זקוקה לעזרה

[ליאת של אור]

זקוקה לעזרה

שלום אני אם חד הורית לילדה בת שנתיים וארבעהחודשים ואני ממש אובדת עיצות. הילדה שלי מתנגדת לכל דבר כמו להתלבש או להתרחץ וכו' כל פעולה איתה מלווה בשנועים ובמלחמות. הגננת התלוננה שהיא מכה ילדים בגן ואפילו ששואלים אותה אם נעים לה שכועסים עליה היא עונה"כן". אני ממש אובדת עצות ולא יודעת איך להתנהג. אנא עזרו לי.

 

[תּמר]

למיטב ידיעתי, זה עניין של גיל

שבו הילד רוצה יותר עצמאות (לבחור לבד את הבגדים, להחליט בעצמו החלטות וכדומה). הייתי מפרידה את עניין ה"חד הוריות" (מלבד הקושי הגדול בחוסר עזרה בבית). הגיוני שהיא מתפתחת בהתאם לגילה. (חפשי כאן הודעות על "גיל שנתיים הנורא", ותראי שאת לא לבד). הטיפ - להמנע כמה שיותר ממלחמות ושכנועים, לתת לה כמה שיותר בחירה (לדוגמה - את רוצה ללבוש קודם את המכנסיים או קודם את החולצה? - כך הבחירה אמנם מוגבלת, אך היא מרגישה שההגה בידיים שלה). להתעקש אך ורק על דברים עקרוניים. בנוגע לכעס עליה - מה יחס הגננת אליה? כמה ילדים יש בגן? יכול להיות שהיא מרגישה שלא מתייחסים אליה מספיק, והיא צריכה למשוך תשומת לב שלילית? מה יחס הגילים בגן?

 

[טלי12345]

מסכימה עם מה שאמרו ומוסיפה

ההתנגדות בהחלט מתאימה לגיל. בדרך כלל אפשר לחלק את הבעיות לשתיים: לבחור על מה נלחמים ולתכנן מראש מה רוצים לעשות. לא על כל דבר כדאי להילחם. על מה שחשוב, גיליתי שאם יש סדר יום קבוע, הבן שלי שבגיל דומה לוקח את זה כמובן מאליו, אבל אם יש משהו שמשתנה קשה לו עם זה. למשל: להכין מראש בגדים למחר, לקחת צעצוע אהוב למקלחת וכדומה. כל דבר אפשר לפתור בנפרד לגבי הגן, שאלה "האם את אוהבת שכועסים עליך" היא שאלה טפשית, והילדה אומרת כן כי זו ממש לא שאלה לעניין ואולי אינה מבינה אותה בכלל. זה נושא שצריך לפתור בנפרד

 

[ליאת של אור]

בקשר לגן

יחס הגילאים בגן הוא מגיל שנה עד גיל שלוש וחצי והם מחולקים לשתי קבוצות. קבוצת קטנים וקבוצת בוגרים ,ובתי משתייכת לקבות הבוגרים. נייסיתי לדבר עם הגננת (גם לפני כשעה בטלפון)וייעצתי לה לתת לה יותר תשומת לב ולשבח אותה על מעשים טובים ולא לכעוס עליה יותר מדיי כדי שלא תרגיש שכועסים עליה ממילא אז אני אעשה דברים לא טובים. והגננת לקחה את זה לתשומת ליבה. וזהו בהמשך לתגובה. תודה תודה לכל מי שהגיב ומגיב

 

[irisgh]

אצלינו בגיל ההוא:

יניב לא הסכים לשום בגד. כל בגד שהלבשנו לו לא רצה או רצה אחר. בגיל הזה פיתחתי אסטרטגיה של לתת לו לבחור. כל בוקר הכנתי שני סטים של בגדים (למשל כחול ואדום). שאלתי: אתה רוצה מכנסיים כחולים או אדומים? כשהוא בחר, הוא לא התנגד ללבוש. כך עם כל פריט. בכל דבר כמעט נתתי לבחור בין שתי אופציות. (אתה רוצה ללכת לאמבטיה ברגליים או על הידיים של אמא? אתה רוצה להוריד קודם חולצה או קודם מכנסיים? אתה רוצה מים חמים או טובים? ). זה נותן להם תחושה של שליטה ובחירה, אבל בתוך תחום מוגדר שאנחנו מוכנים לו. (לא לשאול אם היא רוצה אמבטיה, כי היא תענה שלא. היא יכולה לבחור בין אמבטיה עם הרבה מים או קצת מים, או בין טוש לאמבטיה. אני בתקופה ההיא התחלתי לתת לו לצייר בצבעי אמבטיה (שיורדים עם המים), בתוך האמבטיה, ואח"כ שהוא ואני ביחד נרחוץ אותם, בשביל לחבב עליו את המים. כך, לאחר שנוצר לו 'אנטי' לאמבטיה, חזרנו להתרחץ מתוך רצון. בנוסף, שימי לב שחפיפת הראש והמים על הפנים לא מפריעים לה. (אצל יניבי משנמצא פתרון, הייתה התנגדות פחותה בהרבה. הפתרון היה מגבת פנים קטנה ליד האמבטיה, כשמיד לאחר שטיפת הראש מנגבים לו את הפנים והעיניים, וכך הוא מרגיש שאין לו יותר מים על הפנים). בנוסף, שימי לב, האם היא מתנגדת יותר כשאתם הולכים לגן, מאשר כשאתם הולכים, למשל, בשבת לגן שעשועים או לסבא וסבתא. אם כשהולכים לגן היא מתנגדת יותר (להתלבש, להסתדר, כל דבר שמקרב לדלת), אז אולי קשה לה בגן, וזו הדרך שלה למשוך עוד זמן בבית עם אמא.