זקוקה לעזרה

4תותים

New member
זקוקה לעזרה

שלום לחברי הפורום
לפני שלושה חודשים ילדתי את בני השלישי. אני אוהבת להיות אמא במשרה מלאה וזה מה שעשיתי עד עכשיו , אבל לאחרונה קשה לי עם האינטנסיביות שבגידול שלושה ילדים. רוב הזמן אני לבד ואני לא אוהבת את זה. אני מרגישה שהתסכול מוביל אותי לעשות דברים שאני מתחרטת עליהם אח"כ, כמו לצעוק על הילדים ולאכול בלי סוף. אני חשה כמישהי שאיבדה את עצמה. היו לי תקופות שהייתי מודעת/מחוברת לעצמי , עשיתי קורסים של מודעות, הקפדתי על תזונה נכונה, מדיטציות וכו'. אבל הרבה מזה נמוג. יש לי ימים שאני כן בקטע ואתמול אפילו עשיתי מדיטציה לילדים (הם מאד נהנו
) אבל ברוב הזמן אני פשוט נשאבת לתוך כעס והאבסה עצמית . אני מודעת לכך שהגיע הזמן לשינוי, אבל אין לי את הכח להתחיל. תמיד יש לי תירוץ שמרפה את ידיי . היום יצרתי קשר עם ארגון התנדבותי שאתחיל בקרוב להתנדב אליו ואני מקוה שזו התחלה טובה בנוסף להחלטה להצטרף לפורום הזה
אשמח לשמוע מנסיונכם
 

hilabarak

New member
אני חושב שניתוח המצב שלך איננו

ממש מסודר ולכן לדעתי קשה לך למקד אנרגיות בפתרון. בואי נמשיל לשנייה אחת את החיים שלנו לחנות. ברור לנו שאם החנות תצא במבצע ייחודי, אז באותו חודש המכירות יעלו (למרות שאולי המבצע מפסיד). בזמן החגים גם המכירות יעלו מטבע העסקים. שני הנתונים הללו לא אומרים שהחנות רווחית או יודעת לשווק. לכן כשאת מודדת את הרגשתך בחיים, צריך לבדוק לאורך תקופה ולא בנקודות מסויימות. בדיוק כמו שמודדים יכולת עיסקית על פני שנתיים שלוש ולא בחודש מסויים. כתבת בעצמך "ברוב הזמן אני פשוט נשאבת לתוך כעס והאבסה עצמית". לכן אני מגיע למסקנה שאולי את אוהבת להיות אימא במשרה מלאה, אבל יכולותיך הרגשיות אינן מותאמות לכך. זה בערך כמו אדם שנורא אוהב לצנוח, אבל מרוב הלחץ של הצניחה הוא מתעלף באמצע הצניחה. ומכאן יש בדרך כלל שתי אלטרנטיבות : 1. לעשות שינוי מהותי באורך החיים ולצאת לעבוד. אני חושב שזו אופציה לא רעה בכלל. אדם צריך איזון בחייו, וקשה לשמור על איזון כשאתה מבוקר עד ערב רק עם הילדים. אפשר כמובן למצוא משרהחלקית, אולי אפילו 3 פעמים בשבוע, אבל אני חושב שחשוב לעבוד. 2. ל"חסן" את עולמך הפנימי כך שיוכל ל"עמוד" בוקשי של אימא במשרה מלאה. בערך כמו שהנזירים מאמנים עצמם, לעמוד במדיטציות של 20 שעות, שהן לא דב קל. ובשביל זה צריך המון המון המון משמעת, אני יודע שאם היית מבקשת ממני להיות כל היום עם בנותיי - חבל על הזמן, זה ממש קשה.
 

4תותים

New member
זה נכון לגבי המצב העכשווי

וזו הנקודה, שאני לא רוצה להכנס לתוך מצב שהוא לא רחוק מדכאון, אם כי אני בהחלט לא חושבת שאני שם, אבל יתכן ואני אגיע לשם אם לא אעשה שינוי בחיי. הרעיון של לעבוד חצי משרה קוסם לי, אבל לא בשלב בו תינוקי עדיין כ"כ צעיר . אני מקוה שגם זה יגיע... לא כ"כ הבנתי את סעיף 2... תודה על התמיכה
 

hilabarak

New member
אני לעולם לא ממליץ על סעיף 2

כי אני לא מאמין בו בעצמי, אבל אני אנסה להסביר דרך משל. נניח שיש לנו מפקד גדוד בצבא ש"סובל" נפשית מהפגיעות הרבות של חייליו ומתחיל לגלוש לדיכאון שלא יאפשר תפקוד. יש לו שתי ברירות : 1. להגיד - עד כאן. אני חייב חופש מהתפקיד הזה, התפקיד גומר אותי. כמה שרציתי לתת ולתרום לצבא ולמדינה, בסוף אני אעלם ולא אועיל לאף אחד. זו בעצם העיצה הראשונה שלי אלייך, כנראה שאימא במשרה מלאה גדול עלייך, פשוט תמצאי חצי משרה. ככה כל הצדדים ירוויחו. 2. להגיד, אני אשאר כאן ואלמד להתעלם מהפגיעות של חיילי. "אחסן" עצמי לפגיעות ואלמד להתעלם. זה כמו אדם שנמצא בכלא, אז הוא צריך ללמוד לחסן עצמו לתנאים, הוא לא יכול להרשות לעצמו שנים על שנים לקום בבוקר ולבכות בגלל הסורגים. אבל זו אופציה מאוד גרועה בעיני, כי אתה נהפך "אטום" לעולם.
 

hilabarak

New member
יכול להיות שהם קיימות, אני יכול

לתת עיצה רק לגביי תחומים שאני מכיר ובחנתי והתנסיתי.
 

