זקוקה לעזרתכן

[אישה טווה]

זקוקה לעזרתכן

הארון שלי בדמות משפחה יוצאת מן הכלל. אחלה בעל...ילדים מדהימים...גו'ב נפלא וכו'. יודעת עוד מימים ימימה שאני אוהבת נשים. נושקת ל40- והכל צף בשנה האחרונה...כולל יצרת קשרים עם נשים. אני מתה מפחד מה"תגלית" הזו....ומהרצון ההולך וגובר להיות עם אישה. (טרם ניסיתי יחסים לסביים מלאים אבל יודעת בודאות שזה...זה!)...ועכשיו-מה לעשות? להחניק? לפרק את כל החיים שלי? לחיות חיים כפולים?... בבקשה בנות יקרות אני יודעת שחלקכן מבינות מנסיון מה עובר עליי...נא יעצו לי מה לעשות. כך....אי אפשר יותר!

 

[lihi38]

תגובה להודעה של אישה טווה

שלום לך, אוכל לעזור ולייעץ לך. אין חכם כבעל ניסיון.... תוכלי לשלוח לי הודעה לתיבת המסרים.

 

[קייל xy]

אולי יעזור...

שלום! את נשמעת לחוצה נורא, אז קודם כל תרגעי ותשתי משהו. אני חיה את הסרט שאת מדברת עליו כבר 4 שנים, אז אולי בגלל זה התרגלתי ואני רגועה יותר... העיצה היחידה שאני יכולה לתת לך היא מנסיוני האישי- בשום פנים ואופן לא לפרק את החבילה המשפחתית, את הבעל והילדים האהובים, לדעתי. אבל מצד שני- מה איתך?! אני סבורה כי רומן סתרים עם אישה, הנמצאת במצב דומה לשלך, המחויבת עם בעל וילדים, הוא הפתרון האולטימטיבי עבורך. בהזדמנות חגיגית זו אני מציעה גם את עצמי.... תחשבי, תשקלי, ואם מתאים לך, תעני... בכל מקרה, שיהיה טוב לך בכל מה שתחליטי

 

[פונטיוס פילאטיס]

אני רוצה להבין

(דיסקליימר: הכותב הוא גבר סטרייט, לא שזה רלוונטי מדי אבל בכל זאת שלא יגידו שלא אמרתי.) את מסתובבת 24/7 עם מסכה על הפנים? את לא מסירה אותה לא מול הבעל, לא מול החברות, לא מול הילדים ולא מול ההורים שלך? כמה שנים את כבר עושה את זה?

 

[מבקרת פנימית]

לא מתיימרת לדעת מה היא מרגישה או חושבת

אבל זה סיפור שחוזר על עצמו הרבה פעמים. אז כן, הפחד להיחשף כלסבית (או כל להט"בק שהוא) הוא כל כך גדול שמסתירים אותו מכולם. במיוחד מהקרובים, במיוחד מכל מי שעלולה לראות רמז כלשהו, או מה שבעיני הארוניסטית הוא רמז. בדרך כלל הם גם יהיו האנשים הכי הומופובים והכי בוטים בשנאה והגועל שיפגינו. העיקר שאף אחד לא יוכל לנחש. אני לא יכולה להבין אנשים שממשיכים לחיות כך לאורך שנים. אצלי כל היציאות הראשונות מהארון מול אנשים משמעותיים בחיי לוו בהקלה אדירה. אני לא מבינה איך אפשר לחיות עם המועקה הזאת של השקרים וההסתרה.

