אני הייתי במקום של החברה - מקווה לעזור (ט'?)
לפני כמה שנים הייתה לי חברה שידעה כל כך הרבה על ההפרעת אכילה שלי בזמן שההורים לא ידעו כלום.
בהתחלה החברה לא סיפרה להורים ולא התערבה, הייתה שם בשבילי רק בשביל לשמוע ולעזור.
סמכתי עלייה כל כך ברמות שאני לא יכולה להסביר !
סיפרתי לה הכל מהכל !
היא עזרה לי בכל דבר אפשרי, אם הייתי מקיאה היא הייתה מדברת איתי ומנסה לשכנע אותי לא להקיא
אם הייתי פוצעת את עצמי היא הייתה מאיימת עליי שהיא לא תעשה משהו שהיא מאוד אוהבת אם אני יפגע בעצמי.
וניסתה לעזור לי בכל כך הרבה דרכים העיקר לא לספר להורים, כמו שהיא הבטיחה לי..
אחרי שנכנסתי לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה (ההורים ידעו שאני בתת משקל אבל לא ידעו על כל המחשבות ולא ידעו על כל המעשים שעשיתי..)
יום אחד שהמצב שלי היה כבר ממש ממש גרוע ובקושי עמדתי על הרגליים אותה חברה החליטה ללכת ולספר להורים שלי על כל ההקאות שלי ועל כל מה שאני עושה.
אני זוכרת באותו היום שהייתי עצבנית עלייה ברמות שאני לא יכולה לתאר ! שנאתי אותה פשוט שנאתי אותה על כך !
הרגשתי שבאותו הרגע היא הרסה לי את החיים !
הבוועהה שהייתה לי שהיא לא תספר והיא לא והיא לא ושאני סומכת עלייה התנפצה לי בפרצווףף !!!!!
רציתי למות באותו היום !
ההורים התחילו להשגיח עליי, ולא נתנו לי לזוז מהמיטה בלי השגחה .. (הייתי באשפוז במחלקת ילדים בגלל המצב הבריאותי שלא איפשר לי להיות במחלקה להפרעות אכילה)
במשך חודש שלם לא דיברתי עם החברה הזאת.. פשוט לא הסכמתי להתקרב אלייה ! נגעלתי ממנה וכעסתי עלייה כל כך !
עם הזמן באו הגעגועים לעזרה ולתמיכה שלה.. אז יום אחד החלטתי לדבר איתה ולהתעמת איתה על אותו היום שהיא סיפרה להורים.
היא אמרה לי שלא הייתה לה ברירה, ושאני עוד יודה לה על כך בעתיד.
ואז עוד תקופה של זמן שלא דיברנו, עדיין היה לי את הכעס אלייה..
ולאט לאט הכעס נעלם.. כשהייתי בטיפול אז זה עזר לי להבין שמה שהיא עשתה היה לטובתי..
לאחר האישפוז חזרתי לדבר איתה אבל לא סמכתי עלייה ב 100% ככה שסיפרתי לה מה שאני יודעת שזה לא יפריע אם היא תספר להורים..
והיא ידעה את זה שאני לא מספרת לה הכל וכועסת עלייה עוד..
ואז יום אחד התנפצה לי עוד בועה בפרצוף..
קראתי בלוג של מישהי, חברה של מישהי אנורקסית שמתה - אותה נערה לא סיפרה ולא אמרה כלום להורים ולאט לאט הילדה הלכה ודעכה למוות.
הבלוג הזה פתח לי את העיניים וגרם לי להבין מה עובר על חברה שלי, זה פתח לי את העיניים לראות את הרגשות שעוברים על החברה שמתמודדת עם מישהי שחולה באנורקסייה..
ראיתי את העצב בכתב שלה, את הכאב, את התיסכול, את השאלות של "מה לעשות ?" "האם לספר לא לספר ?" ועוד כל מיני דברים.
באותו היום בכיתי ברמות שאת לא יכולה לתאר ! כי סוף סוף הבנתי את הצד של חברה שלי !!
חברה שלי אף פעם לא הראתה לי את הרגשות שלה על כל מה שקורה, היא רק ניסתה להגיד לי שזה לטובתי וזהו.
ואז רשמתי לה מגילה על כמה שאני מודה לה על אז .. שהיא הלכה וסיפרה והצילה אותי בעצם !
כי אם היא לא הייתה מספרת, המצב שלי היה יכול להיות הרבה יותר גרוע, הייתי יכולה למות בקיצור !
עד היום אני מודה לה על כך. !
אני חושבת שברגע שאת מספרת קודם כל את מצילה לה את החיים !
נכון מהצד שלנו אנחנו כעוסות מאוד מאוד ולא מצליחות באותו הזמן להבין את כל זה.. !
אז היא יכולה לכעוס חודשיים שלווש ארבע חודשים ואפילו יותר !
אבל ברגע שהיא תהיה בטיפול ותבין שהמצב שלה לא טוב ותתחיל לטפל בעצמה, שם תבוא התודה שלה אלייך !
אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך את הבלוג של אותה חברה ..
שברגע שתיראי שהיא כועסת תשלחי לה את זה ותגידי לה שתיקרא את כל מה שרשום שם ותבין למה את עשית את זה !
ותסבירי לה שאת לא רוצה שהיא תמות - ותוסיפי שאת יודעת שהיא לא חושבת על זה שהיא יכולה למות אבל זה בהחלט קורה !
ואם אני יכולה לעזור, בכל דבר קטן, את יכולה לפנות אליי ואני מבטיחה להיות שם בשבילך ובשבילה, ולהסביר גם לה את זה.. !
כי ברגע שאנורקסית מדברת לאנורקסית ומספרת לה את זה... יש קצת הבנה לצד השני..
מקווה שתעשי את הדבר הנכון.. ואל תפחדי לריב איתה או "לאבד אותה" זה לזמן מסויים אני מבטיחה לך !
בסוף אנחנו מודות על כל מה שהחברות עשו בשבילנו, כשאנחנו מבינות את המצב שלנו ומבינות שאנחנו לא באמת בסדר ושיש לנו משהו.
וזה תהליך, תהליך ארוך.. אל תתיאשי ! ואל תיכנעי לפחד של לאבד את החברה. !
ואני פה בשבילך !
ואני אשמח אם תצרי איתי קשר בפרטי... !
