זקוקה לדעתכם:האם הגבתי נכון להתנהגות בתי בת 4

[איש הפיל]

זקוקה לדעתכם:האם הגבתי נכון להתנהגות בתי בת 4

שבוע טוב

בתי בת 4 עם PDD NOS כרגע בחופשה מהגן. היום הייתה לנו חוויה ל נעימה כל כך וודה לכם על חוות דעתכם לגביי תגובתי..

ז כך: יש לנו ילדה בת 4 ותינוקת בת 10 חודשים. היום בבוקר היא הלכה להצגה עם בעלי ונהנתה מאוד. אחה"צ היא שמעה שיר במחשב בקול גבוה. ל הפריע לנו עד הזמן שהקטנה הייתה צריכה לישון. ביקשנו ממנה להחליש מעט וכשהקטנה תתעורר שתשמע שוב בקול גבוה. מכאן, החלה התפרצות קשה של צרחות, צעקות שהי רוצה לשמוע רק חזק, כל הזמן נגעה במחשב חרי שבעלי החליש וניסה להסביר לה שהתינוקת רוצה לישון וזה מפריע לה וקשה לה והי כלל ל הקשיבה לו. בזמן הזה ני נידנדנתי את התינוקת בעגלה..בסופו של דבר, ניגשתי ליה ומרתי לה שהיא יכולה לבחור: או להחליש מעט ו לסגור את המחשב. היא צרחה שרוצה גבוה, ז סגרתי ת המחשב. היא צרחה,השתטחה בריצפה,ניסתה את בעלי, חר כך באה אליי..אבל לא נשברתי לנוכח הבכי...חרי כמה זמן היא נרגעה - למרות שתוך כדי הי מרה של רצתה שאכבה לה ת המחשב, שהעצבנו אותה..מרתי לה בשקט שגם אני ל רציתי לכבות את המחשב אבל הצעתי לה לבחור והיא לא בחרה...

האם פעלתי כשורה? האם תגובתי הייתה מוגזמת??? מצד אחד מרגישה שפעלתי בסדר כי לא ייתכן שכל פעם שלא תקבל מה שרוצה שתצרח(למרות שזה לא ממש ופייני לה. לרוב היא לא מתנהגת כך) אך מצד שני..כואב לי
תודה על חוות הדעת שלכם ועל הגעתכם עד לפה

 

[dina199]

נראה שהכל בסדר

 

[אמא של דפנה]

יותר מבסדר גמור.

עם הזמן היא תלמד שאתם מחליטים בבית ולא היא.
זה יופי של התחלת הצבת גבולות.

בהצלחה !

 

[arana1]

זו גישה שלילית מאוד,הכי שלילית

"הצבת גבולות" מהסוג הזה מהווה את הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות ,לאוטיסט ,ובכלל,כי היא מנסה לצרוב בתודעה כעקרון משהו שלא אמור לעמוד בפני עצמו ככלל
הצבת גבולות נכונה צריכה להתרחש בדיוק הפוך,תוך נסיון של שיתוף הילד בתהליך ובנימוקים למיקום הגבול
גישה כמו שאת מציגה מעודדת התנהלות קריזיונרית כי במקום להיות פתוח לשיתוף הילד מאמץ זהות כחנית שרואה במציאות רק מאבקים על סמכות ועל מקום בהיררכיה שרירותית
זה גרוע נורא לכולם
לאוטיסט זה גרוע פי כמה

אם מנסים להסביר וזה לא הולך אז אין ברירה אבל בית או חברה שבה האדם החזק הוא המחליט ולאחר אין שום זכות לקול ולדעה מהווה זוועה שעל כולנו להאבק בה
ילדים שגדלים בבית כזה גם ילמדו עם הזמן פשוט לא לפנות להורים
והם צודקים
אין באמת טעם לפנות להורים שקובעים שהם מחליטים בבית ולא הילדים

