private moon
New member
זקוקה לעזרה.
שלום, אני בת 18 ובן זוגי,24, ביחד שנה (ממש בעוד שבוע). בן זוגי הוא אדם שבעבר סבל ממערכות יחסים כושלות. כשהוא התגייס לצבא, עדיין לא היה לו קשר רציני עם בחורה. בצבא הוא הכיר בחורה, שגרמה לו לאיבוד הביטחון העצמי. הוא עבר תקופה נפשית קשה מאד בצבא ואפילו ניסה להתאבד (גם מהפגיעות שספג מהבחורה וגם מהחיים בצבא שהיו לו קשים מאד עד לכדי ניסיון התאבדות). כשהוא השתחרר מצהל, הוא יצא, בילה, הכיר בחורות ושוב- כל מערכת יחסים היתה קצרה יותר ורדודה יותר מהשניה. הוא פיתח בועה סביב עצמו ולא האמין באהבה. לא הצליח אפילו לומר את המילה אהבה. לפני כשנה הכרנו והוא חיזר, החמיא וניסה ליזום המון. נהנתי מהחיזורים שלו והתחלתי לחבב אותו מאד. הוא נורא רצה שנהיה חברים. ואני קצת שיחקתי אותה קשה. והוא נהנה מזה יותר (מוזר לא?) נפגשנו והתחלנו לצאת. בן זוגי, בגלל העבר הקשה שלו הפך לאדם שקרן ולא אמין. בליבו הוא רצה מערכת יחסים שמבוססת על אמון וכנות ואהבה אמיתית, אבל אף פעם לא הזדמן לו דבר כזה... אני הבחורה הראשונה שתמכתי, שקיבלתי אותו עם כל המגרעות (שהן מעטות מאד לעומת המעלות של הבחור הזה) ושהראתי לו אהבה אמיתית ללא בגידות. העבר שלו לימד אותו שהדבר היחידי שבחורות יודעות לעשות זה לפגוע ולבגוד, והוא בעצמו הפך לפלרטטן לא קטן. שנה שלמה התמודדתי עם שקרים רבים שלו שהתגלו לי בדרכים הכי לא נעימות שיש, עם שיחות עם בחורות ברשת, עם הסתרות וכדומה. כל התמודדות עם פגיעה כזו היתה לי קשה וכואבת אבל אהבתי את הבחור מכל הלב וסלחתי, והמשכנו הלאה, ידעתי שאני זו שמלמדת אותו מה זו מערכת יחסים. הוא למד לאהוב, לומר מילים יפות ולתת אהבה בשפע. היום הוא השתנה לגמרי, הוא כבר לא נמצא ברשת, הוא כבר לא מדבר עם בחורות, הוא נאמן כנה ואמיתי. תקופה ארוכה היתה לנו זוגיות מושלמת. אבל מה- כמו כל גבר יש לו את היצרים שלו. אני איבדתי את האמון ונהייתי חשדנית וקנאית. אבל למרות הכל המשכתי הלאה והשתדלתי לא להראות. השבוע דיברנו בטלפון, והוא היה בדרך חזרה הביתה מהאוניברסיטה. כשסיימנו את השיחה הוא שכח לסגור את הפלאפון, וצירוף מקרים מוזר הוא שגם אני לא ניתקתי. אחרי חצי שעה שגיליתי שהפלאפונים של שניינו עדיין בשיחה, המשכתי להקשיב, והוא שמע איזה שיר ברדיו של איזו זמרת ואמר "אני כל כך רוצה לקיים איתך יחסי מי אלוהים". הייתי המומה. כשהוא חזר הביתה סיפרתי לו על מה ששמעתי. הוא אמר שזו זמרת זהוא בכלל לא מכיר וכל מיני הסברים כמו למשל שכל גבר הוא בעל יצרים, ושהוא נאמן לי לגמרי, הוא רק איבד שליטה על עצמו אחרי יום לימודים של 14 שעות. המשכנו לדבר על הכל, והוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי על משהו שיושב לו על הלב. הוא אמר לי שהוא מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה ומרגיש. הוא אמר לי שפתאום הוא חושב על העתיד, והפרש הגילאים טיפה מפריע לו (בגלל תגובות של