זקוקה לעזרה

[מעייני1]

זקוקה לעזרה

בתי בת שלוש וחצי נפרדת מאוד מאוד בקושי בבקרים. זה התחיל כבר מאז היתה אצל המטפלת וממשיך, בהפוגות קצרות, עד היום. מה עושים ????

 

[טלגל]

שלום לך,

מה קורה בשבתות האם היא נינוחה יותר לא לחוצה?, האם ביום יום היא "נדבקת" אלייך באופן מיוחד? מאד יכול להיות שהיא צריכה קצת יותר "זמן אמא". אולי תנסי לבדוק את כל נושא ההשכמה בבוקר, האם את מעירה אותה קצת זמן מראש ונותנת לה ולך זמן נינוח להתארגנות, שיחה, חיבוק, שתייה חמה? או את לחוצה ללכת לעבודה? תנסי לבדוק מה הילדה משיגה בזה שהיא לא נפרדת- יותר משחק בבוקר, הפתעה, עוד חיבוקים ונשיקות, ותנסי לתת לה את זה מראש. הכי חשוב כל מה שכתבתי הוא במידה ואת סומכת על הגן שלא בו קשורה הבעיה.. אלא קשור למה שקורה בבית.

 

[מעייני1]

תודה על ההתייחסות - המשך

היות ואני מורה במיוחד בתקופה האחרונה הבקרים מאוד רגועים ונינוחים. בשבועיים באחרונים היא בוכה שהיא לא רוצה ללכת לגן, מסיבה שהיא לא יודעת להסביר, עפ"י שיחה עם הגננת והמטפלות במשך היום היא בסדר גמור וגם כשאני באה לקחת אותה יש לה מצב רוח טוב מאוד. הערב היא אמרה לי שההרעה בגן קשורה בזה שנותנים לה "משהו טעים" אבל אני יודעת שזה לא היה כל השנה. בבוקר היא שוכבת איתי לפחות רבע שעה במיטה עם חיבוקים ונשיקות וכו´... אודה על תגובותיכן.

 

[ליאת גננת מרעננה]

אולי היא רוצה להשאר איתך?

השינוי הבולט ביותר שאת מדווחת עליו, הוא שאת בחופשה. גם הילדה יודעת זאת. אם אמא בבית, בחופש - למה לא אני? יכול להיות שזה מה שהיא חושבת? לאורך השנה היא ידעה שאת צריכה ללכת לעבודה, ולא עלה על דעתה שאפשר להשאר בבית. היתה שגרה של קימה והתארגנות מהירה, וכולם יוצאים מהבית. מי לעבודה - מי לגן/בי"ס. פתאום הכל השתנה. קמים בעצלתיים, לא צריך למהר, ילדה הולכת לגן - אבל אמא (ואולי גם אחים גדולים) חוזרים הביתה. הבית לא נשאר ריק. מנסיוני מצאתי שהאינדיקציה הטובה ביותר לאיך היה היום בגן - זה מצב הרוח של הילד דווקא בעת האיסוף הביתה. את מדווחת שהיא במצב רוח טוב בזמן הזה. לי נראה שאכן לא קרה שום דבר מיוחד. לילדה מתחשק להשאר איתך, ועם זה צריך להתמודד. במקום לשאול למה לא רוצה ללכת לגן, ולשכנע בנוסח: אבל כיף לך שם (לא רלוונטי לבעיה האמיתית), צריך לאפשר לה לבטא את רצונה. לשאול: מה היית רוצה שיקרה. איך היית רוצה להעביר את היום, אם לא ללכת לגן. ולהתייחס בהתאם. אם לא מתאים לך שתשאר איתך - אמרי לה זאת. אם מתאים, אבל לא כל יום - כנ"ל. רק התייחסות רצינית לרצונות שהיא מביעה תעזור לה ותרגיע אותה. ואז היא לא תיאלץ להמציא הסברים כגון "משהו טעים". בהצלחה, ספרי איך הולך ליאת

 

[מעייני1]

טוב אבל

לבתי יש בעיה בפרידות מאז ומתמיד ולא רק בתקופת החופש.

 

[ליאת גננת מרעננה]

זה יכול להיות מסיבות שונות,

טמפרמט/מזג הוא אחד מהם. האם היא ילדה שקשה לה עם שינויים בכלל? איך היא מגיבה למצבים חדשים? לאנשים חדשים? האם היא מסוג הילדים שצופים וסופגים, ורק אחרי שמעכלים, מגיבים? אם זה ענין של מזג, עצם המודעות וההבנה של המבוגרים יכולה לעשות מחצית העבודה. אפשר להקל ולעזור לילד שקשה לו עם מצבים חדשים. נתחיל בהכנה נפשית. להשתדל לא להפתיע ולשנות מצבים בחדות ובפתאומיות. לפני השינה, למשל. לדאוג שיהיה ריטואל מקדים כמו: מסדרים את החדר, מתקלחים, לובשים פיג´מה, אוכלים ארוחת ערב, פיפי, סיפור ולמיטה. להשתדל לחזור על אותו "טכס" כל ערב, באותו זמן, לפי אותו סדר. ולומר עם הילד: עכשיו מסדרים את החדר, אחר-כך .... וכו´. תוך ימים ספורים תרגישי שיפור. אצל הילד שלי, כשהוא הצטרף אלי ל"מנטרה", הוא הפסיק לבכות לפני השינה. נסי למצוא טכס דומה בבוקר. גם, ואולי בעיקר, כשהארוע הצפוי הוא לא-רצוי מבחינת הילד, חשוב לומר שזה הולך לקרות, ומתי. בעצם, זה יכול לעבוד גם אם זו לא בעייה של מזג... ספרי איך הולך - יש לי עוד "טיפים" בהצלחה, ליאת