זקוקה לעזרתכם

[noamic]

זקוקה לעזרתכם

שמי נועה, ואני בפרק ב' של חיי. פרסמתי את ההודעה הזו בפורום משפחות מורכבות ופרק ב' אך שם פורים בעיצומו, כולם חוגגים או שתויים ואין עם מי לדבר. אז מנסה כאן. בטוח שגם כאן יש אוזן קשבת ותבונת לב. קוראת אתכם מהתחלה, ומתמודדת עם בעיה מאד קונקרטית שהייתי רוצה לשתף ולשמוע תגובות כי אני מרגישה שאני נמצאת יותר מידי באזור ה"בטן"… אז ככה ,- גרה עם חבר כבר חצי שנה. לי - 3 ילדים שגרים עימנו. החבר לא מקבל גט מאישתו, כך שהוא בעצם פרוד. יש לו 3 ילדים גדולים – הקטן – בן 24. את ההכרות עימי הוא יזם זמן קצר לאחר שעזב את הבית. לא הכרנו קודם. חשוב לציין ! מאז שאנחנו יחד – ילדיו מסרבים בכל תוקף להכיר בקיומי או להפגש איתי או לבוא לבקר בבתינו. אשתו טוענת שאני זו שגרמתי לפירוק משפחתו והרסתי להם את החיים – מה שלא היה ולא נברא. וכמובן זה מה שהילדים שלו שומעים. הילדים שומרים על קשר תקין עם האב, שהוא אבא נהדר , והוא נפגש איתם בבתיהם, או במסעדה. אתמול מספר לי חברי כי הבת שלו הסכימה לבוא לבקר אותו בביתנו בתנאי – שהוא יודיע להם מראש כשבועיים כדי שיוכלו להתארגן. שיפנה את השטח (מהמשפחה המצורעת – קרי אני וילדי), ואז הם יבואו אליו לבקרו בביתנו. נראה לי שהחבר שלי ציפה לשיתוף פעולה מלא ממני , ואני הרגשתי כמו אגרוף בבטן. אני מבינה שהחבר שלי היה רוצה שילדיו יראו את מקום מגוריו החדש. השאלה היא – האם זה נכון ? לא אביע את תגובתי – כדי לשמוע אתכם נטו.

 

[המיתבונן]

אופניים- מכונית- דלק

עוד לא הומצאה המכונית אשר את האנרגיות שלה מקבלת מ-שום מקום. כאשר רוכשים מכונית, רוכשים אותה עם כל מאפייניה, וכדי שתתפקד צריכים להזין אותה בדלק. כאשר את נקשרת במערכת עם גבר אשר מאחוריו היסטוריה, משפחה וכו', עליך לצפות שחלק מן ההזנה של הווייתו היא העבר שלו, וכשמדובר בילדים, העבר הזה הוא הווה מתמשך. ובכן, הדלק או החמצן של ההוויה שלו, אשר אותה היכרת, ואיליה נמשכת, הם הילדים, לעולם יהא הוא קשור אליהם. אבל אין מזה נובע שהקשר הזה משפיע על יחסו אליך, שהרי גם הוא יודע את הווייתו והווייתך, ואל מה שאת הוא נמשך. הרצון לערוך שינויים בהוויה, ובהיסטוריה של איש, הוא מובן, אך בלתי אפשרי. ובאשר להיותך "מכשיפה" וכו', את לא היחידה כך, זה אך טבעי שיראו בך גורם מפריע, כי עדיין בתרבותנו שלמות המשפחה היא מזבח. ובאותה מידה אומר- את לא תהיי היחידה שהתואר הזה יחלוף לו עם הזמן. חשוב רק שתלבשי את כסות הפאסיבית, כי ככל שתגיבי כך תזיני את מאפייני הדחייה אצל הילדים, ככל שתהיי את, ילמדו עם הזמן לקבל גם אותך, אל חשש. שהרי גם את עבורם תהווי עובדה שיש לקבל אותה ולא לשנות אותה. סבלנותץ ואסיים בזאת רק אם תרכבי על אופניים לא תזדקקי לדלק אלא לאנרגיות העצמיות שלך. או זאת- רק אם תקחי על ידך גבר בלי ילדים לא תתמודדי עם בעיות של ילדים. זה חלק אינטגראלי מעצם קבלת החלטתך להיות קשורה בסוג זה של קשר. שיהיה לך כל טוב ואל תתייאשי בהצלחה