צריך לבדוק כל מקרה לגופו
אפשר והילדה הייתה צריכה עוצמה גבוהה כי היא הייתה עדיין מרוגשת מהחוויה הגדולה של ההצגה וניסתה לשחזר אותה
אפשר גם לחפש פתרונות אחרים
כמו אזניות
או כמו חלל מבודד או רחוק יותר
ואם אין ברירה אז אין ברירה

בכל מקרה
אף פעם אסור ללמד ילד שבבית אתם מחליטים ולא הוא
זו הדרך הכי קצרה לשיבוש מוחלט של תחושת גבול מקדמת ובונה
ככה לא מגדלים ילד אחראי אלא רק יוצרים מצב של עלבון מתמשך וטינה קשה מאוד כלפי המשפחה

 

[TikvaBonneh]

כן, הגבת נכון

את מחנכת את ביתך להתחשב בזולת. זה שיעור חשוב שהיא צריכה ללמוד. הורים שמוותרים לילדים שלהם בכל פעם שהם רוצים משהו ומרשים להם לא להתחשב באף אחד אחר, מגדלים ילדים אנוכיים ומפונקים. זה לטובתה ולטובת כולכם שהיא לומדת להתחשב באחותה ובכם.

 

[dina199]

לדעתי תיארת את הישראלי המצוי והלא א"ס.

אני מסתמכת על מה שאני רואה בתחבורה ציבורית (ואני נוסעת הרבה מאוד).
הרוב המוחלט של האנשים הם אנוכיים ולא מתחשבים .

 

[TikvaBonneh]

רוב הישראלים לא מחונכים

אני בעד חינוך להתחשבות בזולת. בלי קשר לאוטיזם.

 

[שלומות0]

אין תרבות בהרבה דברים
לא תרבות נהיגה ולא תרבות התחשבות בשכנים, וצריך לחנך הורים לפני שרוצים לחנך את ילדם!

 

[שלומות0]

וזה ממש לא שייך

להצבת גבולות בילדות, זו סוג של תרבות ולא יותר!

 

[dina199]

לדעתי זה שייך להנחה

שנ"טים לומדים הכל מה'אוויר' . אז מתברר שהם לא . מה שלא מלמדים אותם, הם לא יודעים.
אבל במערכת חינוך שלנו מלמדים דברים כאלה רק בחינוך מיוחד (לכן כולל א"סים) ולא בחינוך רגיל.

 

[nirity1]

אני חושבת שהתנהגת בסדר גמור

לא הרבצת לה או משהו כזה , גם לא צעקת
הסברת לה את הסיבה למה צריך שקט עכשיו.
אולי במקום להגיד לה שהצעת לה לבחור והיא לא בחרה , היית צריכה להסביר לה שנאלצת לסגור את המחשב כי הרעש הפריע לתינוקת
חוץ מזה החופש מחרפן את כולנו , לא לדאוג התקפי הזעם ירדו ברגע שתחזור לשגרה

 

[TikvaBonneh]

שיפורים לפעם הבאה

ברגע שהילדה הצליחה לצרוח, היא כבר לא מקשיבה להסברים.
את כל הקטע שבו בעלך מסביר והיא צורחת היה אפשר לקצץ מהתסריט.
הייתם צריכים מיד לעצור את זה, בדיוק בדרך בה נקטת.

 

[איש הפיל]

