זקוקה לייעוץ
היי, לפניי כשנתיים סבתא שלי (בת 63) חלתה בסרטן בקיבה, עברה כריתה של מרבית הקיבה ובמשך שנתיים היתה תחת מעקב כאשר האחרון בהם לפניי חודשיים וחצי אשר הC.T היה תקין לחלוטין. במשך שבועיים לא הרגישה טוב, רופא המשפחה לא מצא כלום שלח לאונקולוג, האונקולוג הסתכל על הסי טי האחרון אמר זה משהו ויראלי, אחרי מספר ימים שלא היה שיפור נלקחה לביה"ח, אושפזה ונתגלה כי הסרטן חזר בצורה מאוד אלימה, ההתפשטות שלו קיימת בכל הגוף (כבד, עצמות, ריאות, בלוטות לימפה ובמוח). היא שוחררה הביתה וחיכינו לתשובה של ביופסיה נוספת כדי להחליט אם יש טעם בכימוטרפיה או לא (לא מצליחים לאתר את מקור הסרטן). בערב שבת האחרונה סבא שלי שמע אותה מחרחרת, בת דודה שלי היתה איתו (בחורה צעירה בת 19), כשסבא שלי נכנס לחדר ראה את סבתא שלי מגלגלת עיניים ומפרכסת, בת דודתי הזעיקה אמבולנס אשר הגיע עם ניידת טיפול נמרץ ובמשך 40 דקות עד שעה בוצעו בסבתא שלי פעולות החייאה כאשר סבא שלי ובת דודה שלי ממתינים בסלון. אחרי שעה פונתה סבתא שלי לבי"ח איכילוב ומאושפזת עם הכרה מעורפלת, רק פותחת עיניים, צד ימין שלה התנפח מבצקות וככל הנראה היד לא מתפקדת כראוי, לעיתים נשמע שהיא מנסה לדבר אבל יוצא לה מן חרחור שכזה, ולפניי יומיים הפסיקו את ההנשמה, היא נושמת בכוחות עצמה ונמצאת עם חמצן. סבא שלי, אדם בן 74 אחרי 2 התקפי לב לפניי כ8 שנים, כל חייו אדם מאוד עצבני, חרדתי, נוטה להתעצבן ולקלל. הוא וסבתא שלי חיו ביחד כ47 שנים, היא היתה עקרת בית טיפוסית (נקיונות, כביסות, קניות, בישולים), עבדה כל חייה במשק בית. מאז שפינו אותה לביה"ח אחרי התקרית הוא לא הלך לשם למעט ליל שבת שנדרש להגיע כי אמא שלי ואחיה לא ידעו על מה שקרה (העדיף לא להעיר אותם באמצע הלילה ובישר להם את שקרה בבוקר), הוא לא הגיע לביה"ח אף לא פעם אחת. הוא אדם צלול לחלוטין, אבל יש לו דעות מאוד מקובעות, הוא נוטה להתפרץ בעצבים, לעיתים על שטויות ולעיתים כי הדעות שלו נוגדות את הנעשה כמו למשל שאמא שלי היתה היום אצל סבתא שלי 12 שעות בביה"ח והוא לא מבין מה יש לעשות בביה"ח כל כך הרבה זמן, יש לו דעות מאוד מקובעות ולא תמיד הגיוניות ולא מוכן לשמוע שהוא זה שטועה וכי הדעה האחרת היא הנכונה. בשל כך שהוא עבר את התקף הלב כשהיה לבד בבית בזמן האמבטיה הוא מפחד להתקלח כשהוא לבד בבית (אם כי כן עושה את זה כשיש צורך), הוא מאוד חרד לקראת מה יהיה כשסבתא שלי תלך לעולמה, הוא כל הזמן מעלה את זה שהוא לא מבין איך יכול להיות שהיא צעירה ממנו ביותר מ10 שנים ובכל זאת המצב הוא כזה, אמר שתמיד היה בטוח שימות לפניה ואירגן את הצוואה והכל לפי מצב כזה. אנחנו מאוד דואגים לו, ואובדי עצות מה לעשות איתו וכיצד אפשר לעזור לו. אשמח לשמוע ייעוץ כיצד להמשיך הלאה וכיצד לפתור את המצב שנקלענו אליו, הרי זה ברור שימיה של סבתא שלי ספורים ואין לנו הרבה מה לעשות בעיניין.