 

[Sedna]

אני רוצה להפנות שאלה לנשים כאן

הבהרה: הגעתי מהדף הראשי, אני סטרייטית, בת 23, וכל מה שאכתוב כאן לא ייכתב במטרה לפגוע אלא מתוך ניסיון אמיתי להבין. אני יכולה להבין פחד מחשיפה ומיציאה מהארון. ליוויתי מספיק חברים שיצאו מהארון בשנים האחרונות ואני מסוגלת להבין כמה זה קשה. אני לא הולכת להתווכח האם אישה צריכה לצאת מהארון או לא - מבחינתי שכל אדם יעשה מה שטוב לו, כל זמן שהוא לא פוגע באף אדם אחר. אבל העניין הוא שבמקרים כאלה, כלומר אישה שידעה שהיא נמשכת לנשים ובכל זאת בחרה להתחתן ולהביא עם גבר ילדים לעולם, כן יש לדעתי פגיעה באדם אחר. אני מצטערת, אבל זו נראית לי הבגידה הכי גדולה שיש, להתחתן עם מישהו שמאמין שאת נמשכת אליו כשאת יודעת עוד לפני החתונה שאת נמשכת לנשים. אני באמת רוצה שתענו לי בכנות - זה לא נראה לכם בלתי מוסרי? זה לא נראה לכן כמו דבר נוראי לעשות לבן אדם? שלא לדבר על הבחורה מעלי, שכתבה לזו שפתחה את השרשור שלבגוד עם אישה זה "הפיתרון האולטימטיבי". אני לא מצליחה לתפוס את זה, איך אפשר לעשות כזה דבר לבן אדם שאוהב אותך? האם בתור בעלה, אין לו זכות לדעת שאשתו לא באמת נמשכת אליו? אני מודה - אחד הדברים שהכי מפחידים אותי זה לגלות בגיל 40+ שהגבר שהתחתנתי איתו הוא בעצם הומוסקסואל, ידע זאת עוד לפני החתונה ושיקר לי, ועוד בגד מהצד עם גברים כי מלכתחילה לא הייתי מספיק בשבילו. שלא לדבר על זה שכל בגידה מסכנת את בן הזוג הנבגד בהידבקות במחלת מין. תאמינו לי, יש מספיק מחלות שעוברות גם אם משתמשים בקונדום. איך אפשר לעשות כזה דבר לבן זוג? אני בטוחה שיצא לכן לקרוא את הכתבה שהתפרסמה ב"שבע ימים" (ידיעות אחרונות) לפני מס' שבועות. כשקראתי אותה, מצד אחד הייתי גאה מאוד בנשים האלו, שקמו ועשו מעשה ולא הסכימו לחיות יותר בשקר. חשבתי שזה נפלא בשבילן שהן לא מוכנות לוותר על אהבה אמיתית. אבל מצד שני לאורך כל הכתבה ריחמתי מאוד על הבעלים שלהן. פשוט כאב לי עליהם, במיוחד על הבעל שלא הבין בהתחלה שההתנסויות של אשתו הן נטייה ממשית ושזה יוביל למשבר ופרידה. חשבתי על כל הגברים האלה, שהתחתנו עם אישה שאהבו מתוך ידיעה שזו האישה שהם יביאו ילדים איתה, יזדקנו איתה, יטפלו בה לעת זקנה והיא בהם, ואז פתאום בגיל 50-60 היא מודיעה לבעל שהיא הולכת לממש את הנטייה המינית שלה ולעזוב אותו לבד, בשלב בחיים שבו הסיכוי שלו להתחיל פרק ב' עם אישה אחרת הוא קלוש (אל תגידו לי שתמיד יש זוגות שמתגרשים. זה ברור לי. העניין פה הוא השקר שהיה שם מלכתחילה). ברור לי שזה לא שחור ולבן, וברור לי שיש הרבה מקרים של נשים שרק בגיל 40 הבינו שהן נמשכות לנשים. וברור לי שזה לא קל, בשום שלב בחיים, לצאת מהארון. אני לא מדברת על מקרים כאלה. אבל אישה, או גבר, שהתחתנו בידיעה שהם מרמים ומשקרים לבן הזוג שלהם? אני מצטערת. זו בגידה בעיני ומהסוג הכי גרוע. ברור שכולנו צריכים לשאוף למימוש עצמי, אבל נראה לי שיש יותר מדי אנשים, בעיקר נשים, שבדרך למימוש העצמי הזה מוכנים לדרוס לא מעט אנשים אחרים.

