בדרישה לקבלת מזומנים מידי יום ובעימותים הבלתי פוסקים סביב זה? וכמובן לפני שאני מסיימת אני מניחה שברור לכם שאני עצובה להכנס פורום, אך בהחלט שמחה שהוא קיים. שבת שלום ואשמח לשמוע אולי רעיון או עיצה מניסיונכם שיסייע בהתמודדות עם המצב.
אבי בן 74, אובחן כחולה אלצהימר, ממתינים מביה"ש למינוי אפוטרופסות. מצבו של אבי מדרדר ממש מול עינינו ושיפוטו הופך ללקוי ובלתי הגיוני ברמות שלא ניתנות לשום שליטה, קיימת אצלו אובססיה לבזבוז כספים. כמובן שהגבלנו את חשבונות הבנק ואין לו גישה אליהם אך הוא כועס מאוד ולא מוותר, רוצה את השליטה לפחות על החצי מהכסף שמגיע לו, לא מעניין אותו גם אם זה במחיר של לעזוב את הבית ולעבור לבית אבות (נשוי לאימי למעלה מארבעים שנה). אנו מבינים שאין שום טעם לפנות להגיון שלו, כמובן שאנו מתמרנים אותו מאחורי גבו עד כמה שאנו יכולים בכל הקשור בכספים. אולם העימותים שלו עם אימי סביב נושא הכספים הפכו למאוד קשים. דורש סכומי כסף במזומן גבוהים מאוד מידי יום. לאימי קשה להכיל אותו, אינה מוכנה להיעזר בקבוצת תמיכה. ניסינו להיעזר בפסיכיאטרית שתגיעה לביתנו באמטלות שונות (מגשרת נישואים, יועצת פיננסית..) אולם הוא חשדן ולא רוצה לשתף פעולה, הודיע שאם תכנס הביתה הוא יצא. מבחינה פיסית הוא אדם בריא. כאשר משוחחים עימו הוא רגוע מאוד ומסביר בהגיון מדוע מגיע לו כסף ולמה הוא כועס על אימי. הוא אינו תוקפן ואינו אלים (עדיין...) . כאשר שוחחתי טלפונית עם נוירולוגית אשר איבחנה אותו בעבר לגבי טיפול תרופתי אמרה שאמנם היא לא פסיכיאטרית אבל לא נראה שהוא זקוק לכדורי הרגעה כי זה לא נשמע שהוא במצב פסיכוטי, זו היא המחלה- שיפוט לקוי. התיאור הזה נכון לימים אלו, כי אנו באמת לא יודעם מה ילד יום בהתדרדות שלו. כמה זמן השלב הזה של המחלה נמשך? האם באמת אין שום טיפול תרופתי שיכול למתן את ההתהגות הזו? לא היינו רוצים סוג של כזור שיהפוך אותו ל"זומבי", סה"כ עוד נהנה מאיכות חיים. כיצד על אימי לנהוג איתו בדרישה לקבלת מזומנים מידי יום ובעימותים הבלתי פוסקים סביב זה? וכמובן לפני שאני מסיימת אני מניחה שברור לכם שאני עצובה להכנס פורום, אך בהחלט שמחה שהוא קיים. שבת שלום ואשמח לשמוע אולי רעיון או עיצה מניסיונכם שיסייע בהתמודדות עם המצב.