היי, לפניי כשנתיים סבתא שלי (בת 63) חלתה בסרטן בקיבה, עברה כריתה של מרבית הקיבה ובמשך שנתיים היתה תחת מעקב כאשר האחרון בהם לפניי חודשיים וחצי אשר הC.T היה תקין לחלוטין. במשך שבועיים לא הרגישה טוב, רופא המשפחה לא מצא כלום שלח לאונקולוג, האונקולוג הסתכל על הסי טי האחרון אמר זה משהו ויראלי, אחרי מספר ימים שלא היה שיפור נלקחה לביה"ח, אושפזה ונתגלה כי הסרטן חזר בצורה מאוד אלימה, ההתפשטות שלו קיימת בכל הגוף (כבד, עצמות, ריאות, בלוטות לימפה ובמוח). היא שוחררה הביתה וחיכינו לתשובה של ביופסיה נוספת כדי להחליט אם יש טעם בכימוטרפיה או לא (לא מצליחים לאתר את מקור הסרטן). בערב שבת האחרונה סבא שלי שמע אותה מחרחרת, בת דודה שלי היתה איתו (בחורה צעירה בת 19), כשסבא שלי נכנס לחדר ראה את סבתא שלי מגלגלת עיניים ומפרכסת, בת דודתי הזעיקה אמבולנס אשר הגיע עם ניידת טיפול נמרץ ובמשך 40 דקות עד שעה בוצעו בסבתא שלי פעולות החייאה כאשר סבא שלי ובת דודה שלי ממתינים בסלון. אחרי שעה פונתה סבתא שלי לבי"ח איכילוב ומאושפזת עם הכרה מעורפלת, רק פותחת עיניים, צד ימין שלה התנפח מבצקות וככל הנראה היד לא מתפקדת כראוי, לעיתים נשמע שהיא מנסה לדבר אבל יוצא לה מן חרחור שכזה, ולפניי יומיים הפסיקו את ההנשמה, היא נושמת בכוחות עצמה ונמצאת עם חמצן. סבא שלי, אדם בן 74 אחרי 2 התקפי לב לפניי כ8 שנים, כל חייו אדם מאוד עצבני, חרדתי, נוטה להתעצבן ולקלל. הוא וסבתא שלי חיו ביחד כ47 שנים, היא היתה עקרת בית טיפוסית (נקיונות, כביסות, קניות, בישולים), עבדה כל חייה במשק בית. מאז שפינו אותה לביה"ח אחרי התקרית הוא לא הלך לשם למעט ליל שבת שנדרש להגיע כי אמא שלי ואחיה לא ידעו על מה שקרה (העדיף לא להעיר אותם באמצע הלילה ובישר להם את שקרה בבוקר), הוא לא הגיע לביה"ח אף לא פעם אחת. הוא אדם צלול לחלוטין, אבל יש לו דעות מאוד מקובעות, הוא נוטה להתפרץ בעצבים, לעיתים על שטויות ולעיתים כי הדעות שלו נוגדות את הנעשה כמו למשל שאמא שלי היתה היום אצל סבתא שלי 12 שעות בביה"ח והוא לא מבין מה יש לעשות בביה"ח כל כך הרבה זמן, יש לו דעות מאוד מקובעות ולא תמיד הגיוניות ולא מוכן לשמוע שהוא זה שטועה וכי הדעה האחרת היא הנכונה. בשל כך שהוא עבר את התקף הלב כשהיה לבד בבית בזמן האמבטיה הוא מפחד להתקלח כשהוא לבד בבית (אם כי כן עושה את זה כשיש צורך), הוא מאוד חרד לקראת מה יהיה כשסבתא שלי תלך לעולמה, הוא כל הזמן מעלה את זה שהוא לא מבין איך יכול להיות שהיא צעירה ממנו ביותר מ10 שנים ובכל זאת המצב הוא כזה, אמר שתמיד היה בטוח שימות לפניה ואירגן את הצוואה והכל לפי מצב כזה. אנחנו מאוד דואגים לו, ואובדי עצות מה לעשות איתו וכיצד אפשר לעזור לו. אשמח לשמוע ייעוץ כיצד להמשיך הלאה וכיצד לפתור את המצב שנקלענו אליו, הרי זה ברור שימיה של סבתא שלי ספורים ואין לנו הרבה מה לעשות בעיניין.