 

[הזאתי]

גם את יכולה להעמיד תנאים

את יכולה להסכים, "בתנאי". תסבירי לחברך, מה את מרגישה בקשר לזה. כמה זה מתסכל אותך שילדיו שפטו ודנו אותך כאשמה, לפני ששמעו את הצד שלך בסיפור. הבית הזה הוא גם הבית שלך, ואת נפגעת. יחד עם זאת את מבינה שהוא היה רוצה שיראו את ביתו החדש. אבל זהו גם ביתך, ואת חלק ממנו. אז את יכולה להגיד לו שאת מסכימה, אבל אך ורק אחרי שישמעו את הצד שלך בסיפור. ורק אחרי שיבטיחו שהם מוכנים לשקול את דבריך (בין אם את תגידי להם אותם ישירותף ובין אם, במידה ויסרבו להפגש אתך במקום נייטראלי, אם הוא יעביר להם את הדברים) מה שהם צריכים להבין ולקבל, לפני שהם מגיעים לביתך לביקור הוא 1. את לא הסיבה לכך שאביהם נפרד מאמם 2. את לא מהווה איום לגביהם 3. את לא מנסה להיות תחליף לאימם 4. אסור להם לשפוט אף אחד, ובטח לא את אביהם, לפני שעמדו במקומו אולי אפילו כדאי לך לכתוב את התנאים הללו (ועוד אחרים) במסמך, ושהם יחתמו על כל סעיף לפני שיגיעו לביקור הנ"ל. ברגע שאת מחליטה על "תנאי" לביקור, זה איך שהוא משאיר אותך בשליטה, ויכול לחזק את ההערכה של חברך, ואולי אפילו ילדיו, אליך. בהצלחה

 

[איש המערות]

מודל של זוגיות "דלת ליד דלת"

מודל שפעם חשבתי עליו וקראתי לו "דלת ליד דלת", הווה אומר שלכל אחד יש את החיים שלו אבל ישנם גם החיים של ביחד. במודל חיים שכזה לא היית מוטרדת מהבעיה שהעלית, מכיוון שלא היית מתבקשת לפנות את השטח ואילו הוא לא היה מתפנה מהשטח כדי להפגש עם ילדיו. הייתם פשוט "מתאמים יומנים" כדי למנוע התנגשות. מכיוון שאתם חיים יחד, החיכוך עם עברו של בן זוגך ועם חייו הפרטיים תכוף ושוחק יותר. אין מה לעשות בעניין מכיוון שלא הוא קבע את דעתם של הילדים וכאב הפרידה של הוריהם עדיין טרי אצלם ומתורגם לכעס עלייך. את לא כולה לשלול ממנו את הצורך ואת הזכות להפגש עם ילדיו. את יכולה להלחם באופן שבו כרגע מותנות פגישות אלו או לקבל את המצב, בידיעה שאין כאן משהו מצידו המכוון נגדך וכי הוא נקרע בינך לבינם ואת יכולה דווקא לתמוך בו. אני מאמין שעם הזמן עוצמות הכעס תפחתנה. תהיה הסתגלות שלהם לנוכחות שלך גם אם בהתחלה לא תהיי נוכחת, למשל לנוכחות חפצים אישיים, ריחות, עיצוב הבית וכו' שמראים משהו גם עלייך. אם יכבד אותם בעוגה טובה שאת אפית יהיה בכך מסר לילדים שהוא איתך על אף שהפגישות איתם הן בלעדייך. אל תשכחי שמפגשי הורים וילדים שלא ראו אלו את אלו זמן מה כוללות גם סיפורים ושיתופים אישיים, יתכן אפילו אינטימיים. טבעי שגם ללא כעס או דעה קדומה יעדיפו בהתחלה להמנע מנוכחות של אדם לא מוכר, ככל שיהיה יקר לאביהם. למדתי פעם על איקלום של דבורים חדשות בכוורת ותיקה. יוצרים מחיצה שמאפשרת את העברת הריחות אך מונעת מגע פיזי בין הדבורים. רק לאחר זמן מסירים את המחיצה. אחרת יתרחש שם קרב לחיים ולמוות. תהליך ההסתגלות לוקח זמן. הסכמת הילדים לבוא לבית בו את גרה, גם אם טרם הסכימו לפגוש אותך, היא צעד בהסתגלות לקיומך ולנוכחותך עם אביהם. היי מספיק נבונה ורגישה כדי להבין גם את המצוקה של בן זוגך, תמכי בו ואפשרי לו מפגש בביתכם ללא הרגשת אי נוחות בגלל התנגדותך. אפי עוגה או הכיני כיבוד טעים אחר שיגיש להם. אפשרי לו להראות להם שטוב לו איתך. זה לדעתי המפתח להתאקלמות שתיקח זמן אבל בסופו של דבר תתרחש. בהצלחה.

