לינוי12 האחת
New member
זקוקה לעזרה..
שלום,אני בת 18 לפני צבא,מתגייסת עוד 3 שבועות. בזמן האחרון אני שוקעת בעצבות שגורמת לי לפחד עצום! אני ערה בלילות,ישנה בימים,וכשאני קמה אני כבויה פשוט,בקושי מצליחה להוציא מילה מהפה שישמעו אותי, אין לי כוח לכלום,ועד לא ממזמן הייתי יוצאת עם חברים כל יום! אין לי כוח לאנשים,וכשאני לבד יותר מידי זמן אני מרגישה שאני משתגעת! יש לי קצת בעיות בחיים,במשפחה,הורים שרבים כל הזמן,כל היום אלימות מילולילת בבית,זה קשור למחלה והתמכרות של אבא שלי לרוב...יש לי אח שכבר לא בבית,הוא הלך למכינה קדם צבאים,ואחותי נשואה,ככה שאני לבד עם ההורים כל הזמן,שגם הם באים לבית רק בערב.. לפני יומיים היה לי פשוט התמוטטות שהתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה,פחדתי כמו ילדה קטנה כי ההורים שלי רבו וצעקו...וזה הגיע למצב שנהייתי חולה,כאב לי כל הגוף והקאתי... בקיצור אין לי מושג מה עובר עלי,אין מסתובבת כמו קשישה כל היום,וכל שניה רוצה רק לשקוע למיטה ולהירדם ולא להיות כאן. כל שיחת שאני מדברת סתם עם אנשים מרגישה לי חסרת משמעות,מרגישה אפילו לחוצה,אם אני יוצאת אני כבר לא נהנת,ואני כבר לא מתחברת לאנשים,הכל מרגיש לי רקיני וסיתמי. פעם הייתי הבן אדם עם הכי הרבה שמחה חיים בעולם,למרות כל הצרות,הייתי ה"מצחיקה",כל היום מחייכת ומצחיקה את כולם,וכולם רצו את חברתיי,והיום אני מוצאת את עצמי לרוב לבד,ויש חברים שכבר לא מתענינים...כי שאני יוצאת איתם רק בא לי לחזור לבית,והחורף רק מוסיף לזה... עוד 3 שבועות אני מתגייסת ומקווה שהכל ישתנה,אבל בנתיים זה ממש קשה והייתי חייבת לפרוק.
שלום,אני בת 18 לפני צבא,מתגייסת עוד 3 שבועות. בזמן האחרון אני שוקעת בעצבות שגורמת לי לפחד עצום! אני ערה בלילות,ישנה בימים,וכשאני קמה אני כבויה פשוט,בקושי מצליחה להוציא מילה מהפה שישמעו אותי, אין לי כוח לכלום,ועד לא ממזמן הייתי יוצאת עם חברים כל יום! אין לי כוח לאנשים,וכשאני לבד יותר מידי זמן אני מרגישה שאני משתגעת! יש לי קצת בעיות בחיים,במשפחה,הורים שרבים כל הזמן,כל היום אלימות מילולילת בבית,זה קשור למחלה והתמכרות של אבא שלי לרוב...יש לי אח שכבר לא בבית,הוא הלך למכינה קדם צבאים,ואחותי נשואה,ככה שאני לבד עם ההורים כל הזמן,שגם הם באים לבית רק בערב.. לפני יומיים היה לי פשוט התמוטטות שהתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה,פחדתי כמו ילדה קטנה כי ההורים שלי רבו וצעקו...וזה הגיע למצב שנהייתי חולה,כאב לי כל הגוף והקאתי... בקיצור אין לי מושג מה עובר עלי,אין מסתובבת כמו קשישה כל היום,וכל שניה רוצה רק לשקוע למיטה ולהירדם ולא להיות כאן. כל שיחת שאני מדברת סתם עם אנשים מרגישה לי חסרת משמעות,מרגישה אפילו לחוצה,אם אני יוצאת אני כבר לא נהנת,ואני כבר לא מתחברת לאנשים,הכל מרגיש לי רקיני וסיתמי. פעם הייתי הבן אדם עם הכי הרבה שמחה חיים בעולם,למרות כל הצרות,הייתי ה"מצחיקה",כל היום מחייכת ומצחיקה את כולם,וכולם רצו את חברתיי,והיום אני מוצאת את עצמי לרוב לבד,ויש חברים שכבר לא מתענינים...כי שאני יוצאת איתם רק בא לי לחזור לבית,והחורף רק מוסיף לזה... עוד 3 שבועות אני מתגייסת ומקווה שהכל ישתנה,אבל בנתיים זה ממש קשה והייתי חייבת לפרוק.