4תותים

New member
../images/Emo39.gifלגבי הדרך הראשונה-

נכון, לכן החלטתי על התנדבות פעם בשבוע. עדיין, אני מרגישה שזה לא מספיק, אני אחשוב על עוד משהו למען עצמי שוב, כרגע התינוק שלי בן 3 חודשים ואני לא יכולה להשאיר אותו אצל מטפלת ולצאת לעבודה . תודה על הכיוון במחשבה
 

hilabarak

New member
בבקשה, בכל מקרה הפואנטה לא

היתה דרך ראשונה או שנייה. אלא הערכת מצב רצינית וריאלית. מרגע שהבנת שלאישה בעולם המודרני המצפה למימוש עצמי והתערות בעולם הבוגר, קשה לגדל ילדים ולוותר לחלוטין על עצמה (אולי בניגוד לדור העבר שלא היתה לאישה בעייה להישאר בבית ללא מימוש וללא שיחות עם אנשים בוגרים). אז מאותו רגע את יכולה לבחור לעשות זאת עוד שנה, עד שהילד יהיה בן שנה ושלוש ויהיה אפשר לרשום למעון. או כבר עכשיו ל"הציל את נשמתך". אבל הכל מתחיל מהערכה ריאלית, שאומרת משהו בסגנון "נכון שאני אוהבת את ילדיי ומוכנה להשקיע מספר שנים מוחלטות בגידולם, אבל כנראה שזה בוגה מחיר והגיע הזמן לשנות כיוון". השנה או שנה הבאה, זה כבר שולי יותר.
 

4תותים

New member
אכן אתה צודק!

(יש לי כבר כל כך הרבה סימנים בנוגע ליציאה לעבודה כבר הרבה זמן , מכל הכיוונים.)
 
מזל טוב ../images/Emo13.gif

אמרת שרוב הזמן את לבד? לבד עם הילדים או לבד-לבד? אני אקח רק פלח קטן ממה שאמרת - האכילה יש שתי דרכים לא בריאות להוציא תסכול / חוסר אונים / כעס / כל הרגשה פנימית קשה וכואבת - להשליך החוצה על אחרים, או להתכנס פנימה בצורה של הרס עצמי. האבסה, כמו שאת קוראת לה, עשויה לכסות על הרבה מאוד שכבות של מחסורים פנימיים (אהבה, זוגיות, קבלה, חוסר אונים/שליטה, התמרמרות, עצב, אשמה, רק דוגמאות) יש מסגרות שתומכות ועוזרות בנושא הספציפי הזה של אכילת-יתר. שוב, זהו רק התסמין, אבל אולי כשפוגשים אחרים עם אותו תסמין די מובהק, החשיפה העצמית של בעיות היסוד יותר קלה? אני חושב שיש פורום בתפוז...
 

4תותים

New member
תודה ../images/Emo13.gif

אני לבד עם הילדים הרבה שעות. בעלי עצמאי ונמצא שעות רבות מחוץ לבית, כמובן שהזוגיות שלנו גם נפגעת, למרות שאנחנו לא רבים והיחסים טובים, אני מרגישה לבד גם בזוגיות . יש לי הרגשה שאני לא בפורום המתאים... האם תוכל להיות יותר ספציפי לגבי פורום אחר שהמלצת עליו ? תודה
 
קודם כל את

בפורום המתאים, כי אפשר שיהיו גם עשרה מתאימים
אני אחפש ואם אמצא אשלח לך במסר... על קצה המזלג לגבי זוגיות, זה שאין מריבות והיחסים מוגדרים כטובים, יכול לפעמים להיות לטווח הארוך יותר פוגע מאשר מריבות שמציפות בעיות על פני השטח. למשל (סתם אפשרות) אחת הסיבות שאין מריבות היא האישיות שלך, שהיא נוחה ומופנמת, ולכן סופגת ומקבלת על עצמה את הנסיבות בשקט. למרות שבפועל הנשמה שלך זקוקה לדברים אחרים לגמרי, אבל את לא רוצה ליצור עימותים ומתחשבת יותר מדי. כשזה מצטבר על פני שנים, התוצאה היא - כמו שהזכרתי קודם - השלכה החוצה או הרס עצמי
 

4תותים

New member
נכון

אם כי , האישיות הנוחה במקרה הזה היא בעלי. ויש, כן , דוקא יש לנו גם הרבה שיחות טובות ... ועדיין, יש בהחלט עוד מקום לשיפור ...
 
למעלה