זקוקה לעזרה

כוכבה35

New member
זקוקה לעזרה

ערב טוב לכם.שמי כוכבה בת 35, נשואה 15 שנים. בשנה האחרונה בעלי פוטר מעבודתו ומאז חיינו אינם חיים. הוא מתעלל בי ובילדים ללא רחם. מנבל את הפה, מקלל, מאשים אותי במצב שאליו הוא נקלע. המצב בבית נוראי. המון מתח, צעקות, משטר טרור מצידו. הערב למשל הוא כעס על הקטנים פנה אליהם ואמר:אל תשימו לב למה שאמרה הבהמה השמנה(הכוונה אלי). זה שובר. אין לכם מושג עד כמה.אני מצידי משתדלת לא לריב, לא לפגוע ולתמוך בו עד כמה שאפשר ויתכן שפה הבעיה. הערב בהשתוללות האחרונה שלו אני פשוט לא הגבתי. אין לי יותר כח. אני בוכה המון, ממש איבדתי את שמחת החיים והכי נורא הוא שאיבדתי את האמון בעצמי. אנא עיזרו לי.
 

adam33

New member
ראשית תאזרי כח

גם בשבילך וגם בשביל הילדים ולגבי התמיכה הרי ברור לך שהוא זקוק לטיפול רק שהוא עצמו עדיין לא יודע את זה קחי את הילדים תסבירי להם מה שעובר על אבא בצורה הכי אמיתית שקיימת תהיי אמיצה ותגידי לו אם הוא רוצה עזרה ממך ואם הוא יזרוק לך את הכפפה תתחילי לשווק אותו תגידי לו שאת יודעת שהוא נקלע להתנהגות שלו בגלל המצב ושאת לא מכירה אותו ככה תגידי לו שבעצם את מוכנה לעזור אם הוא מושיט לך את היד כי את איתו ביחד אם יגיד כן..ותגידי לו שאין לו מה להפסיד תתחלילי במלאכת השיווק פני לחברות וחברות ופשוט תציפי את ההצעות עבודה באי מיילים וגם בכל צורה תפעילי קשרים עם חברות שאוליי יודעות על מקום עבודה ככה הוא יבין שבעצם הוא כפוי טובה ואוליי הוא יזוז מהעמדה שלו ויגיד לעצמו עד כמה את יוזמת ואישה חזקה את נוקטת בעמדה נכונה של הבלגה אבל זה לא מספיק..עדיין צריך לעשות סטופ ולומר לו שאת הולכת איתו אבל הוא גם צריך לתת מעצמו ובצורה הכי החלטית תגידי לו שאת לא תסבלי בבית התנהגות שכזו אל תגלשי לדברים שונים אלא תתרכזי בדברים נקודתיים שהוא וכל בר דעת יסכים לכך במקביל אני מכיר " עזרה ראשונה" לענינים של זוגיות...שיוכלו לפחות לתת לך עיצות ראשוניות ללא תשלום מה לעשות להבא.. אל תבכי ..תכתבי ... תקומי כל יום בבוקר בהרגשה שבעצם את ברת מזל ושאת צריכה להעריך את זה.. היי חזקה..
 

כוכבה35

New member
שלום אדם.

הלוואי הלוואי שהדברים היו כל כך פשוטים. עבודה יש לו כרגע, עד סוף השנה כך שכרגע לא זו הבעיה. הבעיה היא הזלזול, המילים הפוגעות ההרגשה שכולנו אפסים רק הוא לא. אני חייבת לציין שהייתי תמיד אשה תומכת, עזרתי לו להתקדם במסלול שהוא בחר לעצמו ונתתי לו אפשרות לממש את עצמו. ויתרתי על קרירה משלי בכדי שלילדים לא יהיה קשה מאחר והיו שנים שהוא עבד במקום מרוחק והיגיע הביתה פעם בשבוע. בקיצור כל מה שהוא רצה לעשות הוא עשה וקיבל תמיכה ועידוד. גם כשהיגיע המשבר של סיום העבודה הייתי שם בכדי לתמוך בו. אבל כשהוא גמר להשתמש בי הפכתי להיות "בהמה שמנה", מן ישות שכאשר לא משתמשים בה היא לא קיימת. הרצונות שלי לא חשובים, הדעות שוליות וכולי. אני מרגישה פגועה ונבגדת. ומאוד מאוד בודדה.
 
אלימות מילולית

חביבתי ,יש לי משהו להגיד לך. אלימות מילולית שכזו אינה מתחילה בגלל שפטרו אותו מהעבודה...זה מצב שאת נתת לו להמשך הרבה זמן של חוסר הערכה כלפייך והרגשת עליונות שהוא מרגיש ,חוסר כבוד ,וכיועץ אני יכול להגיד לך שבטוח שזו לא הפעם הראשונה של אלימות מילולית ב-15 שנה נכון?דעי שכשאת לא עוצרת את התופעה בהתחלה זה מדרדר יותר ויותר עד שלצערי קוראים על זה בעיתון....עצתי לך( והיא לא פשוטה)לשכנע אותו ללכת ליעוץ משותף ובמקביל שילך לטיפול עצמי כדי לשחרר את כל התסכול והעוינות שהוא מוציא בבית הזהרי מהדרדרות נוספת זה לא יגמר טוב... בהצלחה
 

כוכבה35

New member
אני מודעת לכל מה שאתה אומר

ליעוץ משותף הוא לא מוכן ללכת. הוא לא מבין ולא מוכן לקבל שהבעיה היא בו. הוא טוען שאנחנו מכשילים אותו ועל כן אנחנו אשמים והקללות והצעקות מגיעות לנו. אני חייבת להוסיף עוד פרט. הוא אדם פעיל מאוד המקובל ומוערך בחברה. אף אחד לא היה מאמין לדברים שקורים אצלינו בבית.אני פשוט אובדת עצות מצד אחר ברור לי שאני לא מוכנה להמשיך לחיות כך ומצד שני אינני יודעת מה לעשות.
 