אנשים), אבל הוא יודע שהוא אוהב אותי ושאני הבחורה היחידה שהוא אי פעם אהב, וששינתי אצלו המון דברים. הבלבול שלו דיי ברור, מערכת היחסים שלנו נהייתה רצינית, כבר שנה. התחלנו לדבר על תכניות לעתיד ואנחנו כל כך מחכים לשלב שאני אוכל לעזוב את הבית ולגור יחד. הוא לא יודע איך מתמודדים ואיך הכל יכול להיות כל כך מושלם ומצד שני כל כך רציני וגדול ממה שהוא מכיר וניסה בעבר. אני אוהבת אותו כל כך, הוא בן אדם מקסים וטוב, מתחשב וכל כך חכם. הוא הגבר שהכי רציתי בחיים שלי. אבל יש בו המון מגרעות. אתמול נפגשנו והחלטנו שנותנים עוד ניסיון, פחות שיחות ארוכות בטלפון כל לילה, ועוד כל מיני דברים שהחלטנו בניינו. הפגישה היתה מדהימה כל כך, אני מרגישה שהוא כל כך אוהב. לכבוד השנה שלנו הוא קנה לי אקווריום עם הרבה דגים וממש התלהבתי. הוא אף פעם לא ידע ממש להשקיע והפעם הוא ממש הוכיח את עצמו למרות הבלבול שלו. אבל מאז הבלבול הזה שלו הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי. הוא רק אמר לי שהוא חושב שהרגשות מתחילים להתעורר אצלו מחדש. חשוב לי להגיד שבתקופה האחרונה ההורים שלי מתגרשים, והוא תומך ועוזר כמו גבר אמיתי. ואני בטוחה שהמשבר אצלי במשפחה השפיע עליו ואולי בגללו הוא מבולבל. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא רוצה להרגיש תלויה בו, אבל אני רוצה אותו. אולי התיאור נשמע אכזרי מדי ותגידו לי שאני מיד צריכה לעזוב. אני לא יודעת. ואני רוצה אותו כל כך. מה לעשות?
שלום, אני בת 18 ובן זוגי,24, ביחד שנה (ממש בעוד שבוע). בן זוגי הוא אדם שבעבר סבל ממערכות יחסים כושלות. כשהוא התגייס לצבא, עדיין לא היה לו קשר רציני עם בחורה. בצבא הוא הכיר בחורה, שגרמה לו לאיבוד הביטחון העצמי. הוא עבר תקופה נפשית קשה מאד בצבא ואפילו ניסה להתאבד (גם מהפגיעות שספג מהבחורה וגם מהחיים בצבא שהיו לו קשים מאד עד לכדי ניסיון התאבדות). כשהוא השתחרר מצהל, הוא יצא, בילה, הכיר בחורות ושוב- כל מערכת יחסים היתה קצרה יותר ורדודה יותר מהשניה. הוא פיתח בועה סביב עצמו ולא האמין באהבה. לא הצליח אפילו לומר את המילה אהבה. לפני כשנה הכרנו והוא חיזר, החמיא וניסה ליזום המון. נהנתי מהחיזורים שלו והתחלתי לחבב אותו מאד. הוא נורא רצה שנהיה חברים. ואני קצת שיחקתי אותה קשה. והוא נהנה מזה יותר (מוזר לא?) נפגשנו והתחלנו לצאת. בן זוגי, בגלל העבר הקשה שלו הפך לאדם שקרן ולא אמין. בליבו הוא רצה מערכת יחסים שמבוססת על אמון וכנות ואהבה אמיתית, אבל אף פעם לא הזדמן לו דבר כזה... אני הבחורה הראשונה שתמכתי, שקיבלתי אותו עם כל המגרעות (שהן מעטות מאד לעומת המעלות של הבחור הזה) ושהראתי לו אהבה אמיתית ללא בגידות. העבר שלו לימד אותו שהדבר היחידי שבחורות יודעות לעשות זה לפגוע ולבגוד, והוא בעצמו הפך לפלרטטן לא קטן. שנה שלמה התמודדתי עם שקרים רבים שלו שהתגלו לי בדרכים הכי לא נעימות שיש, עם שיחות עם בחורות ברשת, עם הסתרות וכדומה. כל