 

[קייל xy]

../images/Emo140.gifתגובה לסנדה

אולי תתפלאי, אני מסכימה כמעט אם כל מה שאמרת... אבל- בעיניי ההתאהבות במישהו, ולא משנה כרגע מה מינו היא בנפש. כלומר, בעיני כשאני מתאהבת בבן אדם, בנפש שלו, זה לא ממש משנה לי באיזה גוף היא יושבת, גבר או אישה. מהסיבה הזו יש הרבה נשים שמתחתנות עם גבר באהבה, מביאות ילדים באהבה גדולה עוד יותר- ועדיין יכולות להיות מלאות כמיהה למגע של אישה, לרכות נשית, וליכולת השיתוף הבלתי נלאית שקיימת רק אצל נשים. אז מתאהבים והכל, אבל בנפש, הגוף הוא כלי קיבול בעיני. אין פה שום רצון לדרוס אנשים בדרך למימוש העצמי הזה, כפי שקראת לו- אלא אהבה נקיה וטהורה, נטו.

 

[Sedna]

אהבה טהורה זה יופי

אבל כשאדם עומד מתחת לחופה הוא מתחייב אך ורק לבן אדם אחד, מתוך ידיעה שזה לכל החיים. אין אדם נשוי שלא תהה פעם איך זה יהיה להיות עם מישהו אחר. אני בטוחה שגם לא חסרים מקרים של סטרייטים שהתאהבו במישהו אחר שאינו בן זוגם - ובכל זאת, לא כולם בוגדים. נישואין (ובכלל זוגיות) זו התחייבות רצינית. אני מאמינה שבן אדם צריך לקחת אחריות על המעשים שלו, ואם עמדת מול 300 איש ורב, והצהרת שאתה מחוייב לבן אדם אחד, אתה צריך לקחת אחריות על הבחירה שלך וחלק מהאחריות הזאת זה להבין שאתה לא יכול לעשות כל מה שמתחשק לך. ואני חייבת להודות שזה ממש מכעיס אותי כשאנשים משתמשים בכל דיבורי-השאנטי האלה על אהבה טהורה וקוסמית וכו' כדי להצדיק את הניסיון שלהם לרדוף אחר הצרכים האנוכיים שלהם, גם במחיר של פגיעה באדם לו הם בחרו להתחייב. בסופו של דבר, לא סתם אומרים ש"הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". אם ניקח מקרה של אישה שהתחתנה למרות שידעה שהיא נמשכת לנשים, ואז בגדה בבעלה עם אישה אחרת - מה זה משנה שהיא לא התכוונה לפגוע בו? במבחן התוצאה היא פגעה בו. אם היית מגלה שבגדו בך, זה היה משנה לך באיזה תירוץ הבוגדת השתמשה כדי להצדיק את זה?

 

[מבקרת פנימית]

מסכימה איתך במאתיים אחוזים

כל ההתייפיפות הזאת שכאילו אהבה היא טהורה, ואם זה עם אישה אז זה לא נורא... זה מרתיח אותי!

כל אחת ואחת פה, אם בת הזוג שלה תבגוד בה עם מישהי אחרת (או עם מישהו אחר) תרגיש זוועה, תרגיש מושפלת ומרומה. אז היתה לה נטיה כזאת והיא במקום לממש אותה מההתחלה ועד הסוף בחרה להתחתן עם גבר? עכשיו זה אבוד. או שתדברי על זה בגלוי עם אישך, או שתתגרשי ותצאי לדרכך- אבל אל תנצלי את הלסביוּת כתירוץ לבגידה.