מוערך...

דעי לך שאני מכיר את הבעיה מאד מאד מקרוב כי זה היה אצלי בבית ואני אומר לך את חייבת לך ולמשפחה לעצור את התופעה לפני שיהיה מאוחר ..ודאי הוא לא רוצה ללכת לשום מקום אין מי שיכריח אותו כי כולם אחוזי חרדה זו הרגשה נוראה והוא לא יודע כמה הוא עומד להפסיד את משפחתו ויסלדו ממנו כפי שקרה אצלנו גם, זו אחת הסיבות שהתחלתי לעזור לאנשים,אבל קשה מאד לעזור למי שלא רוצה שיעזרו לו...
 
אשה יקרה

שלום כוכבה ראשית, ולפני הכל, את צריכה להפנים טוב טוב את העובדה שעצם פיטוריו מהעבודה אינו מהווה כל צידוק וביסוס להתנהגות אותה את מתארת בכאב כה רב. דעתי היא. שאת צריכה למצוא לעצמך משרה, ולצאת לעבוד בדחיפות. לחסוך מעט כסף.ואז קחי אוויר מלוא ראותיך, קחי את ילדיך ועזבי. מה שאת מתארת זה לא חיים אלא מוות איטי וארוך. אינני רואה איך טיפול/יעוץ יכול לעזור לאדם שלא רוצה בכך. מה גם שאינו מכיר בעובדה שקיימת בעיה. את חייבת לאהוב את עצמך מספיק בשביל לעשות כך. אם תישארי במסגרת הנוכחית, זה יהיה בדיוק כמו לומר לעצמך "אני לא שווה כלום", תוסיפי לכך את כל הכינויים האיומים שהוא מכנה אותך, היחס המשפיל, והרי לך אדם רמוס שבור וחסר חיים. ומה בדבר ילדיך? האם אלו החיים שאת רוצה להעניק להם? אלו הערכים שאת רוצה להקנות להם? לגדול בסביבה של מתחים, מריבות וצעקות לא פוסקות? בעצם הישארותך איתו את כמו אומרת להם שאלימות מילולית, השפלות וכו' הם חלק בלתי נמנע מן הזוגיות. האם עצרת לחשוב כיצד הם מביטים בשומעם את אביהם מדבר אליך בשפה זו? נכון, לעזוב זהו צעד קשה מאוד מאוד, אך דעתי היא שלהישאר במערכת זו זה קשה עוד יותר. לטווח הארוך והן לקצר. תאהבי את עצמך, תעריכי את עצמך. הסתכלי על עצמך במראה ותאמרי "אני חשובה", "מגיע לי להיות מאושרת"!!!! אני גדלתי בבית בו ההורים נוהגים בחוסר כבוד ואהבה אחד מול השני. לצערי יש לי ניסיון רב בתמונה אותה את מתארת. והאמיני לי שבכל יום מימי חיי אני עסוקה בלתקן את המישקעים שהותירו בי "חיי המשפחה". אל תעשי זאת לילדיך. אל תעשי זאת לעצמך. ועוד דבר, חשוב לא פחות. היום הורי גרושים מזה 6 שנים, ואימי היא האדם המאושר עלי אדמות. בכל בוקר היא קמה ומודה על שקיבלה את הכוח לקום ולעזוב. מאחלת לך רק אושר חזקי ואימצי מיכאלה
 

s h o o s h a

New member
שק איגרוף

הוא רוצה להוציא את תסכוליו על פיטוריו ועל עוד מיליון דברים שמעיקים עליו? שיירשם למכון כושר, וייחל להכות בכול כוחו ואונו בשק. הוא רוצה לדבר על מצוקותיו, יזמין אותך לבית קפה ותדברו ותבדקו איך אפשר אחרת. מהתרשמותי, האלימות אשר את מתארת אינה פרי שהבשיל מאז פוטר אלא היה שם תמיד. אולי במינונים נמוכים יותר (עדין לא מוצדק) במינונים שכמעט ולא נשמעו אך בהחלט הצטברו עד הגיע העת. והילדים - אמרו לפניי. הביטי בפניהים התמימות ושאלי את עצמך האם אלו החיים להם הם ראויים או שהם זכאים לאחר, הרבה יותר טוב עצותי לך, ראשית, פני ללשכת הרווחה בעיר מגורייך ובקשי להיפגש עם עובדת סוציאלית שתחום עיסוקה - משפחה. שיחה עמה תוכל להניב אופציות נוספות שבהן תוכלי להתמודד וכן לרכוש כלים כיצד להתמודד מול אלימותו של בעלך. אינני יודעת בני כמה ילדייך, אך אם מדובר בגילאי גן/בי"ס-שתפי את הפסיכולוגית/יועצת שתקדיש להם זמן שיחה לפרוק את המתחים שלהם (והם צוברים, הם, להבדיל מבעל, לא מקללים, עדין) נסי למצוא לעצמך עיסוק לחלקו הראשון של היום, עיסוק בשכר (טיפול בקשישים) וכן עיסוק לשעות אחה"צ/ערב - לנשמה. את חייבת זאת לעצמך. ואל תאבדי את האמון בעצמך. מה פתאום? בגלל שכך רוצה בן זוגך שתחושי? תוכיחי לו את ההפך - הנני, חזקה מאי פעם הרבה הצלחה לך שבת שלום שושה
 
למעלה