תודה על התגובות. כמה דברים

ראשית, בהחלט לא היו צעקות מבחינתנו. לגביי מה שכתבו לי שזו תגובה שלילית: כנראה התקבל הרושם (הלא נכון בהחלט) שבו לבתי אין זכות בחירה, השתתפות והחלטה בבית. לא כך הדבר. יש דברים שאני נותנת לה רשות בחירה: כמו איזו שמחה רוצה ללבוש,מה מתחשק לה לאכול, איזה ספר נקרא, איזה משחק רוצה לשחק, מה מתחשק לה לעשות, איזה משחק היא מסכימה לתת לתינוקת - כשמדובר בחפצים שלה, תמיד שואלים אותה אם היא מסכימה לתת לקטנה לשחק. אם היא לא מסכימה מכבדים את זה ונותנים לקטנה משהו אחר. אתמול בתחילה, ביקשנו ממנה להחליש מעט והסברנו מדוע אך ברגע שביקשנו החלו צעקות. בעלי ניסה להסביר אך ללא הועיל. בסופו של דבר, עזבתי את התינוקת לכמה דקות בעגלה, ניגשתי אליה ואמרתי לה בשקט אך בנחישות שהיא יכולה לבחור: או שנחליש מעט את המוסיקה ואחר כך, כשהקטנה תתעורר היא תוכל לשמוע שוב חזק או שנסגור את המחשב. כמובן שבחרה לשמוע רק חזק וכששאלתי שוב, קיבלתי את אותה התשובה אז סגרתי את המחשב. הסברתי שלא רציתי ל סגור אך זה מפריע לקטנה ואפשר לשמוע בקול קצת יותר חלש אבל זה היה מיותר כי היא לא הקשיבה..רק צרחה..לאט לאט דעך..אני לא אוהבת להכנס איתה לדיונים כשהיא בוכה וצורחת משום שהיא לא פנויה להקשיב כלל. רק כשהיא רגועה אני יושבת איתה בשקט, לבד, מסבירה לה ומנסה - אנילא אשת מקצוע, לשקף לה את הסיטואציה. היא ילדה מקסימה ולרוב מתחשבת וילדה נהדרת וטובת לב. עם זאת..צריך לטעמי גבולות אך ללא צעקות ואלימות. מקווה שהסברתי את עצמי

 

[שלומות0]

זה שאת מסבירה לה

שהיא רגועה זה הכי נכון לעשות,
שהילדה רגועה היא תשמע אותך מאוד טוב..

 

[TikvaBonneh]

 

[נועהספרבר]

פעלת כשורה. האם הילדה מקבלת בגן טיפול רגשי?

 

[איש הפיל]

בהחלט. יש שם מטפלת ריגשית בנוסף לשלל הטיפולים

בתחילת השנה אספר לצוות על כך ואדאג לכך שאם נהגתי לא כשורה או אם היה משהו שצריך לשפר, לשנות שכן אעשה זת להבא. אני עצובה כשסיטואציות כלה קורות כי אני נאלצת "כאילו להתעלם" ממנה - כשאני לא. היא צורחת, נשכבת על הריצפה ואני חושבת, ואולי אני טועה שאם אנסה להסיח את דעתה בהסברים זה לא יועיל כי א: היא לא פנויה לשמוע ולהקשיב, ב' - אם בכל פעם אסיח את דעתה לנושא אחר היא לא תלמד להתמודד עם זה שלא כל הזמן תקבל את מה שהיא רוצה ..נורא כואב לי שכאילו התעלמתי אבל זה לא מה שקרה. אני הייתי עם התינוקת בחדר השני ובעלי ניסה להסביר לה אך ללא הצלחה ולבסוף אני הגעתי כדי לתת לה לבחור מה ברצונה לעשות..אוף למה הלב כ"כ כואב לי??

 

[TikvaBonneh]

תסתכלי תמיד קדימה

המטרה שלך כאם היא לא רק לטפל במצב הריגעי, אלא לדאוג לכך שבעתיד יהיה טוב יותר.
אם היית מוותרת לה באותו רגע, היא הייתה מפסיקה לצרוח, אבל בפעמים הבאה שלא הייתה מקבלת מה שהיא רוצה היא הייתה צורחת עוד יותר.
את לימדת אותה שאפשר לחפש פיתרונות אחרים שמתחשבים בסביבה (להוריד את הווליום), ובכך הפחתת את הסבל העתידי שלה והעלת את היכולת שלה לחיות עם עוד אנשים בהרמוניה.
למה הלב כואב לך?

ככה הטבע בנה אותנו במשך שנים של אבולוציה.
לאמהות אכפת כשהילד בוכה וזה גורם להן צער.