 

[noamic]

תודה

על תגובתך - ואני תוהה - האם אין בכך הסכמה שלו(גם אם עקיפה) לנידוי שלי ולהכפשה שלי ועיגון המצב של - היא מחוץ לתחום ? והתנהגותו רק מגבה ומצדיקה את התייחסותם ?

 

[איש המערות]

עניין של נקודת השקפה

את "נלחמת" על מקומך בחייו (או מקומו בחייך), אילו ילדיו נלחמים על מקומו בחייהם (ומקומם בחייו) ואילו הוא נלחם על מקומו העצמאי מחוץ לביתו הקודם (בין השאר חיים איתך). אני לא רואה בכך נידוי והכפשה מצידו אלא בחירה באפשרות לראותם אצלו (ובעקיפין אצלך), שהיא התקדמות שלו בהשלמת הפירוד שלו וקבלת עובדה זו ע"י ילדיו. התנהגותו איננה מגבה ומצדיקה אותם אלא מקבלת את הקושי הנוכחי שלהם לראות אותך. ככל שתאפשרי לו לקדם ולקבע את עובדת היותו חי מחוץ לביתו הקודם כך תקדמי את עובדת היותכם יחד ואת קבלת עובדה זו ע"י ילדיו. לטעמי עדיף לפעול מתוך הבנה ובדרכי נועם מאשר במלחמות.

 

[noamic]

תגובתך

מאד מקורית, מענינת ומיוחדת. בתחושת בטן שלי נוטה להתנגד לה, אבל אין ספק שאתן לה מקום מאד רגיש בשיקולים שלי - מכיוון שלא באתי לשמוע מה שמימלא אני מרגישה. אבל אני צריכה ללעוס חזק כדי לעכל את מה שאמרת. מבטיחה לנסות !

 

[איש המערות]

אני מקווה שיצליח לך ../images/Emo140.gif

 

[הרה48]

צעד ראשון זהיר

אכן, איש המערות צודק, זהו צעד ראשון זהיר מצד ילדיו, נסי להבין אותם... בעיניי זו דרישה לא גדולה, בתנאי שזה יהיה חד פעמי וברור לכל הצדדים, כדי שהוא לא יהווה תקדים לבאות. מה שהכי חשוב הוא היחס של בן זוגך אלייך, ההבנה והתמיכה שלכם אחד בשני מאוד תעזור לא להכניס למערכת שלכם מתחים שליליים. אל תתנגדי, פשוט תזרמי ואפילו תשמחי שזהו צעד ראשון לקראת קשר חשוב לאושרו של בן זוגך. חג פורים שמח.