 

[גורסת]

החיים הם לא בשחור לבן

סדנה, לפי סגנון הכתיבה שלך, עושה רושם שמדובר בבחורה אינטלגנטית מאוד. מאידך, ציינת שאת בת 23 - צעירה. החיים הם לא תכנית כבקשתך, ולא תמיד החלטות של "ימינה או שמאלה/ שחור או לבן" הן החלטות טובות וחכמות. בדומה למתחילת השרשור, גם אני מצאתי את עצמי באותו מקום. התחתנתי עם אדם שאהבתי בכל נפשי (ועודני אוהבת מאוד) ומצד שני, לא הייתי מודעת לאהבת-נשים שבי. התחתנתי די צעירה, והחיים משכו אותי לפה ולשם.. היא נמצאת במקום לא פשוט. מצד אחד היא בגיל נפלא של עשיה והתפתחות, ומצד שני יש לה משפחה עם ילדים. למה אי אפשר לשלב בין כולם? למה נטיתה צריכה לבוא ע"ח משפחתה? או משפחתה ע"ח נטיתה? אני מצאתי לנכון לשוחח על כך עם בעלי. להפתעתי הרבה, מצאתי בו חבר נפלא יותר ממה שיכולתי לדמיין...

 

[Sedna]

לא על זה דיברתי

- לא דיברתי על מקרים של אנשים שגילו את זה "באמצע החיים". יש לי את מלוא הסימפטיה כלפי אנשים שמוצאים את עצמם במצב כזה. דיברתי על נשים שמתחתנות עם גבר כשהן יודעות שהן נמשכות לנשים. אני חושבת שההגינות הבסיסית מחייבת אותן להיות כנות איתו מלכתחילה ולספר לו את זה. - אם היא מדברת על זה עם בעלה והוא מודע להתנסויות שלה עם נשים ומאשר את זה - זו לא בגידה. אם הוא מאמין שהיא נאמנה לו בזמן שהיא שוכבת עם אנשים אחרים (ולא משנה בכלל אם אלו גברים או נשים) - זו בגידה. - מעולם לא הייתי במצב כזה, אבל אם היא מבינה שהיא לא שלמה עם עצמה ונמשכת לנשים, אני חושבת שהדבר המוסרי יהיה לגלות לבעלה ולאפשר לו להחליט האם הוא מעוניין להישאר איתה. אם לא, אני חושבת שהמינימום שהיא יכולה לעשות בשבילו זה לשחרר אותו מהנישואים האלו כדי שהוא יוכל להתחיל פרק ב' בגיל כמה שיותר צעיר. היא לא רוצה לחיות בשקר? אני בטוחה שגם הוא לא היה רוצה. - אלא אם כן מדובר במערכת יחסים פתוחה שיש בה הסכמה על קיום יחסים עם אנשים אחרים, אז הנטייה (אם מממשים אותה) בהכרח תבוא על חשבון הבעל (אני אשאיר את הילדים מחוץ לדיון, אני לא חושבת שזה משנה לילד מהי הנטייה של אמא או אבא). אני מצטערת אם הנימה שלי נתפסת כתקיפה. אף פעם לא נבגדתי (שידוע לי) אבל אני חושבת וחשבתי תמיד שבגידה זה אחד הדברים היותר לא-מוסריים שאפשר לעשות. מעניין אותי לשמוע מה חושבות על נשים שמצאו את עצמן בסיטואציה כמו זו שמתוארת כאן (ואני חייבת לציין שההערה על כך ש"רומן סתרים הוא הפתרון האולטימטיבי" קצת הקפיצה אותי).

 

[dify]

