החשש ברור ומובן
גם לי היה חשש כזה, כשבני עבר לגן מיוחד ובהמשך לכתה קטנה (מאז השתלב בחזרה בחינוך ה"רגיל" ובכתה ה"רגילה").
אני לא השארתי את החששות ביני לבין עצמי. בהזדמנות הראשונה, כשהדבר התאפשר, נפגשתי עם הצוות לשיחה בנושא ופתחתי בפניהם את סגור-לבי. אמרתי שראיתי כל מיני התנהגויות שלא מוצאות חן בעיני, והעלתי חשש לגבי האפשרות שבני יחקה את אותן התנהגויות ויאמץ אותן. בסופו של דבר הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
במקרה שלך, לעומת זאת, את כבר מבחינה בכך, ועדה להתנהגויות לא נאותות שבנך מפגין. נשאלת השאלה - יכול להיות שזהו חיקוי נטו, ויכול להיות שהמרדנות הזאת, וההתנהגויות ה"משונות" הן חלק טבעי מגיל ההתבגרות, שכן ישנם כאלה שמתמרדים מאוחר יותר בהשוואה לבני גילם, ורק צריכים את הטריגר הזה, או את ההתפתחות הטבעית, בכדי להגיע לכך. יש כאלה שגם לא מתמרדים, ממש נופת-צופים, ואז זה מגיע כמו משום מקום, ובעוצמות הרבה יותר גדולות, שנים רבות אחר כך. כל אחד ודרכו הוא. בין אם זהו חיקוי ובין אם שלב בהתפתחות של מתבגר טיפוסי, אין מקום להתנהגות מעין זו, שכן דרך ארץ קדמה לתורה. לדבר בחוצפה לזולת - לא נאה ולא יאה. טוב ויפה שיזמת שיחה עם המורה, ואפשר גם לצרף ת'יועצת של בית הספר, אם לא חל שינוי או שאם חלילה ההתנהגות הולכת ומחמירה. לא לותר ולא לומר "כי הדרך תהיה ארוכה". פה, אין מקום לתת יותר מדיי זמן לדברים, ישנם דברים שצריך לחתוך אותם כאן ועכשיו, שאם לא כן, זה לא יהפוך להיות טוב יותר, בהעדר טיפול שנעשה בזמן!
לגבי ההגדרות שלך - מסגרת לא מתאימה, לפי מה שכתבת, נראה שהמסגרת מתאימה, וזאת לאחר ששעות השילוב לא הועילו או לא הספיקו כדי לטפל במכלול הקשיים הלימודיים ובפערים שנצטברו. במקרה זה, כתה קטנה לבעלי לקיות למידה, שיכולים להיות בה עד 14 תלמידים, יכולה לתת מענה הולם ומתאים. אבל מה.... אין שליטה על ההרכב הכיתתי, בגדול - מרכיב לקויות הלמידה הוא המאפיין את הכתה, אך לקות למידה, למרבה הצער ובמקרים רבים, באה עם עוד כמה "מתנות" - הפרעות קשב וריכוז, קשיי התנהגות, הפרעות התנהגות, קשיים רגשיים ועוד. במקרים מסויימים, זוהי תוצאה של אי השמה בזמן במסגרת המתאימה, הזנחה של כל העושים במלאכה, או השמה במסגרת שפעם התאימה והיום כבר לא. נדרש זמן לפעמים, להגיע להרכב הרצוי - אם בהפניית תלמיד מתקדם בחזרה לכתה הרגילה (תהליך הדרגתי), ואם בהפניית תלמיד שכתה זו כבר לא תיתן לו מענה, למסגרת מתאימה יותר, ואף בבית ספר לחינוך מיוחד פרופר. בינתיים, שאר התלמידים נשארים בכתה, ולבד מן הקשיים של עצמם, חשופים למה שפחות רצוי. זוהי המציאות, אך אם היא משפיעה לרעה על הילד שלנו, עלינו להילחם ולא לוותר, להילחם על רווחתו האישית, לשמור על כל ההישגים שעימם הוא הגיע (מכבד סמכות, מתבטא באופן תרבותי - לדוגמא), ולא נרשה ולו לרגע אחד, שהכל יצא משליטה.
מעבר לכך, יש את הנושא שנקרא מוקד שליטה חיצוני ומוקד שליטה פנימי - לא לשדר לילד שבגלל הסביבה החדשה שאליה הגיע, הוא מושפע, ונתון, ומנוהל בידי מה שרואה וחווה, צריך להיות לו גם מוקד שליטה פנימי, אחריות אישית, וגם אם מישהו נוקט בדרך קלוקלת - אני לא נגרר אחריו, אחרת יש השלכה לכל התנהגות בלתי נאותה.
