זקוקה להפסקה

[לימון מוסיפה המון]

זקוקה להפסקה

עד ליום שבת, חיכיתי בקוצר רוח למפגש. מרוד רוצה להכיר את הנשים שמאחורי הניקים. כל שישי כאב לי הראש, אבל לא ייחסתי לכך משמעות..ובשבת בבוקר התשובה לא אחרה לבוא. החום עלה.הסטרפטוקוקוס שכל כך אוהב לבקר לי בגרון, בא להתארח. לא לדאוג, האנטיביוטיקה בצעה ומבצעת את תפקידה בנאמנות ואני כבר חזרתי לשיגרת יומי. אממה, התחושה שהחיידק לא קפץ סתם לביקור, אלא שאני הזמנתי אותו, מסתובבת לי כל הזמן בראש. ואז נפל לי האסימון. העיסוק באמא והגעגועים אליה מחליש אותי. דיי, עברתי כבר את מועד האזכרה השנתי. צריכה לחזור לחיים. נכנסת לפה בימים האחרונים להציץ, וממש התקשתי לפתוח הודעות. לא מתוך חוסר ענין, אלא מתוך קושי להיות במקום הקשה הזה של האובדן. מרגישה צורך בהפסקה. שולחת לכן, לכולכן חיבוקים וורטואלם אוהבים, על שהייתן פה בשבילי בימים רגישים ועצובים ועל זה שאתן אתן. לימון

 

[איחוד האחת]

לפעמים

אכן הגוף מאותת את הצורך במנוחה.... פיזית או רגשית...זה מה שקרוי גוף/נפש... מאמינה שאכן "הזמנת" לך את המחלה מהסיבות שלך... כאן בשבילך כשמתאים לך לשתף. שמרי על עצמך

 

[סְקָאלִי]

לימון, וגם תאיר -

אמרתי בעבר, ותודה על ההזדמנות לחזור ולהזכיר - מטרת הפורום היא לסייע, להקל, ולא להקשות. מכך נגזר שאין 'חובת נוכחות' בפורום. אתן מוזמנות לכתוב כשמתאים לכן, וכשלא - לא. מה שחשוב זה לא להרגיש 'לא בסדר' כשרוצים לחזור ולכתוב, כי 'לא כתבתי כבר מזמן'. אני לעתים נתקלת בהתנצלויות כאלה. אם כך, לימון יקירתי, הרגישי טוב, וכמובן שגם את תאיר, ו... כשיתאים לכן, אנחנו כאן!

 

[תאיר של 4 פלוס]

את יודעת זה גם היה ההרגשה שלי

כלפי הפורום, בגלל זה אני בקושי נכנסת. הרגשתי שזה במקום לעודד אותי גורם לי לחשוב על זה יותר, להכנס לזה יותר... וזה רק הקשה עלי.

 

[shay rh]

קורה לי גם לא מעט

בשנתיים האחרונות, מאז שאמא נפטרה אני חווה בדיוק אותו דבר לא מעט. הייתי אולי 4 פעמים על אנטיביוטיקה בשנה האחרונה וזה לא קל. ברור לי שזה מגיע מהמקום הזה - כי לפני זה הייתי בנאדם הרבה יותר בריא. הגישה הזו גם נכנסה לרפואה בזמן האחרון, ולא רק לזו האלטרנטיבית. יש היום מחקרים מסודרים שמצביעים על הקשר שבין מצב נפשי ובין מצב המערכת החיסונית, וזה משהו שאני כבר שומעת מרופאים ואחיות בקופת חולים. ובמה שקשור לגרון: קראתי באיזה מקום (יותר בהקשר אלטרנטיבי הפעם) שרגישות בו מופיעה כאשר בוכים על אובדן של אדם קרוב (לא מפתיע, נכון?) אני מרגישה את זה ממש על עצמי - כל פעם שאני מדברת על אמא, שאני עוד בשלב של לעצור את הדמעות לפני שהם יוצאות - ישר מתחיל לכאוב לי הגרון. לפעמים זה עובר מהר, ולפעמים איזה סטרפטקוק מנצל את השניה הזו כדי לעשות שמות... ובנימה יותר מעשית: אם את אומרת שספציפית סטרפטקוקוס מתקיף אותך לעיתים קרובות, זה אומר כנראה שמישהו בסביבה הקרובה שלך הוא נשא (שעליו זה לא משפיע) והמע' החיסונית שלך, שהיא נחלשת, לא מצליחה להתמודד עם זה לבד. שווה לנסות ולעשות בדיקה "סביבתית" כזו - ואפשר לעשות את זה בכל קופת חולים (תשאלי את רופאת המשפחה שלך). מקווה שיכולתי לעזור במשהו!