מהי מונוגמיה ושאלת אמון

יתכן שלא הבנתי את כוונתך טוב, אני מתייחסת בעיקר למשפט "התחתנתי עם אדם שאהבתי בכל נפשי (ועודני אוהבת מאוד) ומצד שני, לא הייתי מודעת לאהבת-נשים שבי." אני גם לא מכירה את הסיפור שלך ספציפית, אני מתייחסת לרעיון של אדם שנמצא במערכת זוגית אחת ומרגיש שיש דברים שהוא יכול למצוא בחוץ. הבנתי ממה שכתבת שאת כן יידעת את בן זוגך ולכן אני לא בטוחה שתגובתי כולה רלוונטית אליך, ובכל זאת אני רוצה להתייחס למשפט שלך. המשפט הזה מזכיר לי שאלה שמידי פעם יוצא לי להתקל בה בפורומים אחרים בנוגע לדו מיניים- האם בגלל שהם נמשכים לשני המינים אז לא כדאי להיות איתם כי זה קשר שגורלו תמיד יהיה בגידה... אני קוראת את השאלה הזו וכל פעם מחדש תוהה מה ההבדל בין להיות דו מיני או מישהי שגילתה עוד צד במיניותה בגיל מאוחר ובין סטרייטית שנמשכת לסגנון מסוים של גברים ובין לסבית שנמשכת לנשים- ברגע שבחרנו לחיות עם אדם ספציפי אז בחרנו אותה/אותו וזה שאני עדיין נמשכת לנשים מסוג איקס ויש עוד כאלו בחוץ לא נותן לי לגיטמציה ללכת איתן, וזה שאני נניח נמשכת לשני המינים לא אומר שאם אני דו מינית אז אני לא יכולה לקיים מערכת יחסים אינטימית מונוגמית אחת עם אדם (גבר או אישה) אחד. זהו. נקודה. זה שיש עוד טעמים בחוץ ושאותם אני אוהבת לא אומר שחייבים לטעום מהם- על זה בדיוק בנוי הרעיון של המונוגמיה, גם של סטרייטים... אז אני חושבת שלהסביר את ההצדקה לכך בזה שיש גם משיכה מינית לכיוון נוסף, לא מצדיק בגידה. כמו שזה שאני עם זוגתי עושה סקס מסוים לא אומר שאם יש לי יכולת להימשך מינית לאחרת ואולי לעשות איתה דברים שונים מהווה הצדקה שאלך עם אחרת. אם הדבר לא נעשה בשיתוף ובידיעה של כל הצדדים, אז זו פגיעה באמון. פגיעה באדם שלכאורה את אוהבת ופגיעה גם באישה שאיתה את הולכת ואינך מקיימת איתה קשר מונוגמי. בעידן שבו רוב האנשים מחפשים ומניחים אוטומטית שאם את בקשר איתם אז זהו קשר מונוגמי- זו בהחלט בגידה. כי קשר זה הרבה יותר מסקס, זה חיבור אינטימי של שתי נפשות, ולא ליידע זה בגידה בדבר המהותי הזה. לעולם לא כל קשר זוגי יספק את כל כל כל הצרכים שלנו. אבל כשאנחנו בוחרים להיות בקשר כזה אנחנו צריכים לכבד את עצם ההתחייבות שלנו ולהפיק ממנה את המקסימום- ואם זה לא מספיק אז להיות גלויים- או לפתוח את המערכת הזוגית בידיעת שני הצדדים, או להיפרד. זו דעתי ויתכן כי היא לא מקובלת על כולן. אבל אני אשאל אותך ואת שאר הקוראות שאלה מהותית אחת- אם מחר בבוקר את מגלה שבן/בת זוגך כל התקופה הזו שכב/ה, ללא ידיעתכן, עם אדם אחר בגלל שהוא/היא לא יכלו להסתפק בקשר איתכן- האם לא הייתם נפגעות עד עמקי נשמתכן????

 

[גורסת]