התהייה שלך אם להעביר אותו למסגרת אחרת לא רלוונטית מבחינת המערכת, כי גם אם תעברו (ונראה שזה לא יקרה), המסגרת תישאר אותה מסגרת וההרכב הכתתי עלום כמו מקודם. אין לדעת את מי בנך יפגוש בכתת לקויות למידה דומה, בבית ספר אחר.
מה כן אפשר לעשות?
א. לודא שכולם יודעים שיש קושי - אם המחנך לא מועיל, יועצת, ואם היועצת לא מועילה, מנהלת או מנהל בית הספר. לכן במקום אחד אחד, רצוי תמיד לבקש ישיבה שבה כולם נוטלים חלק. לתאר את הקושי, כיצד הדבר משפיע על בנך, לשאול מה הם מתכוונם לעשות בנושא? האם יש תכנית עיצוב התנהגות בכתה, כדי להכחיד התנהגויות מעין אלה, האם יש נוהל לטיפול בבעיות מסוג זה והאם בכתה ובבית הספר אוכפים אותו? ולבקש לייעוץ כיצד להתמודד עם הדבר בבית, כדי שתעבדו על פי קו מנחה משותף. לבקש גם לזמן לשיח - במועד אחר, ובנכוחות של פחות אנשים את הבן, כדי לתאר כיצד הוא מצטייר מן הצד, מה קרה להתנהגותו, מה חבל שיש בו את כל הדברים הטובים האלה שאיתם הגיע, וכמה אנו מצפים ממנו ויודעים שהוא מסוגל להתנהל אחרת.
ב. מכיוון שהוא הגיע מן הכתה הרגילה, ואכן היו לו קשיים לימודיים בכתה הרגילה, חשוב לשמור על קשר עם החברים מן הכתה הרגילה, ואף לדאוג לכך שיתחיל להשתלב בשיעורי הכתה הרגילה, בהדרגתיות, במקצועות שבהם הוא מסוגל ויכול ללא תמיכת סייעת הכתה הקטנה שמלווה אותו לשיעור הרגיל, ובהמשך גם במקצוע אחד או שניים שהוא צריך קצת יותר להתאמץ, אך מקבל הטרמה (הכנה מקדימה טרם שיעור שילוב בכתה הרגילה), וכן חיזוקים לאחר שיעור השילוב. אם הכל ייעשה רק בכתה הקטנה, ורק בהקשר לכתה הקטנה, כיחידה מבודדת, זה לא יוביל למקומות טובים.
ג. צריך לודא שהכתה משולבת ומשתלבת בכל האירועים הבית ספריים, כאחת הכיתות, ולא מנודה או מורחקת (אני לא סתם כותבת זאת). גם אם ביום פעילות בית ספרית, זהו היום החופשי של המחנך (לעקוב אחר לוח האירועים הבית ספרי), יש לודא שמישהו ממלא מקומו, ומאפשר לתלמידי הכתה הקטנה לקחת חלק פעיל ולהתערות עם שאר בני הגיל מהכיתות הרגילות. אם לא דואגים לכך מראש, כשהוא יעדר, הם ישארו בכתה, ואז כל התסכול על כך שאינם משתתפים, ולומדים לפי מערכת רגילה, יגרום לנזק רגשי והתנהגותי בלתי הפיך (מניסיון).
ד. אם לבנך יש כישרון או יכולת שמאפשרים לו לבצע תפקידים המיועדים לתלמידי בית הספר, דאגי לכך שהדבר יבוא לידי ביטוי - (חבר מועצת תלמידים, מנגן בטקסים על כלי נגינה כלשהו, שר, קורא קטע קריאה בטקס, שותף בהכנת סרטון שמקרינים בימי פעילות, אוסף ביחד עם החבורה שאוספת מוצרים לנזקקים ועובר עם החבורה מכתה לכתה, אחראי מוסיקה בהפסקה בחדר המוסיקה שהתלמידם שומעים בזמן ההפסקה, אחד מצוות מוכרי הפופקורן והשתיה בהפסקות פעילות ועוד - לא חסרים תפקידים שמוצעים לתלמידים - רק שהם צריכים לדעת שהם קיימים, ויש להציע להם אפשרות למלא תפקיד, כגם אם הם בכתה הקטנה).
לסיכום - להיפגש עם מי שצריך ולדרוש טיפול ברמת הכתה וברמה האישית שלך כאם המתמודדת מול קושי התנהגותי של הבן, לודא שבית הספר עוזר לו להתערות בחברת בני גילו מן הכיתות הרגילות - מבחינה לימודית וחברתית - שילוב, לודא שבית הספר מציע גם לבנך אפשרות למלא תפקידים. להמשיך ולעקוב מקרוב, ולא לוותר על מה שנראה לך נכון וצודק!!!
המון כוחות!!!