 

[ענת31]

מצטערת מראש אם אני אאכזב אותך

לעניות דעתי, אולי כדי שהפעם הראשונה לא תהפוך לפעם האחרונה, כדאי ש"תעזבי" את הבית לכמה שעות כדי שילדיו ירגישו בנוח בפעם הראשונה שהם שם, מאחר ואת שטיפת המח הנוראית שעשתה להם אמא שלהם הם כבר עברו. החבר שלך יוכל להראות להם לאט לאט את החדר המשותף שלכם, את חדר הילדים שלך, כדי לא להעלים את קיומך לגמרי מהבית, לא להציב אותך מול עיניים אבל בהחלט להגדיר שאת קיימת וזה גם הבית שלך, למרות שהם מתכחשים לכך. אחר כך, כדאי ליזום פגישה נוספת, שבה תהיי נוכחת רק את, בלי הילדים שלך, ואולי תוך כדי הפגישה הילדים יוכלו להצטרף, אולי ישהו עד אז אצל השכנה, או משהו כזה, או שחברה טובה שלך תביא אותם. הילדים שלו פגועים, תחשבי מה זה היה עושה לילדים שלך, לחשוב שלאמא יש חבר חדש ושהיא מגדלת את הילדים שלו, בעוד שהילדים שלך נמצאים בבית אחר. נורא נכון? תחשבי על זה, החבר שלך צריך לשתף עמך פעולה בדיוק כמו שאת משתפת פעולה איתו, הוא חייב להראות לילדים שלו שלאבא יש אמנם חיים חדשים אבל שהילדים שלו לא מגורשים מחייו רק בגלל זה. בהצלחה.

 

[adam33]

החיים....

ברוכה הבאה ליום אחרי ירח הדבש ביום שאת נצבת מול המציאות של כל אחד והחבילה שלו אבל אל תתיאשי תשתפי אותה יותר תראי לה את כל מה שטוב בך תעשי מעל ומעבר שתפי איתו פעולה בנוגע לבת תסבירי לו שגם הוא צריך לעשות צעדים בונים ושאינך יכולה להתמודד רק את ביחסיייך עם בתו בהצלחה..

 

[8534]

זמן,זמן, זמן

בתור אחת שעבר את המסכת המסובכת הזו בפרק א' אני יכולה לומר לך שהכי חשוב בכל הסיפור הזה הוא הדיבור המשותף שלך ושלו. שכל אחד יוכל להציג את הרגשות, הקושי, החששות, הכאב, וגם התקוה ואיך היית רוצה שזה יהיה בעתיד. אם תצליחו לדבר על הדברים תוכלי להרפות ולהניח לו לקבל את ילדיו פעם או מספר פעמים בביתכם גם ללא נוכחותך. הלא בינינו, נוכחותך שם גם אם לא תהיי שם פיזית. כוחך רב משאת חושבת, ומצוקתם של הילדים גדולה והם לא אמורים כרגע בשלב כואב זה של חייהם להבין ולהתחשב. כדי שיוכלו יום אחד לקבל את אביהם וחברתו לחיים, הם צריכים גם לעבור במקום של הכעס, שהוא הכי טבעי. ולגביך, מבינה מאד את התחושות שלך..באמת.. אבל אם יש ביניכם תחושה של ביחד,אכפתיות, ויכולת לדסקס על הדברים אז כל שאר כאבי הבטן הם עבורך אתגר, ומתנה להתמודדות. כי הפרשנות שאת מספחת לסיפור היא שלך בראש ובראשונה. והיא יכולה להראות לך איפה את ניצבת בעולם היום בינך לבין עצמך. אז בעצם יש לך פה שני מישורי פעולה. אחד בינך לבין בן זוגך, לדבר לדבר לדבר, להתחשב במצבו הקרוע נכון להיום ולרצות לעזור לו, מבלי לאבד את עצמך , כבודך, ומקומך. ומישור שני לא פחות חשוב גם אם יותר קשה ...לעבוד עם עצמך על עצמך. בהצלחה.