שאלה יפה

אני חושבת, שהתגובה הראשונה שלי היתה תגובה טיפוסית של נבגדת. אולי הייתי מעיפה סכו"מ, סרוויסים שירשנו מהסבתות, מתחרפנת, נעלמת קצת.. סביר להניח, שלאחר שחרור הזעם (דם לטיני, אחרי הכל), אשב לדיאלוג, אנסה להבין (או לא) ואחליט מה שאחליט. בגידה היא בגידה היא בגידה, ותהא הסיבה אשר תהיה, זו תהיה עדיין בגידה כל עוד הצד השני לא יודע/ מסכים. במקרה שלי, אכן, מצאתי לנכון לדבר ולשתף, כי אני יודעת, שכל דבר בחיים האלו מגיע עם תווית מחיר, בין אם היא רגשית, פיננסית, משפחתית ומה שלא יהיה.. אני כבר לא פוחדת להתעמת עם האמת שלי. אני חושבת, שלדבר איתו על זה דרש הרבה יותר אומץ מלעשות דברים מאחורי הגב. אני מוסיפה ומבהירה, שלו הייתי מקבלת "לאו" מוחלט, הייתי יורדת מזה. מצד שני, את יכולה לשאול מה זה עושה ממנו... זה עושה ממנו פראייר? סמרטוט? זה עושה ממני "בוגדת"? או מילה אחרת? למדתי שבחיים האלה, מלבד שחור ולבן ישנם עוד הרבה צבעים. מה שלא היה מקובל עלי אתמול (והייתי יכולה לצאת נגדו מלחמת חורמה) יכול להיות מחר די רלוונטי. מי שהיה אויב שלי אתמול יכול להיות חבר שלי מחר. אני לא פוסלת שום דבר, כי מטבעי אני אישה פתוחה, גמישה, ואוהבת שינויים. לגבי סקס, אני חושבת שסקס קיים ביחס הפוך לאורך מע' היחסים, וחשיבותו משתנה בהתאם. ברור שסקס זה לא הכל, אבל זו התחלה מצוינת! לפרק עולם ומלואו בשביל סקס -מטופש בעיני כמו להכריז מלחמה מול ארה"ב. בסופו של דבר חיים רק פעם אחת, וכל אדם הוא סך הבחירות שלו. כל עוד אנחנו מכבדים את עצמנו ואת זולתינו, והמצפון שלנו נותן לנו לישון טוב בלילה - אולי אז מוצאים צבעים מעבר לשחור לבן. בכל מקרה, זה מה שאני חושבת כ ע ת .

 

[12 טוק טוק]

לסדנה ולכל השופטות:

אני מבינה את הפחד שלך שמישהו אהוב ישקר, יסתיר, יבגוד ובסוף יעזוב. באופן תיאורטי את צודקת לחלוטין. אבל את לא מכירה את נסיבות העיניין. את לא מכירה את הנפשות הפועלות, את הצרכים ואת הדילמות. כשהייתי בגילך לא יכולתי לדמיין שאחיה עם מישהו שלא אוהב ואחלום על אחרת. אבל זה קרה. החיים מורכבים. לפעמים גם כשלא אוהבות ממש, אפשר לחבב בנאדם במידה כזאת שזה מבלבל. לפעמים עושות בחירות שהן תוצאה של פשרה בין רצונות וצרכים שונים. ולפעמים - מגיעה העת להפסיק לעשות את הפשרה הזאת. אני מציעה לא לשפוט אדם עד שתגיעי למקומו. חוץ מיזה שהשיפוט הזה לא מועיל בכלום, וזה לא בית משפט כאן.

 

[נשואה מתוקה1]

לי יש מישהי כמוך כבר 18 שנה

מכירה אותה מגיל 15, חברות טובות מאוד, היא סטרייטית ונמשכת רק אלי, אני דו מינית ויצא לי להיות מלבדה עם עוד נשים לפני החתונה. היא לא ניסתה עם אחרות כי מה שהיה לה איתי לא יהיה לה עם אף אחת. שתינו נשואות עם ילדים. אני מתה על בעלי ולא יפרק את החבילה.היא בהליכים עם בעלה (לא בגללי) אבל לא מתכוונת לחיות עם אישה או איתי אי פעם. אנחנו נפגשות מידי פעם, לפעמים סתם לכוס קפה, לפעמים לטיול על שפת הים, לעיתים נוגעות מעט, לעיתים יותר לעיתים מתנשקות. מאוד נעים לנו ביחד וזה לא מתערבב לנו עם המשפחה, כל אחת יודעת את מקומה ולא מפתחת ציפיות.(ציפיות יש רק על הכרית את יודעת..) לעיתים נדירות מאוד שוכבות, מעדיפות שלא כי זה שואב מאיתנו אנרגיות ומכניס לבלבלות. מקסימום מגע חלקי. אנחנו אוהבות מאוד ומתורגלות כבר 18 שנה לעשות cut כשצריך, עכשיו אנחנו בנתק, אך מידי פעם מתכתבות בסמס. לא יודעת אם אורח חיים כזה יתאים לך, לי בכל מקרה זה ממש מתאים, כי זה לא מתנגש לי עם כלום. היא קודם כל חברה טובה בשבילי ואם לא מסתדר מבחינה אינטימית, אין לי בעיה ישר לעבור למצב של חברה בלבד. תמצאי לך גם מישהי כזאת למרות שנראה לי שבגילנו קצת קשה לפתח חברויות עמוקות מסוג זה.