התמודדות עם פגיעה כזו היתה לי קשה וכואבת אבל אהבתי את הבחור מכל הלב וסלחתי, והמשכנו הלאה, ידעתי שאני זו שמלמדת אותו מה זו מערכת יחסים. הוא למד לאהוב, לומר מילים יפות ולתת אהבה בשפע. היום הוא השתנה לגמרי, הוא כבר לא נמצא ברשת, הוא כבר לא מדבר עם בחורות, הוא נאמן כנה ואמיתי. תקופה ארוכה היתה לנו זוגיות מושלמת. אבל מה- כמו כל גבר יש לו את היצרים שלו. אני איבדתי את האמון ונהייתי חשדנית וקנאית. אבל למרות הכל המשכתי הלאה והשתדלתי לא להראות. השבוע דיברנו בטלפון, והוא היה בדרך חזרה הביתה מהאוניברסיטה. כשסיימנו את השיחה הוא שכח לסגור את הפלאפון, וצירוף מקרים מוזר הוא שגם אני לא ניתקתי. אחרי חצי שעה שגיליתי שהפלאפונים של שניינו עדיין בשיחה, המשכתי להקשיב, והוא שמע איזה שיר ברדיו של איזו זמרת ואמר "אני כל כך רוצה לקיים איתך יחסי מי אלוהים". הייתי המומה. כשהוא חזר הביתה סיפרתי לו על מה ששמעתי. הוא אמר שזו זמרת זהוא בכלל לא מכיר וכל מיני הסברים כמו למשל שכל גבר הוא בעל יצרים, ושהוא נאמן לי לגמרי, הוא רק איבד שליטה על עצמו אחרי יום לימודים של 14 שעות. המשכנו לדבר על הכל, והוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי על משהו שיושב לו על הלב. הוא אמר לי שהוא מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה ומרגיש. הוא אמר לי שפתאום הוא חושב על העתיד, והפרש הגילאים טיפה מפריע לו (בגלל תגובות של אנשים), אבל הוא יודע שהוא אוהב אותי ושאני הבחורה היחידה שהוא אי פעם אהב, וששינתי אצלו המון דברים. הבלבול שלו דיי ברור, מערכת היחסים שלנו נהייתה רצינית, כבר שנה. התחלנו לדבר על תכניות לעתיד ואנחנו כל כך מחכים לשלב שאני אוכל לעזוב את הבית ולגור יחד. הוא לא יודע איך מתמודדים ואיך הכל יכול להיות כל כך מושלם ומצד שני כל כך רציני וגדול ממה שהוא מכיר וניסה בעבר. אני אוהבת אותו כל כך, הוא בן אדם מקסים וטוב, מתחשב וכל כך חכם. הוא הגבר שהכי רציתי בחיים שלי. אבל יש בו המון מגרעות. אתמול נפגשנו והחלטנו שנותנים עוד ניסיון, פחות שיחות ארוכות בטלפון כל לילה, ועוד כל מיני דברים שהחלטנו בניינו. הפגישה היתה מדהימה כל כך, אני מרגישה שהוא כל כך אוהב. לכבוד השנה שלנו הוא קנה לי אקווריום עם הרבה דגים וממש התלהבתי. הוא אף פעם לא ידע ממש להשקיע והפעם הוא ממש הוכיח את עצמו למרות הבלבול שלו. אבל מאז הבלבול הזה שלו הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי. הוא רק אמר לי שהוא חושב שהרגשות מתחילים להתעורר אצלו מחדש. חשוב לי להגיד שבתקופה האחרונה ההורים שלי מתגרשים, והוא תומך ועוזר כמו גבר אמיתי. ואני בטוחה שהמשבר אצלי במשפחה השפיע עליו ואולי בגללו הוא מבולבל. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, לא רוצה להרגיש תלויה בו, אבל אני רוצה אותו. אולי התיאור נשמע אכזרי מדי ותגידו לי שאני מיד צריכה לעזוב. אני לא יודעת. ואני רוצה אותו כל כך. מה לעשות?
