זקוקה לעידוד...

[ענתי היחידה]

זקוקה לעידוד...

בנות חביבות אני לא כותבת הרבה אבל עוקבת בקביעות אחרי הפורום הנפלא הזה שהוא מקור לעידוד רב ומידי פעם עונה ומייעצת לכותבות. הפעם - אני זקוקה לעידוד....כבר בת 38 ללא ילדים עם הריון אחד שהסתיים בהפלה טיבעית בסוף שבוע 12 לפני כ-5 שנים (הריון עם איקקלומין אחד) וכן הריון נוסף לפני 9 חודשים מחוץ לרחם לאחר הפרייה. עד היום עברתי 7 הפריות כאמור ללא תוצאות. מקבלת 5 מונוגון והתוצאות...3-4 ביציות. בהפרייה האחרונה לפני 3 שבועות 3 הביציות הופרו ונאמר לי - "עוברים יפים.." הייתי אופטימית כי הייתי אחרי הסטרוסקופיה שבה פתחו הידבקויות וכרתו פוליפ ,בקיצור הלכתי בחשיבה חיובית ואופטימית....אבל...המחזור כמובן היגיע ואיתו הדמעות שלא מפסיקות לרגע, הדיכאון הנוראי וחוסר האנרגיה.....מה עושים?? למה זה קורה??? מה דעתכן?? האם יש טעם להמשיך??? אולי מישהי שקוראת את דברי מכירה מישהי בגיל כזה עם "יבול" כזה של ביציות שהצליחה??? בנוסף גם נושא האימוץ "תקוע" כי משרד העבודה והרווחה כל הזמן בעיצומים...איזה יאוש....רק רוצה להיות אמא...אלוהים תעזור.... הרופא שלי לא מפסיק לעודד - אבל אני מרוסקת!!! תודה מראש על כל מילת עידוד ובהצלחה לכולן!!!

 

[einav8]

בטח שיש סיכוי

אוי ענתי אני כל כך כל כך מבינה את הכאב והתסכול... קודם כל בטח שיש סיכוי - כל עוד יש ביציות יש סיכוי! מספיק אחד עקשן שישתרש ולא יזוז 9 חודשים. לגבי אימוץ - בקרוב בעיצומים יסתיימו - בהצלחה, הילד הזה יזכה להיות מאושר ויתן לכם הרבה אושר אני בטוחה. המון הצלחה ו

 

[keren05]

הסיכוי קיים, רק צריך הרבה סבלנות

וכן, אני מכירה מישהי בכמה שנים יותר מבוגרת ממך, והצליחה להכנס להריון. גם לה היה יבול של בין שתיים לשלוש ביציות. היום היא חובקת בת. נושא האימוץ העומד על הפרק בנוסף לטיפולים, מאוד מרגש אותי. נראה שהרצון להיות הורה, ללא קשר אם הוא יהיה ביולוגי או לא, הוא כל כך חזק. כך שהדרך להורות תהיה מאוד קצרה. בהצלחה בכל קרן

 

[נועם@בת]

ברוכה הבאה לסירה שלנו ../images/Emo45.gif

הדלת השניה משמאל מובילה לפורום הריון, אל תהססי להשתמש בה

. (אם כבר ברכתי אותך בעבר, אז קבלי ברכה משלימה

). לחלק גדול מהנשים בגיל זה יש תגובה שחלתית דומה, מה שמקטין במעט את הסטטיסטיה לעומת נשים צעירות. כלומר אנחנו צריכות להתאמץ יותר בשביל להגיע לאותם הישגים, רק שלנו יש נסיון חיים שלצעירות אין

. אני מכירה את תחושת הדכאון, את הנפילה אחרי הציפיה ואת הייאוש המתגנב. כולם בני בית אצלנו. החוכמה היא לא להתכחש להם ולא לנסות להעלם מהם. אפשר לתת להם להיות בסביבה אבל להביט להם בעינים ולהגיד בקול- אני אהרה למרות שאתם כאן. כי את תהרי, כי הרחם שלה עשתה רמונט יסודי כדי לקלוט עובר. עכשיו את צריכה להפתח כדי לקלוט אותו. להיפתח ולהאמין למרות הייאוש המזדחל, למרות העבר רצוף הכשלונות והכאב, למרות הרסיסים ששורטים בבשר החי. משרד הרווחה אולי תקוע, אבל אם תאמצו ילדכם יגיע בזמן עם או בלי שביתות פה ושם.

ענק נועם

 

[תמרלה]

קבלי מלא עידודיים וחיבוקים../images/Emo24.gif

המחשבות והשאלות למה זה קורה -לפעמים הרופאים לא יכולים לענות על השאלה! אבל זה טבעי שתרגישי כל כך כצובה מתוסכלת והשאלה -האם יש טעם להמשיך? בטח שכן! כפי שכתבה לך נועם יש עוד ביציות אז זאת אומרת שיש יבול! גם בגיל שלך! אומנם אני רק שנתיים מנסה אבל אני כבר בת 40+ ולא מוותרת לא מתיאשת! וחושבת חיובי, מוכנה להתנסות בכל דבר שיכול לעזור גם רפואה קובנציונלית וגם אלטרנטיבית, ואם יהיה צורך ללכת למומחה הכי הכי..... אומנם נשמע לי שיש לך רופא שמעודד אותך ,אבל אם את איתו כבר 7 שנים אז אולי זה הזמן לללכת לרופא אחר כפי שאומרים :"משנה מקום משנה מזל" ( אם כבר עשית את זה אז תשכחי מה אמרתי..) ולסיום אספר לך על מישהי שהיא בת 40 היום ואחרי 7 שנים של טיפולים יש לה היום תאומים מקסימים! ושמעתי גם פעם על מישהי מכפר ערבי פה בצפון שלא ויתרה ובגיל 52 כנגד כל הסיכויים הביאה תאומים לעולם - היא נסעה להפריות לקפריסין או תורכיה לא זוכרת לאן -אבל היא אמרה ששום דבר לא ימנה ממנה את הגשמת החלום להיות אמא! אז אני לא אומרת לנסוע לחו"ל אבל המוטיבציה הגישה שלה שהכל אפשר!!י במהלך התהליך בעלה נדמה לי עזב אותה והיא המשיכה לבד! הוא הסכים לתת זרע אבל כיום היא מגדלת את הילדים לבד. אז ענתי חזקי ואמצי תעשי לך כמה ימים של פינוקים צאו לחופש ליום יומים תאגרי כוחות ותאספי את עצמך ותצאו שוב לדרך. שיהיה לך סופ"ש רגוע