 

[פילטיק הגדול]

אף פעם לא הייתי

במצב כזה, אבל נראה לי, עד כמה שזה נראה ונשמע מפחיד, לדבר עם בעלך. יו יודע, אולי גם לו יש נטיות מיניות שלא ידעת על קיומן?

אבל ברצינות-נראה לי לדבר איתו יהיה הדבר הכי טוב. תסבירי לו שאת אוהבת אותו כבנאדם, אבל את אוהבת את ה'מגע' של הנשים.. לדעתי, אם הוא אוהב אותך,לא רק שהוא לא יופתע-הוא גם יתמוך בך. בהצלחה!!

 

[דייקסטרה]

שאלות חשובות

השאלה שלך קצרה, אבל מחביאה בתוכה סיפור מאוד מורכב. העולם, כמו שכתבו כאן כמה מהמגיבות, אינו שחור ולבן. את חיה את חייך כבר קרוב לארבעים שנה, לפחות בעשרים מתוכן את אחראית לבחירות שלך. האם עכשיו אפשר להחליט החלטה חד משמעית להחניק או לפרק? אני מאמינה שזה בלי אפשרי. מה גרם לדברים לצוף בשנה האחרונה? לא כתבת כמעט פרטים על עצמך, ואני מבינה אם את רוצה לטשטש את העובדות. האם היחסים עם אישך מתנהלים כרגיל? האם היו ביניכם משברים שגרמו לאהבות ישנות לעלות מחדש? לפעמים מתוך תחושה של משבר, אנחנו מחפשות משהו שיוציא אותנו ממנו. אולי זה הפוך- אולי מתוך מקום יציב ובטוח התחלת לחשוב על דברים שהיו ועל דברים שויתרת עליהם- ואז הכל עלה? אם יחסיך עם אישך טובים אני חושבת שעליך לדבר איתו על הדברים. פתיחות וכנות הן חלק מרכזי בזוגיות, ואם את כותבת שיש לך אחלה בעל, אני חושבת שמגיע לכם לדבר על מה שעובר עליך. כתבת שזה כולל יצירת קשר עם נשים. איזה סוג של קשר? לצורכי רומן? סקס? האם זה מה שאת רוצה? אני אישית לא מאמינה בקיום "חיים כפולים". סופם של סודות להתגלות, והסתתרות תמידית היא דבר שמעיק על קשר בוגר. מכאן מה לעשות? כל אחת כאן תתן לך מנסיונה ומהשקפת עולמה, אבל רק את יכולה לדעת מה מתאים לחייך. את צריכה לחשוב עם עצמך. האם את מרגישה שאת יכולה לוותר על קיום מערכת יחסים עם אישה? מהי בעיניך מערכת יחסים כזאת? האם רומן הוא סוג קשר שמספק אותך? האם אלמלא המשיכה לנשים היתה מתחדשת עכשיו היית חושבת על גירושים? מדוע מבחינתך פירוק הנישואים שלך ומימוש המשיכה לנשים הוא פירוק חייך? בעיני זו שאלה חשובה שאת צריכה לשאול את עצמך. בין הדברים שציינת בתור הארון שלך יש גם ג'וב נפלא. כלסבית שחיה מחוץ לארון ועובדת בעבודה שהיא מרוצה ממנה, אני יכולה להבטיח לך שאןי סתירה בין הדברים. מדוע לדעתך ישנה סתירה? למה את מרגישה כך? את חייבת לברר עם עצמך את השאלות האלו כדי לקבל החלטה שבאמת תתאים לך, ולא החלטה שעליה תצטערי. את מוזמנת להמשיך להתייעץ כאן

 

[Special Eshel]

הגעתי מהדף הראשי

אני לא רוצה לעצבן אף אחד או אחת. אבל לפי דעתי כל העניין של זהות המינית הוא לא גנטי ואתה לא נולד עם "הומוסקסואליות" או "הטרוסקסואליות" ואתה גם לא מפתח אותם, לפחות ככה זו הראיה שלי. אני חושב שכל העניין של הזהות המינית של כל אדם הוא עניין של בחירה אישית. שזה בניגוד מוחלט למה שהחברה משדרת לנו, שיש אנשים שהם "הומוסקסואלים" ויש כאלה שהם "הטרוסקסואלים" ואין להם ברירה אחרת ועליהם לחיות על פי נתון זה. אני מאמין שפשוט חתמו את זה על החברה שלנו ולא מנסים לערער על זה בכלל יותר, כאילו זה עובדה שכזו. לכן אני חושב שכדאי לך לשבת ולחשוב מה יותר עדיף לעשות, במיוחד שיש הרבה שההחלטה שלך יכולה ממש לשנות להם את החיים ואת אישיותם (בעלך והילדים), ואת חייבת להתחשב בהם. אני אומר את זה לא כי אני רוצה לכפות עלייך את הדעה שלי עלייך או כי אני הומופוב או משהו בסגנון. אני אומר את זה כי אני רוצה שתנסי לחשוב על האפשרות שאולי את לא "לסבית" שאולי את לא חייבת לחיות עם העובדה הזו שאת "לסבית" או "אולי לסבית" ולחיות חיים מלאים עם המשפחה בלי שום הרהורים.

 

[נשואה מתוקה1]

זה לא נכון שזה לא גנטי

אני ממש מאוהבת בבעלי והוא אהבת חיי, יש לנו סקס מעולה, אבל מה לעשות תמיד אני אמשך גם לנשים. זו לא בחירה אישית, אני ממש לא רוצה להמשך לנשים, טוב לי עם בעלי ומה אני צריכה את הכפילות הזאת על הראש שלי, אבל אני זוכרת שמגיל מאוד צעיר 4-5 חלמתי על נשים, זה לא יאמן אבל אני זוכרת את זה. אני לא יכולה לקטוע את ההרהורים על נשים ותחושת החום שממלאת אותי בכל פעם שמישהי מוצאת חן בעיני. מה שאפשר לעשות זה לנסות להשלים עם העובדה שזה חלק ממנה ולראות מה היא עושה עם זה הלאה.

 

[קייל xy]

כמו שאומרים...

"עד שלא היית שם, אתה לא יודע מה זה..." אני מאוד מתחברת לדברים שאמרה נשואה מתוקה 1:לפרק את הבית, הילדים, הבעל והכל זאת משימה לא פשוטה בכלל, ואני לא בטוחה שהיא באמת מעוניינת לעשות זאת. חוץ מזה בשביל כל אחת חוויה של בגידה נתפשת אחרת, אני עדיין חושבת שאם את מממשת את הרצונות האישיים שלך, בלי לגלות לאף אחד, זה לא פוגע בהם. ראבאק- אנחנו חיים רק פעם אחת, היא כבר בגיל 40, מה, שתשב עוד 40 שנה ותתהה מה יכלה לעשות פעם? למה שלא תיתן דרור לשאיפות הכמוסות בתוכה שמציפות אותה כ"כ? קצת כמו להסביר למישהי שלא ילדה אף פעם- איך זה ללדת... נשמע לי שעד שלא היית במצב כזה, של נישואין מאושרים, ילדים מקסימים, חיים שקטים ושלווים, ויחד עם זאת תשוקה מטורפת לחוויה נוספת- את לא יכולה ממש להבין איך זה להיות שם, סורי